הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

על רקע נפוטיזם (פוליטי ואחר) שצובר תאוצה במערב ובישראל, נזכר עוזיאל מאיר בגורלם הטרגי של ילדי הרצל.[1]

תוך שימוש בעיתונות היסטורית וחומרים מארכיון הציוני המרכזי, ד"ר עמי צורן כתב בהרחבה על אודות הנְס הרצל – בנו היחיד של חוזה המדינה שהתנצר, דבר שהוביל לסדרת שערוריות בתנועה הציונית, בארץ ובעולם. לתוך הסקירה שולבו קטעים על חייו הפרטיים של הרצל ומשפחתו.[2]

במוסף של "גלובס" פורסם הראיון עם יו"רית של קק"ל – יפעת עובדיה לוסקי. הדגש הושם על הפעילות הציונית של המרואיינת ועל העשייה של הקק"ל תחת הנהגתה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. חוזה המדינה הוזכר ברפרוף: בהקשר להתמודדותה של עובדיה לוסקי "לתפקיד בקונגרס הציוני העולמי – שהוקם בבזל בתקופת החזון של הרצל להקמת מדינת היהודים...".[3]

ב"ג'רוזלם פוסט" נוויל טלר עמד על עמדותיו של אלברט איינשטיין בנוגע לציונות, ללאומיות יהודית וללאומית בכלל. בין השאר צוין, כי איינשטיין, למרות התנגדותו לכל לאומיות, קיבל השראה מחזונו של הרצל להקים "בית יהודי בפלסטינה".[4]

ב"גלובס" הפריכו את המיתוסים בנוגע ל"הצעת אוגנדה" מאת חוזה המדינה. בכתבה הודגש, כי דובר בפתרון זמני - התגובה המיידית ל"פרעות קישינב" באימפריה הרוסית - דבר שאמור היה להציל את היהודים מהאנטישמיות הגואה.[5]

ב"ג'רוזלם פוסט" פורסם הראיון עם נטשה האוסדורף - עו"ד בריטית ודוברת אשר נלחמת באנטישמיות ומגנה על עמדותיה של מדינת ישראל בפורומים השונים. חוזה המדינה הופיע באחת השאלות כהקדמה: תוך ציון הקונגרס הציוני הראשון שאורגן לפני 127 שנה על ידי הרצל והצגת ראייתו לגבי ההתמודדות נגד האנטישמיות בעזרת הקמת מדינה יהודית, האוסדורף התבקשה להשיב - מה על היהודים לעשות על מנת לחזק את ישראל?[6]

ב"שביעי" פורסם ראיון קצר עם יובל אלגד ,נער בן 17 הלומד בישיבה תיכונית, המקדם פרויקט "הרצל" - פלטפורמה דיגיטלית המיועדת להסברה בנושא הסכסוך ישראלי-פלסטיני. כאשר נשאל, מדוע קרא לפרויקט שלו על שמו של חוזה המדינה, השיב כי היתה התלבטות בין דמויות ציוניות היסטוריות חשובות, אך בסוף הוחלט להיקרא "... עם שם אותו אדם הפעל רבות למען המדינה ולמען הציונות, במטרה ללכת בדרכו".[7] ב"מעריב - השבוע" הופיעה הידיעה על פעילותו של הפרויקט.[8]

יוסי רוזנמן ,עיתונאי ופעיל חברתי בכנסת, קרא "לרענן את החזון הציוני" כך שישלב בין ערכי העבר לאתגרי ההווה. חוזה המדינה הופיע במאמר בפסקאות האחרונות שסיפקו לגיטימציה לקריאתו של רוזמן: "הוגה הרעיון הציוני, בנימין זאב הרצל הבין שגילויי האנטישמיות מחריפים; הוא הסיק מכך, שעל היהודים להקים לעצמם בית לאומי על אדמה משלהם - אדמה שמעבר לקרקע, תהווה עבורם בית ומקור הגנה - שכל יהודי ירגיש ראוי, שווה, מוערך ובטוח. שנים רבות חלפו מאז "חוזה המדינה" ואני תוהה: מהי מהות הציונות כיום?".[9]

ב"ידיעות אחרונות - 7 ימים" מנו את שלושים המילים המייצגות את שנת 2024. לכל מילה צורפה הגדרה קצרה מאת כתבי העיתון אשר הסבירו את מהות המילה עבורם ואת ההקשר התרבותי הרחב שלה. הרצל הופיע ברפרוף בהגדרות של שתי מילים: "לאומיות" ו"התפכחות"; בזו הראשונה (מאת נדב אייל) - לצד ז'בוטינסקי ובזו השנייה  (מאת דנה ספקטר) - עם א"ד גורדון.[10]

 

[1] עוזיאל, מאיר. הבנים של. מעריב (4.12.2024), עמ' 2.

[2] צורן, עמי. הוציאו עליו חוזה. סגולה (9.12.2024), עמ' 36-47.

[3] לוי-וינריב, אלה. "השקענו 1.5 מיליארד שקל בפרויקטים של המלחמה, אבל שיהיה ברור שאנחנו לא צ'ק פתוח". G גלובס – מוסף (6.12.2024), עמ' 20-22.

[4] Teller, Neville. In His Own Words. The Jerusalem Postlite (18.12.2024), pp. 10-11.

[5] לוטן, שחר. הרצל אף פעם לא דיבר על מדינה באוגנדה. גלובס (19.12.2024), עמ' 1, 3.

[6] Katten, Brenda. Its time for the Hausdorff perspective. The Jerusalem Post Magazine (20.12.2024), pp. 8-9.

[7] שפייר, מור. "ההסברה היחידה מטעם ישראל היא של אזרחים עצמאיים, זה יתנקם בנו". שביעי(20.12.2024), עמ' 16.

[8] בגנו, יובל. "פרויקט הרצל": מיזם הסברה בינלאומי. מעריב - השבוע (23.12.2024), עמ' 11.

[9] רוזמן, יוסי. התאמת ערכי היסוד של הציונות למציאות המשתנה. כל נס ציונה (26.12.2024), עמ' 8.

[10] 2024 במילה אחת. ידיעות אחרונות - 7 ימים (27.12.2024), עמ' 30-39.