דוח תקופתי- ינואר 2023

הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

במוסף של "מעריב" ציינו 150 שנה להולדתו של ביאליק במאמר מורחב על אודות פועלו ותרומתו. הדגש הושם על היותו של ביאליק "אדם רב פעלים", שבלט לא רק בתחום השירה והספרות, אלא בתחומי רוח וחברה אחרים. בין השאר, בהקשר להשקפותיו הפוליטיות בסוף המאה ה-19, צוין כי בשותף להשקפתו של אחד העם, גם הוא התנגד לדרכו של הרצל, ביקר את השקפותיו התרבותיות, הסתייג מהציונות המדינית מבית מדרשו, ראה בה מעין גלגול של משיחיות שקר, כתב על כך שני שירים (ב"'רב זרח" כיכב יהודי משיחי המסיים את מסע הגאולה שלו בשיגעון; וב"כרכי ים" לעג ל"גדולים", כלומר להרצל ולתומכיו).[1]

במסגרת קידום ספרו החדש, המשווה את הציונות ל"יהדות גרסה 3.0, ואת חוזה המדינה למשה רבנו, עמד גול קולב ב"ג'רוזלם פוסט" על השקפותיו הפוליטיות-דמוקרטיות של הרצל (בין השאר, כפי שהם התהוו בהיותו עיתונאי בפריס) ועל סוגיית "גיוסו" על ידי מנהיגי ישראל בעבר והיום במטרה לתמוך בהשקפתם.[2]

ב"מקור ראשון" סוקר מחקרו שליצחק פס, שדן בסיפורן של לוחמות המחתרת, המבוסס על מכתביהן שאותם כתבו בהיותן שוהות בכלא של בית לחם. אחת התומכים במחקר היה פרופ' מעוז עזריהו (מנהל מוסד הרצל לחקר הציונות).[3]

לרגל ציון יום הולדתו ה-51, הופיע ראיון של יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל. לצד פירוט מצעו האידיאולוגי, עמד חגואל על ההיסטוריה של הקמת ההסתדרות על ידי הרצל בקונגרס הציוני הראשון ועל תרומתה בעבר ובהווה, בישראל ובקנה מידה העולמי. בין השאר, הזכיר חגואל את חגיגות 125 שנים לקונגרס הציוני הראשון שארגנה ההסתדרות בראשו: "אני, הבחור הצעיר שגדל ביפוו בערד, שמבין את משמעות הכסף ויודע לשים אותו בדברים החשובים. ידעתי שאחטוף, אבל הצלחנו להביא יותר מאלף מנהיגים מרחבי העולם, שרובם שילמו על השהות, ושועי עולם שרצו להיות חלק מהתהליך והמקום שבו הרצל התחיל את הכל".[4]

אלמז זדו, חברת מועצת העיר לוד, פירטה את דרכה החברתית והפוליטית למען העדה האתיופית וברמות אחרות. בין היתר ציינה, כי בשנים 2012 -2013 היא לקחה חלק בהקמת האנדרטה על הרצל שבירושלים.[5]

במאמרו ב"שישי בגולן" הדגיש אורי הייטנר את חשיבות של שמירת הדת היהודית ואת תרומתה להחייאת השפה ושמירת הלאום. כדי לבסס את דבריו טען הכותב כי הציונות מעולם לא התנתקה מהיהדות. בנוסף ציטט מהרצל, שאמר שהחזרה ליהדות קודמת לחזרה לארץ היהודים.[6]

במכתבו למערכת "הארץ" התחלק שלמה צוקר בכמה אסוציאציות שעלו בראשו לאחר קריאת כתבתו של אלוף בן, בה קרא ליאיר לפיד "המזוהה יותר מכל עם תל אביב ותרבותה" להתמודד בבחירות לראשותה. האסוציאציות הללו כללו בין השאר את שמה של העיר (פרי עטו של הרצל מתרגום של "אלטנוילנד". מאת נחום סוקולוב) והיותה של תרבות תל-אביבית קרובה לזו של מניחי היסוד המעשי להגשמת הרעיון הציוני ואף של אלה שקדמו להרצל, כגון ביל"ו.[7]

