הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"כלכליסט",[1] ב"הארץ"[2] וב"הדור"[3] ביקרו את המינוי הכשל של יאיר נתניהו להנהלת ההסתדרות הציונית, את השחיתות ואת המדיניות של חלוקת הג'ובים בארגונים ציוניים. חוזה המדינה הוזכר בהקשר לחזונו, להיותו מייסד ארגונים ציוניים וכן בהקשר של "ג'ובים" (כגון זה במרכז הרצל) והשכר של "הר הרצל" שאותו מקבלים הבכירים.[4]

בבודפשט, בהשתתפות של בני נוער ציוניים, אורגן שחזור הקונגרס הציוני הראשון. הרצל צוין בהקשר לעיר מולדתו – בודפשט.[5]

הכתבה המגנה על הקונגרס ועל כלל המוסדות הציוניים הופיעה בעיתון בשפה הרוסית "מיג". הרצל הוזכר בהקשר להיותו יושב ראש הראשון של ההסתדרות הציונית העולמית.[6]

ב"זמן קיבוץ" אלישע שפירא ביקר את מאמרו של יענקל'ה הלפרט - "משיחיסט גאה". בין השאר שפירא טען שבן-גוריון והרצל לא היו משיחיסטים וחוזה המדינה היה "פרגמטיסט" כאשר העלה את תוכנית אוגנדה.[7]

ב"מקור ראשון – דיוקן" הופיע הראיון עם העורך של "יתד נאמן" – ישראל פרידמן. בין השאר פרידמן טען: "... לא הרצל הביא אותנו לארץ ישראל, כי אם זה היה תלוי בהרצל, כבר מזמן היינו באוגנדה ובבירוביג'אן. הוא עסק בקיום הגופים, ואנחנו עוסקים בשימור הרוח...".[8]

ב"מקור ראשון", בראיון עם יו"ר הסוכנות לשעבר, נתן שרנסקי, סוקרה היסטוריה קצרה של המוסדות הלאומיים ושל היחסים בינם לבין מדינת ישראל. הרצל הוזכר בתור אבי המייסד של ארגונים ציוניים; כאשר שרנסקי הגן עליהם והצביע על נחיצותם, בייחוד בכל הקשור לניהול היחסים עם התפוצות. [9]

ב"ישראל היום!" פורסמה הכתבה לציון חמישים שנה מאז החלטת האו"ם שקבעה כי ציונות היא צורה של גזענות, ושעל אף ביטולה בהמשך השפיעה באופן חמור על דעת הקהל והחוק הבינלאומי ביחסם לישראל ולציונות. אחד ממחברי הכתבה – פרופ' מעוז עזריהו – משמש כראש מוסד הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה.[10]

ב"ג'רוזלם פוסט" מרטין אולינר, יו"ר הדתיים הציוניים של אמריקה, פקפק בנחיצותו של הקונגרס הציוני ושל המוסדות הציוניים, וזאת בשל שחיתות ובזבוז כספים מיותר. לטענתו, אם הרצל היה חוזר ורואה את המצב הנוכחי של ההסתדרות הציונית ושל קק"ל, הוא היה קופץ ממרפסת המלון בבאזל.[11]

פרס תיאודור הרצל, הנושא את שמו של חוזה המדינה, הוענק השנה לסנטור ג'ון פטרמן ולחברת הקונגרס אליס סטפאניק בגין תמיכתם הבלתי מתפשרת במדינת ישראל.[12]

ישראל יוסקוביץ מתח ביקורת על המצב הפוליטי-ביטחוני-חברתי בארץ. בין השאר התייחס לשחיתות במוסדות הציוניים. חוזה המדינה הופיע בתמונה המשולבת למאמר שתיעדה את הרצל נואם בקונגרס הציוני בבאזל. בכתובית ששולבה לתמונה נכתב: "מה שהיה נכון לעבר בספק אם נכון להווה".[13]

ב"מעריב" פורסם הראיון עם המוזיקאי והמעבד עדי רנרט. בין השאר צוין כי ב-1973 רנרט השתתף בתוכנית "יון הרצל", שביים יאיר רוזנבלום בסימן 75 שנה לקונגרס הציוני הראשון.[14]

בעיתון בשפה הרוסית "נובוסטי נידילי" כתבו על פרשת דרייפוס, וזאת לרגל החוק שאושר בצרפת והעניק את הדרגה של אלוף משנה לקצין המנוח. בקצרה צוין, כי פרשת דרייפוס היתה זו שגרמה לעיצוב האידיאולוגיה הציונית של חוזה המדינה.[15] על רקע תיאור המצב הגיאופוליטי המורכב לנוכח המלחמה באוקראינה והאנטישמיות הגואה בעולם, פרשת דרייפוס צוינה ברפרוף בעיתון בשפה הרוסית "negev info". גם כאן הודגשה השפעתה על חוזה המדינה.[16]

ב"ישראל היום!" פורסמה הקריקטורה הלועגת לתמונה המפורסמת של "הרצל במרפסת". חוזה המדינה עומד לצדו של הנשיא טראמפ והוגה את משפטו הידוע: "בבזל יסדתי את מדינת היהודים". באותה התנוחה ניצב הנשיא האמריקני ומהרהר: "בוושינגטון יסדתי את מדינת הפלסטינים".[17]

