הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"הארץ - תרבות וספרות" פורסמה שיחה "מעבר לזמן" עם נשיא המדינה הראשון - חיים וויצמן. בשיחה הזו באו לידי ביטוי עמדותיו, מעשיו ותובנותיו של וויצמן בנוגע לרעיון הציוני ומימושו. חוזה המדינה הופיע ב"שיחה" פעמיים: בהקשר להיותו של וויצמן "נרדף" בקונגרסים הציוניים לאחר לכתו של הרצל; והיותו של חזון הרצל "העניין הגדול", שמולו טובתו שלו ושל משפחתו של וויצמן נסוגו תמיד לאחור.[1]

ב"מצב רוח" דווח על כנס שנערך במרכז דהאן למורשת יהדות המזרח ושהוקדש לדמותו של הרב כלפון משה הכהן מתוניסיה - תומך גדול של התנועה הציונית ובעל החזון לכונן בית דין לאומי לצדק בירושלים. על הרצל אמר הרב: "איש המעלה, זך השכל וחד הרעיון".[2]

ב"הארץ" אביגדור פלדמן כתב פמפלט על ציון 50 שנה לכינון "מדינה יהודית באפריקה", שאליה "נמלטו" יהודי ישראל בחיפוש אחר חיים מתוקים יותר והתקבלו בזרועות פתוחות של הגנרל אידי אמין.  כך "...ניתנה לנו הרשות לממש את ההבטחה של שר המושבות הבריטי לורד צ'מברליין לתיאודור הרצל ב-24 באפריל 1903".[3]

ב"מצב הרוח" מנחם רהט כתב על שינוי המגמה בקרב הציבור החרדי בנוגע לסוגיית הגיוס והיחס כלפי הציונות וחוזה המדינה, דבר שבא לידי ביטוי אם לא בעיתונות הרשמית של החרדים, אלא לפחות בכתב העת האינטרנטי "צריך עיון". עורך כתב העת פרסם בין היתר את סיפורו של חוזה המדינה - "מנורה" ופירט את זיקתו החזקה של הרצל ליהדות.[4]

ב"גלובס-נדל"ן" קראו לשיקום הצפון ותשתיותיה ולהגברת הבנייה באזור. הרצל נקשר לנושא בכך שב"אלנטוילנד" המדינה היהודית שתוארה היתה מרושתת ברכבות.[5]

דעתו של איתן הרצל בנוגע לציונות, שורשיה ההיסטוריים, התפתחות מדינת ישראל, זהותה היהודית והליברלית ועתידה המרהיב פורסמה ב"ג'רוזלם פוסט". בנוסף לציון מספר נקודות מחזונו של הרצל, המאמר הסתיים במשפט מפורסם שלו: "אם תרצו, אין זו אגדה!".[6]

ב"שביעי" אמנון שומרון ביקר את הציונות הדתית על שתיקתה בכל הקשור לסוגיית גיוס החרדים. את ביקורתו ביסס על אמירותיו של איתן הרצל. במהלך מאמרו הזכיר שומרון את "הרצל" בנימה סרקסטיות (מבלי לציין את שמו הפרטי), כך שנוצר אפקט לכאורה הומוריסטי המגלה בפני "הרצל" את פניה של הציונות הדתית.[7]

ב"ג'רוזלם פוסט לייט" סיקרו את התערוכה מאת צבי לחמן - "הקו החוצה" - שהוקדשה לסבל ונערכה בתל אביב בגלריה של רוטשילד. אחד מפריטי התצוגה נקרא "דיוקן עצמי עם הרצל". ביצירה זו לחמן מיקם את עצמו לצד חוזה המדינה. מטרת היצירה: "לשאול שאלות על זהות והיסטוריה ולהראות את הקשר בין העבר לבין ההווה".[8]

במוסף של "ידיעות אחרונות" כתבו על חנה סנש ומורשתה. חוזה המדינה הוזכר בהקשר לארכיון הציוני שעל הר הרצל (בו נמצאו המסמכים שטרם נחשפו על אודות סנש) ומקום קבורתה (באתר הזיכרון של הר הרצל).[9]

ב"זמן קיבוץ" נסקר יום עיון שהתקיים במשמר העמק לרגל השקת ספרו החדש של ההיסטוריון פרופ' אלי צור. ביום עיון הזה הועלו לדיון המחלוקות שבחברה הישראלית, ביניהן: הזיקה לארץ, מהותה של דמוקרטיה, המאבק בין הציונות המדינית לזו הנוכחית. הרצל הוזכר במסגרת "המחלוקת" הראשונה: בכל הקשור ל"תוכנית אוגנדה" ונסיגתו המוחלטת ממנה.[10]

ב"הארץ" פרופ' דוד אוחנה התמקד בתפיסתו של הרעיון הציוני על ידי אנשי הציונות הדתית - "הימין המשיחי" - שלכאורה "מספח" אליו את הרצל ובן-גוריון.[11]

 

[1] גולני, מוטי. חיים ויצמן היה מוכן למות למען ארץ ישראל, אבל לחיות ביקש בבריטניה. הארץ - תרבות וספרות (3.1.2025), עמ' 1.

[2] קרה קורה יקרה.  מצב הרוח (3.1.2025), עמ' 36.

[3] פלדמן, אביגדור. סיפורה המופלא של מדינת הסוכרייה. הארץ - מוסף הארץ (10.1.2025), עמ' 14.

[4] רהט, מנחם. אם אתם לא תתגייסו, מי יתגייס? מצב הרוח (10.1.2025), עמ' 10.

[5] ניסני, יובל. ההזדמנויות ליזמים משיקום הצפון: "המדינה צריכה לתכנן את הגליל להיקפים של פי שלושה מהאוכלוסייה שיש בו היום". גלובס - נדל"ן (17.1.2025), עמ' 4-6.

[6] Herzel, Eitan. From Herzl to Herzel The ongoing struggle over the Zionist identity of the Jewish state. The Jerusalem Report (24.1.2025), pp. 38-39.

[7] שומרון, אמנון. אז הרצל רצה. שביעי (17.1.2025), עמ' 4.

[8] Barr, Neria. A Look into Human Pain. The Jerusalem Postlite (22.1.2025), p. 24.

[9] אברמוב, אתי. "חשוב לנו שהדור הצעיר יכיר את חנה סנש הילדה והנערה, לא רק הצנחנית הגיבורה". ידיעות אחרונות - 24 שעות (23.1.2025), עמ' 6-7.

[10] שפירא, אלישע. הרצל, ז'בוטינסקי, סמוטריץ' ומה שביניהם. זמן קיבוץ(23.1.2025), עמ' 16-17.

[11] אוחנה, דוד. משיחים כנענים. הארץ(24.1.2025), עמ' 15.