ברובריקה של "ציטוט ביום" ב"ישראל היום", הופיעה אמירתו של ח"כ רם בן ברק, המנהל שיח היסטורי עם הרצל: "אני חושב שמדינת ישראל היא מדינת יהודית, ולא מדינת היהודים".[8]

במכתבו למערכת "הארץ" טען מוקי גלעד כי זאב מגן הגזים במאמרו עם הכללותיו הקשורות במאפייני הזהות היהודית הפוליטית, החילונית והדתית, ועם ניסיונו לקרוא לאיחוד בין הפלגים. לטענת גלעד, במדינה דמוקרטית ליברלית הדת היא עניינו הפרטי של האדם. להצדקת נקודת מבטו אף ציטטמהרצל: "לא ניתן כלל לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש".[9]

גם דימיטרי שומסקי ביקר ב"הארץ" את מאמרו של פרופ' מגן וטען כי אין משותף בין השמאל הציוני לימין קיצוני במסגרת הציונות. שומסקי הזכיר את "מדינת היהודים" של הרצל, שבה מופיעה התנערות נחרצת מתפישת התיאוקרטיה יהודית. [10]

על רקע הרכבת הממשלה בישראל, בעיתון בשפה הרוסית "נובוסטי נידילי" הזכירו את נבחרי הציבור היהודיים שנבחרו בזמנו לפרלמנט של האימפריה הרוסית. ביניהם נמנו: סמיון רוזנבאום (שרב קשות עם הרצל בקונגרס הציוני השישי) וניסון כצנלסון (שליווה את הרצל במסעו לרוסיה ב-1903).[11]

במסגרת הכתבות על מקורותיה הדתיים של ציונות, עמד משה נחמני על דמותו ומורשתו של הרב דוד פרידמן מקרלין. בין השאר צוינו: התנגדותו של הרב לציונות החילונית ולא רק לזו של הרצל, וביקורתו החריפה כלפי חוזה המדינה, שאותה לא פרסם לעולם והביעה רק במכתבו האישי.[12]

בחידה של "ישראל היום!" הופיעה השאלה: מי תרגם את ספרו של הרצל "אלטנוילנד" תחת השם "תל אביב"? (נחום סוקולוב).[13]

במכתבו למערכת "הארץ", ד"ר אריה אזולאי, ראש העיר אשדוד לשעבר, שיבח את פרופ' אווה אילוז על מאמרה הסוקר את המסורת הדתית "נעשה ונשמע". לטענת אזולאי: "המתיישבים הציונים החליטו דווקא "נשמע ונעשה". נשמע לתורת הציונות של הרצל ונעשה עלייה כדי ליצור מדינה לעם היהודי (לא לדת היהודית ולא נגדה)".[14]

בטקס כניסתו לתפקיד של הרמטכ"ל החדש (הרצי הלוי), במסגרת נאומו אמר ראש הממשלה נתניהו כי "הרצל זה שם מחייב, הרצל זיהה את הסכנה לעמנו והכין תוכנית הפעולה מעשית להבטחת קיומנו...". בתום הטקס ביקרו השניים בהיכל הזיכרון בהר הרצל ובכותל.[15]

ב"זמן קיבוץ" הופיעה סקירה ביוגרפית על אודות ד"ר מקס נורדאו – חברו ושותפו של הרצל. בכתבה הודגש, כי בשונה ממיתוס הנפוץ בנוגע להרצל, נורדאו כן התבולל והיה רחוק מהמסורת היהודית, אם כי היה בין הראשונים שנתפס לציונות לאחר שקרא את ההודעה העיתונאית של הרצל בנוגע לארגון הקונגרס הציוני.[16]

על רקע המאבק של הקואליציה נגד המערכת המשפטית, אביגדור פלדמן ביקש לאמץ בישראל המודרנית את סוג המשטר הפוליטי שעליו חזה הרצל ב"מדינת היהודים" - רפובליקה אריסטוקרטית, משטר דמוקרטי בעל טוהר המידות שבראשות המדינה עומד מלך.[17]

כנס ראשי ערים של ההסתדרות הציונית העולמית והמועצה הציונית שהתקיים בירושלים התחיל בסיור בעקבות הרצל ובביקור בבניין המוסדות הלאומיים.[18]