ב"הדור" פורסם הראיון עם שלושה בוגרים של ישיבת מרכז הרב. בין השאר הוזכרה השיחה בין הרב  בן נון לרב צבי יהודה, כאשר הראשון שאל מה עושה תמונתו של הרצל בין תמונות הרבנים. עד אז הוא ראה תמונות של הרצל ותמונות של רבנים, אבל אף פעם לא ביחד. התשובה שזכה בה עשתה עליו רושם רב: "אותו שלח הקדוש ברוך הוא להתחיל להוציא אותנו מתוך הגלות שלנו". בזכות הרב צבי יהודה, הרב בן נון התחיל לקרוא בכתבי הרצל וגילה דמות קרובה מאוד ליהדות, בשונה ממה שנהוג לחשוב.[18]

אברהם בלבן עשה טיול ברחובות תל-אביב תוך כדי חיפוש בעקבות פיקוסים מרשימים. בין השאר ביקר ברחוב מנדלשטם. ב"הארץ" הכותב נזכר כי אחותו של מנדלשטם היתה אמה של רחל המשוררת ושמנדלשטם עצמו היה מתומכיו הראשיים של הרצל, כאשר בספרו ״אלטנוילנד״ מייעד חוזה המדי­נה לבן-דמותו של מנדלשטם את תפקיד נשיא המדינה היהודית.[19]

ב"ג'רוזלם פוסט" ארי טטרקה הרהר על השפעת הסלבריטאים האמריקניים ממוצא יהודי (או עם זיקה יהודית) על החיים הפוליטיים ועל תפיסתה של הציונות והיהודים בעולם, בייחוד בעת משבר כגון הזה של השבעה באוקטובר וכל מה שבא לאחר מכן. הכותב הדגיש את שתיקתם של רוב היהודים הסלבים שלא רצו להסתכן והזכיר את הסלבריטי האמיתי של תקופתו - המחזאי והעיתונאי הרצל - שלא פקפק ביהדותו ופעל נמרצות למען עמו.[20]

ב"הארץ" כתבו על עץ הארז שנטע בן גוריון בירושלים ב-1958 במורדות המערביים של הר הרצל ושגוסס כיום. בנוסף הוזכר סיפורו של העץ שנטע הרצל במושב מוצא. לימים העץ מת ונשרף (ייתכן שבמהלך מאורעות תרפ״ט). במשך שנים רבות נשמר הגזע השרוף שלו באקווריום מיוחד שנבנה עבורו בבית ההבראה ארזה.[21]

לדעתו של מאיר סיירלר ב"בשבע", שורש הבעיה של גיוס החרדים הינו "ד' האמות" של ההלכה והתנגדות לקיום המדינה, שהן מרכיב הזהות של הציבור החרדי. הופעת הציונות המדינית של הרצל ועצם היותו של חוזה המדינה מבין את חשיבות המסורת, לכאורה יצרה מציאות חדשה, אבל לא בשביל הציבור הזה.[22]

ב"ג'רוזלם פוסט" קראו לשינוי הנרטיב בחינוך הציוני, וזאת תוך הדגשת הנוכחות היהודית במזרח התיכון ובארץ ישראל טרם הקמת המדינה ועוד לפני הופעת החזון הציוני של הרצל. הכוונה לאנשי יהדות מעדות המזרח, במדינות ערב, באיראן ובשאר הארצות באזור, שקידמו רעיונות גאולת הארץ ועלייה אליה ללא שום קשר להגברת האנטישמיות באירופה והפתרון שהרצל קידם.[23]

ד"ר מירה ראובני כתבה ב"הארץ" על קשייה של התרבות והזהות העברית לשגשג מחוץ לארץ ישראל, בהתעלם מהמרכיב הלאומי שלה ותמיכת הממסד. לשם כך הזכירה מספר עיתונאים, סופרים ומשוררים עבריים שפעלו "מאודסה עד ברלין". כמו כן, השתמשה בדוגמתן של סוגיית השפה העברית באוטופיה של הרצל, הביקורת של אחד העם על חוזה המדינה והזו הנגדית של תומכי הרצל כלפיו, וכן הזכירה את הוצאת הספרים "אלטנוילנד" (שהוקמה בברלין והרצל העניק לה את שמה).[24]

בתגובה לדרישתו של השר זאב אלקין לחקור את התנתקות ואת הסכמי אוסלו, הציע משה יונס ב"הארץ" לחקור את בן-גוריון על הקמת המדינה, את הרצל על הקמת המדינה הציונית ואת אברהם אבינו שהביא את עם ישראל לארץ ישראל.[25]

