הרצל בתקשורת
מאת ד"ר אנטון ברקובסקי
בעיתונות
כרמית ספיר-ויץ כתבה על מסורת הקבורה היהודית בירושלים והמורכבות שקשורה בה במישורים הגשמיים וההלכתיים. בין השאר כתבה ויץ על "אחוזת בנטוויץ'" - אחוזת קבר משפחתית במורדות הדרומיים של הר הצופים. הרברט בנטוויץ' היה מהתומכים של הרצל, שנסע לפלשתינה בשליחותו, התאהב בארץ ורכש למשפחתו חלקת קבר בירושלים.[1]
חיים רמון קרא להקמת מפלגה "בן-גוריוניסטית" חדשה, "... שתחרוט על דגלה את הבחירה במדינה יהודית בחלק מארץ ישראל, ותיאבק נגד חזון המדינה הדו-לאומית עם רוב ערבי, שהוא קץ החזון הציוני של הרצל ובן-גוריון".[2]
ב"ג'רוזלם פוסט" כתבו על לוחמת אצ"ל - אסתר רזיאל-נאור. בקשר זה, צוין הספר "בממלכת הנשים בבית לחם: מכתבי אסירות ועצירות המחתרת" - הכרך שיצא לאור בשילוב בין מוסד הרצל לחקר הציונות ומרכז ללימודי הנשים ביהדות.[3]
דיוויד ברייקסטון ערך "שיחה עם גדולי הציונות" (הרצל, ז'בוטינסקי, יצחק נבון, מנחם בגין, גולדה מאיר ואחרים). הכותב שאל אותם מספר שאלות לגבי טבעה של מדינת ישראל, מאפייניה וזהותה; ולתשובות השתמש בכתביהם ודבריהם הידועים. הרצל התבטא בנושאים של שוויון זכויות, צדק חברתי ונחיצותה של הציונות גם לאחר קום המדינה, בעודה מקדמת אידיאלים מוסריים שונים.[4]
ב"ישראל היום! – השבוע" ראיינו מספר מורים מתחומי מדעי הרוח (התנ"ך, היסטוריה, ספרות וכו') אשר זכו בפרס של הספרייה הלאומית. אחת מהן – מוריה בר און מחיפה – הנהיגה שיטת לימוד המשולבת במשחקי מקלות, שעליהם מצוירים X ו- Y ("לייק" או "דיסלייק") ושבהם ציידה את תלמידיה. לדבריה: "... למשל, אני שואלת אותם מה הם חושבים על תוכנית אוגנדה של הרצל, ואז הם מרימים את המקלות וכך מביעים את דעתם".[5]
בין עשרים השאלות אשר הופיעו בחידה של מוסף "הארץ" הופיעה הזו הבאה: "לפני שנקבע יום העצמאות ב-ה' באייר, נחגג "יום המדינה" ב-כ' בתמוז תש"ח. למה כ' בתמוז?". התשובה: זה יום פטירתו של הרצל.[6]
ב"הארץ" ביקרו את טקס הדלקת המשואות. במרכז הביקורת עמד השימוש בקברו של חוזה המדינה שניצב במרכז הבמה ו... "שמו חקוק באותיות מוזהבות גדולות בצידי הסרקופג. נדמה שהטקס מרעיף עליו כבוד מלכים, מתייחס אליו כאל מושיע. אבל הרצל היה יהודי ליברלי ורציונלי שדרש הפרדת דת ממדינה". בהמשך הביקורת נטען, כי אילו הרצל היה מטפס החוצה ודורש ששמו וקברו לא ינכסו עוד לתפארת מדינת ישראל, אז בסופו היה מוכרז כבוגד ואויב העם, כאשר קברו היה מסולק מהרחבה ומוחלף בקברו של כהנא.[7]
הפרסומת של ההצגה לילדים "הרצל – חלום שהתגשם" הופיעה ב"מעריב – המדריך".[8]
בכתבה של עפרי אילני הופרכה הטענה, כי הציונות מימי הרצל היתה תנועה קולוניאליסטית וגזענית. עם זאת נטען כי התנועה כן השתנתה לרעה כאשר השתלטו עליה "מהפכנים רוסים" (בן גוריון, שרון, דיין ואחרים), שקידמו גזענות ופולחן הכוח.[9]