ב"מעריב" ליאור אקרמן קרא לאיזון הנכון בין דת, לאום ומדינה, אוכלוסייה חילונית וחרדית. בפתיח - בסקירה היסטורית על אודות הוויכוח על אופייה של המדינה - ציין הכותב בין שאר הוגי הדעות הציונים את הרצל.[19]

לטענת יאיר אסולין, המרוויח העיקרי מהפגנות המחאה בארץ הוא רה"מ נתניהו, וזאת מפני שהמפגינים לא מוכנים לשלם מחירים בכוחם ובמעמדם כדי לסחוף המונים ולהוביל לשינויים מהותיים. את מאמרו ב"הארץ" סיים באמירתו של הרצל מהקונגרס הציוני הראשון: "רק העם עצמו יכול להושיע את עצמו...".[20]

ב"מגזין לחרדים" פורסמה כתבה ביוגרפית מורחבת על אודות הרב עקיבא יוסף שלזינגר, בה הושם הדגש על רעיונותיו ועל תרומתו לקידום ההתיישבות היהודית בארץ, לחידוש הזהות היהודית הקשורה בה ולתחיית השפה העברית; וזאת על אף קנאותו הדתית של הרב ומאבקו במודרנה. בסוף הכתבה צוין, כי הרב פעל "...לפני שרעיונותיו של בנימין זאב הרצל החלו להתפשט בציבור היהודי...". [21]

 

[1] ספיר ויץ, כרמית. תחת כנפיו. מעריב - המוסף (6.1.2023), עמ' 4-9.

[2]Kalev, Gol. Drafting Herzl fortoday’sissues. The Jerusalem Post– magazine(6.1.2023), p. 41.

[3] כריש-חזוני, הודיה. את חירותי. מקור ראשון - דיוקן (6.1.2023), עמ' 1, 30-35.

[4]רון, ליאת.יעקב חגואל בן 51: יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית. מעריב השבוע - עסקים (6.1.2023), עמ'4-5.

[5] "יש לנו תמיד עוגן חזק יותר מרוחות הים. עוגן זה הוא החובה".שישי בעיר (6.1.2023), עמ' 4.

[6] הייטנר, אורי. בזכות השמירה על הדת והמרד בדת. שישי בגולן (6.1.2023), עמ'30-31.

[7] צוקר, שלמה. יא חביבי תל אביב. הארץ (10.1.2023), עמ'11.

[8] ציטוט ביום. ישראל היום! (11.1.2023), עמ'19.

[9] גלעד, מוקי. לא הבנת, מגן. הארץ (12.1.2023), עמ' 11.

[10] שומסקי, דימיטרי. ציונות במבט מהחלל החיצון. הארץ (22.1.2023), עמ' 11.

[11] אלקסייב, אלכסיי. מבחר ציבור יהודי. נובוסטי נידילי- ורמיה נובוסטיי (12.1.2023), עמ'6-7. (רוסית)

[12] נחמני, משה. עומד בפרץ. עולם קטן (13.1.2023), עמ'26.

[13] טריויה 1. ישראל היום!– שישבת (11.1.2023), עמ'67, 72-73.

[14] אזולאי, אריה. לצאת נגד ריאקציה. הארץ (15.1.2023), עמ' 11.11

[15] קובוביץ', יניב. הלוי: "נשמור על צהל ערכי, חף מכל שיקול שאינו הביטחון". הארץ (17.1.2023), עמ' 1, 4.

[16] הייטנר. אורי. ושבו בנים לגבולם. זמן קיבוץ(26.1.2023), עמ' 18.

[17] פלדמן, אביגדור. הרצל אמר. הארץ- מוסף הארץ (27.1.2023), עמ' 14.

[18] טקל-קליין, אביטל. מה חדש? מקור ראשון - מוצש (27.1.2023), עמ' 43.

[19] אקרמן, ליאור. איש באמונתו יחיה. מעריב - סופהשבוע (27.1.2023), עמ' 33.

[20] אסולין, יאיר. קטע לסיום. הארץ (27.1.2023), עמ' 21.

[21] הבלין, ישי. הקנאי שהטיף בעד לימוד אומנות. המקום מגזין לחרדים (27.1.2023), עמ' 46-53.