במדור "טור אישי" של "מביט" הופיעה ביקורת דורסנית כלפי "הדיפ סטייט" והתודעה שהוא עיצב לכאורה תוך עיוות היסטורי והשתלטות על מערכת החינוך בנוגע לראשי הציונות ולדמותו של הרצל. לגבי חוזה המדינה צוין: עשה יד אחת עם ראשי הנצרות בניסיון לגרום להמיר את דתם של היהודים; התבייש בסטריאוטיפ היהודי; בכתביו ניתן למצוא רעיונות מחרידים "שלא היו מביישים כמה שורות בספר של הוגה נאצי כלשהו"; לא מל את בנו ושלח אותו ללימודי כמורה בתקווה שישתלב בקהילה הנוצרית האירופאית; ושחזונו על מדינת היהודים נבע מהייאוש.[26]

באמצעות הכלים של בינה מלאכותית תלמידי כיתה ח' בתיכון שחרית בירושלים יצרו קומיקס על חוזה המדינה. לדברי מנהל החטיבה – הרב יאיר פורן – בכך "התלמידים מנהלים דיאלוג עם הרצל ומביאים את הרעיונות הגדולים של הציונות אל השפה והעולם שלהם...".[27]

 

[1] זרחיה, צבי. מוקש יאיר נתניהו עצר זמנית את חלוקת השלל בהסתדרות הציונית. כלכליסט (2.11.2025), עמ' 8.

[2] ספולטר, סימי. יאיר נתניהו הוא רק קצה הקרחון: הכספים והג'ובים שמניעים את המוסדות הציוניים.  – the Markerהארץ (3.11.2025), עמ' 1, 14.

[3] אהרן-שפרן, דקלה. זוהי סדום. הדור(7.11.2025), עמ' 7.

[4] גזית, אמיתי. ציונות או ציניות. ומי יקבל גוב נכסף בתנאי שר לעידוד פעילות ציונית בעולם? הסיעה החרדית. כלכליסט (6.11.2025), עמ' 1-3.

[5] בגנו, יובל. משחזרים את הקונגרס הציוני. מעריב - השבוע (4.11.2025), עמ' 15; ויסטוך, משה. מחדשים את הקונגרס הציוני. שביעי (21.11.2025), עמ' 30.

[6] גאלפרין, יעקב. כאשר בן אדם מייפה את המקום. מיג (6.11.2025), עמ' 4. (רוסית)

[7] שפירא, אלישע. משיחיים עליך. זמן קיבוץ (6.11.2025), עמ' 21.

[8] ווייס, עקיבא. פקודת היום. מקור ראשון – דיוקן (7.11.2025), עמ' 1, 13-16.

[9] טוכפלד, מיכאל. מוסדותינו לאן. מקור ראשון – יומן (7.11.2025), עמ' 8.

[10] לורד, אמנון; עזריהו, מעוז. חרפה שאינה מרפה. ישראל היום! (10.11.2025), עמ' 16.

[11] Oliner, Martin. May this be the last Zionist Congress. The Jerusalem Post in Jerusalem (11.11.2025), p. 11.

[12] ארונסון, ג'וש. פרס תאודור הרצל לשנת 2025 הוענק לג'ון פטרמן ולאליס סטפאניק. מעריב - השבוע (12.11.2025), עמ' 15.

[13] יוסקוביץ, ישראל. הכסף אליהם, החשבונית עלינו. משפחה - חדשות של הציבור החרדי (13.11.2025), עמ' 30-33.

[14] פטימר, דודי. מאחורי הצלילים. מעריב - המוסף (14.11.2025), עמ' 28-32.

[15] עדיף מאוחר... הקריירה שלאחר מותו של הקצין שהואשם לשווא. נובוסטי נידלי (20.11.2025), עמ' 11. (רוסית)

[16] מסמכי-קריפטו. negev info (20.11.2025), עמ' 3. (רוסית)

[17] כהן, שלמה. קריקטורה. ישראל היום! (20.11.2025), עמ' 22.

[18] בלוך, אלון. הלב במרכז. הדור (21.11.2025), עמ' 20-22.

[19] בלבן, אברהם. גינת וינר והפיקוס המהולל שלה. הארץ - תרבות וספרות (21.11.2025), עמ' 2.

[20] Tatarka, Ari. Do Jewish celebrities still matter? The Jerusalem Post (23.11.2025), p. 20

[21] חסון, ניר. הארז שנטע בן גוריון בירושלים ב-1958 גוסס; לפי קק״ל זה בגלל משבר האקלים. הארץ (24.11.2025), עמ' 8.

[22] סיירלס, מאיר. להבין את השורש. בשבע - מתחלף ירושלים (27.11.2025), עמ' 48.

[23] Perry, Ashley.Time to change the narrative in Zionist education. The Jerusalem Post (28.11.2025), p. 18.

[24] ראובני, מירה. מהפכה בעירבון מוגבל. הארץ - מוסף הארץ (28.11.2025), עמ' 2.

[25] יונס, משה. לפי אלקין, צריך לחקור גם את הרצל ואברהם אבינו. הארץ - מוסף הארץ (28.11.2025), עמ' 4.

[26] חובב, ענת. הדיפ סטייט את מי זה פוגש ואיפה? מביט (28.11.2025), עמ' 14.

[27] בגנו, יובל. תלמידי תיכון שחרית מציגים: הרצל בקומיקס. מעריב - הבוקר (30.11.2025), עמ' 14.