הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

במסגרת פסטיבל ישראל תופיע בתיאטרון ירושלים ההצגה ״נאומים נגד הייאוש״. במסגרתה, בין היתר, השחקן נורמן עיסא יתעמת עם טקסט של חוזה המדינה: ״ערכנו כמה מהנאומים שלו ליצירה שמתארת מה היה להרצל בראש, איך הוא ראה את החברה שתקום פה. הייעוד שלנו היה להפוך לחברת מופת עוד לפני שזה היה מפלט לעם היהודי...".[1]

ב"ג'רוזלם פוסט" כתבו השגרירים לשעבר (וקרובי משפחה רחוקים של הרצל) שביקשו ממערכות הבינה המלאכותית להציג עשר דמויות גיאופוליטיות המשפיעות ביותר של המאה ה-20. בין הדמויות שהופיעו נמנה גם הרצל, וזאת בטענה כי הקמת המדינה היהודית שחזה הובילה לשינויים מרחיקי לכת במזרח התיכון ובקרב יהודי העולם. בהמשך המאמר נסקרה לשבח הפעילות הדיפלומטית הענפה שניהל הרצל ונטען שבכוחה לשמש השראה לאלה שמנהלים את מדיניות החוץ הישראלית כיום.[2]

ב"בשבע" הרב אליעזר מלמד כתב על היחס לדמותו של חוזה המדינה בקרב הציבור החרדי לדורותיו, בדגש על עמדותיהם של הרב צבי יהודה והרב ריינס. במאמר נטען שאל אף היותו חילוני, הרצל חזר בתשובה ועשה רבות למען העם היהודי ומורשתו ו"הגיע בתחום זה למדרגה עליונה".[3]

לרגל 121 שנה לפטירתו של הרצל, אורי הייטנר שיבח את חוזה המדינה וחשף את טענתם של שונאי הציונות אשר ניסו להכפיש את דמותו ופועלו למען העם היהודי ומדינתו (חילוניותו של הרצל, רצונו לכאורה להטביל את עם ישראל ו\או לשכנו מחוץ לארץ ישראל).[4]

ב"מצב הרוח" פורסם הראיון עם יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית - יעקב חגואל.  בראיון פירט חגואל את פועלו למען העליה ושיקום מדינת ישראל לנוכח המלחמה. חוזה המדינה הוזכר בכתבה בעקיפין: נטען שחגואל "יושב למעשה על כסאו של בנימין זאב הרצל". כמו כן צילומו של חגואל לכתבה נעשה על רקע תמונה של חוזה המדינה.[5]

על רקע אנטישמיות ואנטי-ישראליות גוברות, פרופסור ורב דוד כתב ב"ג'רוזלם פוסט" על ט' באב, בדגש על חוקים ומנהגים יהודיים הקשורים במועד ושתועדו במקורות השונים. בחלקו השני של המאמר המחבר נזכר ב-ט' באב של שנת 1903 על רקע השלכותיהן של פרעות קישינב, וב"תוכנית אוגנדה" שהציע הרצל בעקבותיהן. גולינקין הדגיש שחוזה המדינה חשב על פתרון חירום בלבד וציטט את אמירתו המפורסמת: "אם אשכחך ירושלים...".[6]

בעיתון בשפה הרוסית "מוסט" סיכם המחבר את עיקרי תולדות הציונות והפתרונות שהוצעו על מנת להשיב את עם ישראל בתוך ומחוץ לארצו. בין השאר הוזכרה "תוכנית אוגנדה" של חוזה המדינה שזכתה להתנגדות נחרצת. לצד שבחים להרצל, המחבר סבר ש"... אבי הציונות הסכים עם המתנגדים, אם כי לנוכח הקושי לנהל פרויקט כה מטריד הוא נפתר בגיל 44".[7]

ב"ישראל היום" עמיר פלג ביקר את התאחדות הכדורגל הישראלית. בין השאר לעג לחברת הנהלת ההתאחדות - כנרת דנינו אהרוני - שהשוויצה בעמוד הפייסבוק שלה ושחזרה את "העמידה של הרצל על הבלקון, בבגד גוף, כיאה לחזון הציוני".[8]

 

[1] משייקספיר ועד הרצל. כלכליסט (6.7.2025), עמ' 23.

[2] Herzl, Liora; Herzl, Tova. The first Zionist diplomat. The Jerusalem Post (9.7.2025), p. 10.

[3] מלמד, אליעזר. היחס לדמותו של בנימין זאב הרצל. בשבע - מתחלף ירושלים (10.7.2025), עמ' 56.

[4] הייטנר, אורי. האיש ששינה את ההיסטוריה. שישי בגולן (18.7.2025), עמ' 16.

[5] הוברמן, חגי. "אלפי יהודים בארה"ב ששכחו שהם יהודים, מאז שמחת תורה מחפשים את היהדות". מצב הרוח (28.7.2025), עמ' 1, 30-33.

[6] Golinkin, David. Tisha BAv vs 'settler colonialism'. The Jerusalem Post (25.7.2025), p. 19.

[7] גולקו, בוריס. המסתוריות של הארץ. מוסט (27.7.2025), עמ' 13-14. (רוסית)

[8] פלג, עמיר. לוקחת מעניים, נותנת לעשירים. ישראל היום! (31.7.2025), עמ' 28.