ב"ידיעות אחרונות", על רקע יום הזיכרון לחללי ישראל, ראיינו את סא"ל חגית אלון אלחרר - אחת ממדליקת המשואות ואמו של לוחם גולני – אמיתי אלחרר ז"ל. בתיאור ביתה הופיע הקטע הבא: "...תמונות שלו, ילד יפה עם חיוך מקסים ועיניים טובות, ממלאות את הבית, אבל יש גם פוסטר של בן-גוריון ובובות של הרצל ומייסדי המדינה".[10]
ב"עולם קטן" הרב גיא אלאלוף הדגיש את תרומתם לציונות של "חוזי המדינה הראשונים": הרב אלקלעי והרב קלישר. לטענת אלאלוף, האישים הללו העלו רעיונות והציעו פתרונות דומים ואף טובים יותר מאלו של הרצל, והינם ראויים להנצחה בארץ לא פחות משאר הפעילים.[11]
ב"שבתון" יעקב מאור תיאר את רגשותיו ומחשבותיו לאחר ביקורו בשוויץ, שבמסגרתו התארח באותו המלון ואותו החדר של חוזה המדינה בהיותו מארגן את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. הכותב שיבח את תכונותיו של חוזה המדינה ולאחר מכן תיאר את האטרקציות המודרניות של באזל.[12]
טובה הרצל כתבה ב"ג'רוזלם פוסט" על גורלם הטראגי של ילדי הרצל, על "קץ השושלת" מאחר ולא השאירו צאצאים ישרים. עם זאת הדגישה הכותבת את הצלחת התנועה הציונית ושל העקרונות שהגה חוזה המדינה.[13]
ב"הארץ גלריה" הופיעה כתבת פרסומת לספרו של פרופ' אדם רובנר - "היהודי שיכל להיות מלך". הספר מתאר את הביוגרפיה של נתנאל אייזקס - יהודי בריטי ששהה בדרום אפריקה ונהיה מקורב למלך הזולו. הרצל הופיע בכתבה בהקשר לספרו הקודם של רובנר שדן באלטרנטיבות של ארץ ישראל שהוצעו לתנועה הציונית.[14]
ב"שבע" מאיר סיידלר תיאר בקצרה את הקריירה הציונית של הרצל, פרס את משנתו הרעיונית של חוזה המדינה וציטט ממורשתו הכתובה. הכותב הבליט את האלמנטים הדתיים היהודיים של חזון הרצל, בדגש על חשיבותם של ירושלים, בית המקדש, חופש ואחדות העם.[15]
לציון 165 שנים ללידתו, ב"ישראל - היום!" פורסמו שתי תמונות של הרצל הצעיר וצוינו עיקרי הביוגרפיה שלו בין השנים 1860-1887.[16]
ב"עולם קטן" ניסו לנסח את "המצפן האידיאולוגי" ו"מפת דרכים" לתנועה הציונית לפי כתביו של ישראל אלדד - בזמנו פעיל בלח"י והוגה דעות נחשב במחנה הימין עד שנות ה-90, שקידם את ראייתו בהתאם לחזון "סולם יעקב". הרצל הופיע במאמר בתור דוגמה למי שחזה "את המפעל הגדול, ואף ניסה לקנות הארץ...".[17]
ב"הקול לחי" מנו "שמונה עובדות מרתקות" על אודות הקמתה של מדינת ישראל. חוזה המדינה הופיע ב"עובדה" הקשורה לאולם שבו ארגנו את הכרזת העצמאות: דיוקנו של הרצל והדגלים שהוצבו על הבמה הושאלו, מאחר ותקציב האירוע לא אפשר לרכוש אותם.[18]
ד"ר אילן שחורי כתב על ההיסטוריה של מפעל הסיליקטים בתל-אביב שבזכות לבניו נבנתה העיר הלבנה. הרצל הוזכר בכתבה בהקשר לשני פעילים ציוניים שקידמו את המלאכה ונמנו בין חבריו ועוזריו של חוזה המדינה: התעשיין יונה קרמניצקי והמהנדס יוסף זיידנר.[19]
