הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ראיון עם הזמר חנן בן ארי התפרסם ב"שבוע ישראלי". בין השאר הזכיר בן ארי את השיר "חנניה" שאותו הקדישו לסבו – איש פשוט, שעלה לארץ מאפגניסטן, עבד קשה כל חייו, היה ציוני "ברמות קשות" ולבן הראשון שלו קרא הרצל.[1]

לטענת ד"ר מיכאל לבני ב"זמן קיבוץ", לא הגיוני לקדם את דה-לגיטימציה של חמאס, שתורבתו מבוססת על עקרונות דתיים, בעוד שגם בישראל ישנם כאלה שדבקים בעמדה כי ארץ ישראל הוענקה לעם ישראל על ידי ישות על- אנושית. לצד הצגת טיעונים היסטוריים, הוזכר בכתבה ציטוט מחוזה המדינה: "אני סבור ששאלת היהודים אינה שאלה חברתית או דתית... היא שאלה לאומית".[2]

פרופ' פיודור קושנירסקי הסביר ב"ג'רוזלם פוסט" את התחזקות האנטי-ציונות / האנטי-ישראליות הפרוגרסיבית הנפוצה בעולם המערבי עם דעיכת הסוציאליזם בישראל. הרצל הוזכר בתחילת המאמר – כמייסד התנועה הציונית.[3]

ב"עולם קטן" איתמר סג"ל ראיין את הרב אלי סדן. הרב התייחס לציונות החילונית שבנתה את עצמה על הרעיון של הרצל - האנטישמיות תפסק כשנהיה עם נורמלי בארצנו. לטענת סדן, על אף היותו של חוזה המדינה "אדם ענק בתקופתו", האנטישמיות לא פסקה, ישראל היא לא מקלט בטוח, ולאנשים עדיין קשה לוותר על חלומו של חוזה המדינה.[4]

במוסף של "מעריב" כתבו על חשיבות חג הפסח לעם היהודי. דגש מיוחד הושם על תיאור החג ב"אלטנוילנד" של הרצל.[5]

שירלי אברמי התייחסה ב"הארץ" לדמותו של יוני נתניהו על סמך מכתביו שפורסמו לאחר מותו. בין השאר, במאמר הופיעה ההתייחסות לאופן ותכני כתיבתו: "...כל מילה במכתביו של יוני שנחשפו שם לעין כל, בלי שאיש שאל אותו, נראתה לנו כחזונו של הרצל מתובל בעברית יפהפייה, בידע עצום ובציונות. הרבה ציונות...".[6]

ד"ר פבלו יצחק קירטצ'וק-הלוי העביר ביקורת אידיאולוגית-רעיונית והיסטורית נוקבת על המתנחלים. בין השאר כתב: "גם הפיכת המשטרה/המשמר הלאומי לתואמת שטאזי/פלנגות מעידה על חרדה עמוקה. שום קשר לציונות. הוגי הרעיון הציוני שהיו חילוניים ומערביים – משה הס..., פינסקר..., בורוכוב... והרצל... – אפילו לא חשבו על ארץ ישראל השלמה...".[7]

ב"ידיעות אחרונות" יגאל שוורץ ניתח את הדיסטופיה של א.ב. יהושע – "מסע הערב של יתיר". בין השאר הופיע בניתוח הקטע הבא: "הנער מגולל את פרשת היום של בני כפרו לשני חלקים. חלק אחד, שכולל את הטווח שבין הופעת הרכבת להיעלמותה, שאותו הוא מכנה "זמן" ו"חרדת הזמן"... החלק השני הוא "השאר", "היתר", שאין לו מעמד טמפורלי ואפיסטמולוגי – מצב שהרצל כינה באלטנוילנד Elend, לא זמן ולא מקום...".[8]

 

 

[1] "יכולנו לעשות 20 קיסריות רצוף והיינו מוכרים את כל הכרטיסים". שבוע ישראלי (3.4.2024), עמ' 16-17.

[2] לבני, מיכאל. עלינו להכריע: ציווי אלוהי או כוח אנושי? זמן קיבוץ(11.4.2024), עמ' 8.

[3] Kushnirsky, Fyodor. The driving force of anti-Zionism. The Jerusalem Post (9.4.2024), p. 10.

[4] סג"ל, איתמר. "לא יכולתי לשתוק". עולם קטן (19.04.2024), עמ' 1, 10-14.

[5] ספיר ויץ,  כרמית. בכל דור ודור. מעריב - המוסף (19.04.2024), עמ' 75.

[6] אברמי, שירלי. בדידותו של הנתניהו שכן חילץ חטופים. הארץ- מוסף הארץ (19.4.2024), עמ' 58-61.

[7] קירטצ'וק-הלוי, פבלו יצחק. המתנחלים: גולם שקם על יוצרו. הארץ(19.4.2024), עמ' 16.

[8] שוורץ, יגאל. הבעיה עם העם הזה, ידיעות אחרונות – 7 לילות (19.4.2024), עמ' 16-17.