עדויות של לוחמים ממלחמת סיני 1956 כפי שהוקלטו ונרשמו בידי יורם וינברג

יורם התעניין ולמד היסטוריה, אהב להבין את התהליכים ההיסטוריים והשפעתם על הפרט, ויותר מכך ללמוד מה קורה לאנשים מן השורה בתוך התהליך ההיסטורי וכיצד הם חווים אותו.

בהיותו חייל קרבי בעצמו, הוא חש הזדהות עם לוחמים בזמן מלחמה. הוא הבין את ההתמודדויות, הפחדים, הקשיים ואת החוויות של זמן מלחמה. הרגשות והתובנות של הלוחמים  היו קרובות מאד לליבו  והיו לו מקור השראה.

מבצע קדש (מלחמת סיני 1956), עורר במיוחד את סקרנותו של יורם. זו הייתה המלחמה הראשונה של מדינת ישראל כמדינה עצמאית. מדינה קטנה שקמה אך שמונה שנים לפני כן. מדינה בהתהוות, או כפי שהוא כינה זאת "מדינה על תנאי", ללא ניסיון צבאי, שקלטה יהודים מכל קצות העולם ובניהם רבים מניצולי השואה.

בהשראת ספריה של לין מקדונלד, שנתנה מקום של כבוד ללוחם הפשוט ולחוויותיו, החליט יורם לכתוב ספר שמספר את סיפורם האישי של לוחמים במבצע קדש, לא רק מהלכים צבאיים, אסטרטגיות, והסברים של מפקדים בכירים.

הוא החל לדבר עם מכרים שלקחו חלק במלחמה זו. אלימלך ליזר ז"ל, ניצול מחנה אוושויץ, שהגיע לארץ ב- 1948 וגויס לצה"ל, סיפר בהתרגשות על גאוותו להיות חייל יהודי במדינת היהודים. יעקב אביטבול, עולה מטוניס שהיה בין מקימי נחל עוז. פרופ' אדם זרטל ז"ל מקיבוץ עין שמר שהשתתף גם במבצע קלקיליה. סיפוריהם המרגשים דחפו את יורם לראיין עוד ועוד לוחמים ולתעד את סיפורם האישי.

התלוויתי ליורם בחלק מן הראיונות וזכיתי לחוויה מיוחדת. המרואיינים שמחו לשתף וסיפרו את סיפוריהם בהתרגשות על אף השנים הרבות שחלפו.

יורם נהנה לשאול ולשמוע על תחושת השליחות של הלוחמים במדינה הצעירה, שהגנו על ביתם. הוא התעכב על חוויותיהם של עולים חדשים מתרבויות שונות וחיילים מכל שכבות החברה, על היחסים הבין-אישיים ועל רגשותיהם לגבי המערכת הצבאית שקמה יש מאין, על היחס לחיילים המצרים ועוד. רצונו היה להכניס את הממד האנושי למאורע ההיסטורי כפי שנראה בעיני החייל הפשוט.

לצערי, יורם לא הספיק להשלים את המשימה ואוסף העדויות נותר מיותם בידי. לא רציתי שעדויות אלה ירדו לטימיון והסיפורים האישיים ייעלמו.

עדויות אלה הן מסמך אנושי המבטא את התקופה המיוחדת בתולדות עמנו, המרואיינים מהווים חתך אנושי אמיתי של החברה בישראל של התקופה ההיא -  ילידי הארץ מהעיר ומהקיבוץ, לצד עולים חדשים ממזרח ומערב, בניהם ניצולי שואה.

תודתי לפרופ' מעוז עזריהו העומד בראש מוסד הרצל לחקר הציונות, שמצא לנכון לתת במה לעדויות אלה באתר האקדמי המכובד של המכון, וכך להעמידן לרשות הרבים.

תודה מיוחדת לגב' קרולינה ספונברג-ענבר שריכזה את המלאכה. תודה לגב' יולנדה גלעד על הקלדת כל הראיונות מכתב היד. תודה למר ישראל רונן על דבריו מאירי העיניים.

אני מקווה שעדויות אלה תהיינה לעזר לחוקרים ולמתעניינים בנושא, ועבודתו של יורם תישא פרי.            

מלכה וינברג, רמת-גן , פברואר 2022.