ב"הארץ - גלריה" כתבו על האירוויזיון שבבאזל, על הפוליטיזציה והמאבקים סביבו ובתוכו שקשורים בהשתתפות הישראלית בתחרות. הרצל הוזכר בהקשר לקונגרס הציוני שארגן בעיר לפני 128 שנה.[20] בחידה המצורפת לכתבה הופיעה השאלה: "מה לציונות ולשלושת חכמי/מלכי המזרח שבאו לבקר את ישו התינוק"? התשובה: "בקונגרס הציוני בבאזל הרצל התאכסן במלון שלושת המלכים".[21]
ב"ג'רוזלם פוסט" גול קלב כתב על "המזרח הפרוע" של המזרח התיכון ועל חזונו של הנשיא טראמפ, שבעזרת עסקאות המטיבות עם כל הצדדים מנסה לשפר את טבעו של האזור. חוזה המדינה הוזכר ברפרוף - בהקשר לעסקאות מהסוג הדומה שהרצל בזמנו ניסה לקדם, ושהיו יכולות להתאפשר בשנות ה-20 של המאה הקודמת, לפני שמעצמות קולוניאליות אירופיות דרדרו את האזור לקונפליקטים מתמשכים.[22]
מובילי ארגונים גדולים יצאו למסע בין וינה לבודפשט: בתחנות חייו של הרצל. מטרת המסע - עיצוב מחודש של הזהות הציונית בעידן המודרני.[23]
יאיר שלג התייחס ב"מקור ראשון" להעדר החזון הציוני המדיני של ישראל בכל הקשור למלחמה בעזה, מה שהיה לפניה ומה שצפוי אחריה. לטענתו, ההתיישבות והביטחון אינם עדיפים על מדיניות שקולה. הרצל הוזכר בתור הוגה חזון מדיני שהתחיל אף ליישמו על אף שלא הקים אף יישוב ולא הביא תרומה ביטחונית.[24]
ב "מקור ראשון - שבת" פורסם הראיון עם האחים סלומון - האוצרים של תערוכה העוסקת במקדש וכל הקשור בו. חוזה המדינה הוזכר בהקשר ל"הר הרצל" ואתריו. כמו כן צוין הקשר בין הרצל לבוריס שץ - מקימה של "בצלאל": הרצל סייע לשץ להשיג את התקציב הדרוש לפתיחת בית הספר לאומנות הראשון בארץ.[25]
על רקע הכתרתו של האפיפיור החדש, אסף מלאך נזכר ביחסים המורכבים בין הכס הקדוש ליהודים, לתנועה הציונית ולמדינת ישראל. בין השאר הזכיר את מה שכתב חוזה המדינה ביומנו לאחר פגישתו עם האפיפיור פיוס העשירי בינואר 1904. כאשר ביקש את התמיכה של ווטיקן בציונות, נענע: "לא נוכל להכיר בעם היהודי כי לא הכרתם באדוננו".[26]
ב"מקור ראשון - דיוקן" פורסם הראיון עם ד"ר יצחק פס - מחבר הספר "מורדים במלכות" הסוקר את האלימות הפוליטית בישראל לאחר קום המדינה. הרצל הוזכר בהקשר לאחד מהמוציאים לאור של הספר: מוסד הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה.[27]
ב"כלכליסט" פורסמה הקריקטורה של הרצל העומד במרפסת, מתבונן על ההפגנה התל-אביבית ואומר: "נוּ, שוֹין...".[28]
במכתב למערכת "הארץ" ביקרה ליזה רוזובסקי את ממשלת נתניהו על כך שבתקופתו "המניות של הדרכון הישראלי בשפל המדרגה" והיא מסכנת את קיומה של מדינת ישראל. עוד קראה להחזיר את כל החטופים על אף אזרחותם. בפסקה נפרדת ציינה רוזובסקי את אילן היחסים שלה: סבה מצד אימה "... היה ציוני ואוהד מושבע של ד"ר הרצל".[29]
