יצירת הפנתיאון הלאומי בבית העלמין הישן בתל אביב בתקופת היישוב הייתה תוצאה וביטוי למקום המרכזי שהיה שמור לעיר העברית הראשונה בחיי היישוב היהודי בארץ-ישראל. מעורבותם של מנהיגי העיר ביצירת הפנתיאון ביטאה מודעות למשמעות תפקודו של בית הקברות העירוני כמקדש-מעט של הזיכרון הלאומי.חיבור זה מתעד ומנתח את יצירת הפנתיאון הלאומי בבית הקברות הישן בתל אביב בתקופת היישוב כתהליך היסטורי של יצירת נוף זיכרון מקומי. במרכז הדיון נמצאים המעורבות המוסדית של ועד הקהילה ועיריית תל אביב ופועלם של אדריכלים ופסלים לכינון המרחבי ולעיצוב האדריכלי של הפנתיאון הלאומי. הדיון ההיסטורי עוסק בקביעת מקום קבורתם של גדולי האומה, בעיצוב המצבות שעל קברי חללי המאורעות ואנשי השם ובתוכניות לשיפור ולשיקום נוף הזיכרון המקומי.