לרגל יום ירושלים במוסף של "מקור ראשון" פורסמו מספר ציטוטים מאת סופרים ומשוררים על אודות העיר. בין השאר הופיע משפט מתוך "אלטנוילנד" של הרצל: "הרבה ברור, כי ירושלים הייתה לפנים יפה מאוד! אולי על כן לא יכלו אבותינו לשכוח את העיר הזאת! אולי על כן לא נכרתה התשוקה מלבם לשוב ולשוב".[30]
כתבת הילל לירושלים כתב מנחם רהט ב"מצב הרוח". על מנת להדגיש את תפארתה כיום קודם ציטט מיומניו של הרצל, מכתבי מרק טוויין ומיומניו של המושל הבריטי הראשון של ירושלים - רונלד סטורס. שלושתם ראו עיר עזובה ובלתי מפותחת.[31]
ב"מעריב" אבי בניהו התבטא בשפע נושאים אקטואליים ולא חסך ביקורת על הממשלה, בייחוד בכל הקשור במערך ההסברה הכושל. עם זאת הזכיר דבר אופטימי - מקומה השני של יובל רפאל באירוויזיון: "... אם תרצו יש משמעות לכך שזה קרה דווקא בבזל, שבה יסד הקונגרס הציוני הראשון את חזון המדינה היהודית, חזונו של הרצל - ודווקא שם ייסרנו מחדש את התקווה ואת האופטימיות".[32]
ב"ישראל היום" אלי ברק נזכר בכמה שירים שנכתבו על אודות ולכבוד ירושלים ושהדגישו את חשיבותה ונחיצותה לעם ישראל. בתחילת כתבתו הדגיש את האמירה המפורסמת של חוזה המדינה - "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".[33]
באסיפה הלאומית של צרפת אישרו להעלות את אלפרד דרייפוס ז"ל לדרגת תא"ל. ב"ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר תיאר בקצרה את משפט דרייפוס וציין שהוא גרם להרצל להגות את הרעיון הציוני.[34]
ב"ג'רוזלם פוסט" ציינו את תוצאות הבחירות לקונגרס הציוני העולמי. הוזכר, כי הגוף הוקם בידי חוזה המדינה.[35]
במכתב למערכת של "מקור ראשון" הכותבת שיבחה את המשך מלאכת ההתיישבות. בין השאר ציינה: "...לאחר מותו של הרצל, התנועה הציונית בפני מצב דומה אך חמור פי אלף, ובזכות מוסדות ציוניים חשובים והרבה ממאמצים הצלחנו לשפר את המצב בחלקים רבים בארץ".[36]
פסטיבל ״אנימיקס מוזיקה״ בסינמטק הרצליה נפתח בערב מחווה יצירתי לחוזה המדינה.[37]
בחידון הטריוויה של "ידיעות אחרונות" נשאלה השאלה: "בדגל שבעת הכוכבים שהציע הרצל לתנועה הציונית, מה מסמלים הכוכבים?". התשובה: "שבע שעות עבודה ביום".[38]
[1] ספיר-ויץ, כרמית. התחנה האחרונה. מעריב - המוסף (2.5.2025), עמ' 16.
[2] רמון, חיים. קץ הפרגמטיות. מעריב - סופהשבוע (2.5.2025), עמ' 27.
[3] Allen, Fern. Daring and determined: The women of the Irgun. The Jerusalem Post - Int (2.5.2025), pp. 22-23.
[4] Breakstone, David. Ben-Gurion isnt only an airport, Golda more than an ice cream parlor. The Jerusalem Post - Int (2.5.2025), pp. 20-21.
[5] אלדד, קרני. עושים רוח. ישראל היום! - השבוע (2.5.2025), עמ' 22-23.
[6] גונן, יוענה. 20 שאלות. הארץ - מוסף הארץ (2.5.2025), עמ' 6, 55.
[7] אלפר, רוגל. מדינה וקבר בטבורה. הארץ (2.5.2025), עמ' 16.
[8] לפגוש את החוזה. מעריב – המדריך (2.5.2025), עמ' 3.
[9] אילני, עפרי. האסון שלנו. הארץ - מוסף הארץ (2.5.2025), עמ' 44.
[10] פויר, דרור. "המשואה היא לא שלי. היא לאמיתי, ללוחמים, למשפחות השכולות". ידיעות אחרונות - המוסף לשבת (2.5.2025), עמ' 10-12.
[11] אלאלוף, גיא. מי היו חוזי המדינה האמיתיים? עולם קטן (2.5.2025), עמ' 12.
[12] מאור, יעקב. מה גיליתי על הרצל כאשר ישנתי על מיטתו בבאזל. שבתון (2.5.2025), עמ' 50-51.
[13] Herzl, Tova. A dynasty that reached its end. The Jerusalem Post (8.5.2025), p. 10.
[14] יוקד, צח. המלך היהודי של הזולו. הארץ- גלריה (8.5.2025), עמ' 6-7.
[15] סיידלר, מאיר. המנהיג שהפך אגדה למציאות. בשבע - מתחלף ירושלים (8.5.2025), עמ' 65.
[16] י' באייר. ישראל היום! (8.5.2025), עמ' 23.
[17] לבבי, נעמן; אופן, אליסף. סולם: שלושה כוחות באומה. עולם קטן (9.5.2025), עמ' 20.
[18] 8 fascinating facts related to Israel’s founding. HAKOL LEHIGH (9.5.2025), p. 21.
[19] שחורי, אילן. הבו לבנים. סגולה (11.5.2025), עמ' 32-39.
[20] אחיטוב, נתע. אתגר באזל. הארץ- גלריה (12.5.2025), עמ' 1-3.
[21] התעמלות בוקר. הארץ- גלריה (12.5.2025), עמ' 3, 10.
[22] Kalev, Gol. California of the Middle East. The Jerusalem Post (13.5.2025), p. 10.
[23] גולן, אסף. בעקבות חייו של הרצל. ישראל היום! (14.5.2025), עמ' 15.
[24] שלג, יאיר. הקונספציה של 8 באוקטובר. מקור ראשון (16.5.2025), עמ' 20.
[25] סגל, ארנון. חוזרים לעבודה. מקור ראשון - שבת (16.5.2025), עמ' 12-14.
[26] מלאך, אסף. עמדנו על כבודנו. מקור ראשון - שבת (16.5.2025), עמ' 4, 21.
[27] כריש-חזוני, הודיה. חתירה צולבת. מקור ראשון - דיוקן (16.5.2025), עמ' 30-35.
[28] וקסמן, יונתן. קריקטוריסט. כלכליסט (18.5.2025), עמ' 2.
[29] רוזובסקי, ליזה. נפלת בשבי? דרכון זר. הארץ (18.5.2025), עמ' 11.
[30] קדם, רועי. סופרים ומשוררים בעקבות היופי המסתורי של ירושלים. מקור ראשון - מוצ"ש (23.5.2025), עמ' 48-53.
[31] רהט, מנחם. ירושלים סיבה למסיבה: 58 שנות שלטון ישראל. מצב הרוח (23.5.2025), עמ' 4, 6.
[32] בניהו, אבי. סוף מעשה. מעריב - סופהשבוע (23.5.2025), עמ' 18-19.
[33] ברק, אלי. עיר החולמים, עיר המגשימים. ישראל היום! (26.5.2025), עמ' 11.
[34] אייכנר, איתמר. תיקון עוול היסטורי: דרייפוס יועלה בדרגה לאחר מותו. ידיעות אחרונות (29.5.2025), עמ' 18.
[35] Cashman, Greer Fay. Grapevine. The Jerusalem Post (30.5.2025), p. 21.
[36] תגובות. מקור ראשון (30.5.2025), עמ' 19.
[37] מחווה משעשעת למוזיקאים. מעריב - המדריך (30.5.2025), עמ' 3.
[38] מוח מסוכן. ידיעות אחרונות - שבע ימים (30.5.2025), עמ' 77.
