הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

על רקע ציון יום הולדתו של הרצל ב"ישראל היום!" פורסמה התמונה של חוזה המדינה, המנציחה אותו על האונייה בדרך לארץ ישראל.[1]

ב"עולם קטן" איתמר סג"ל פירט את חזונו הציוני של הרצל, כפי שהוא בא לידי ביטוי ב"אלטנוילנד", בדגש על ירושלים  ובית המקדש.[2]

ב"מקור ראשון" ישי פלג כתב על זוסיה קיפניס - בעל הקולנוע "קסם" בתל-אביב, שהוחרם ל"צרכי הלאום" לטובת כנסת ישראל הראשונה. קיפניס "... עבד זמן מה בכנסת הראשונה, ועברו תחת ידו כמה שוברי קופות לא רעים": ניסיון התנקשות הראשון בבן גוריון... וכשעצמותיו של הרצל הועלו ארצה הוצב ארונו על במה שחורה מול הקולנוע".[3]

סוקר ספר בעריכת קלמן נוימן "בשובך לציון". הספר תיעד דברים של ראשי ישיבת הר עציון בהקשרי מדינת ישראל - הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין. בין השאר נכתב כי הרב ליכטנשטיין "... איננו מתכחש לכך שייתכן שהציונות מבית מדרשו של הרצל  יצאה לדרך מתוך תודעת הגורל, אולם משוכנע שאף בלבם (של יהודים) פעלה תחושת הגשמה של חזון נבואי יעודי". עוד צוין, כי רבו של הרב ליכטנשטיין - יצחק הוטנר - סבר ש"...יכולתו של האדם להשפיע על המציאות היא מוגבלת ביותר, ועל כן חלומותינו צריכים להצטמצם לשאיפה הפשוטה לעשות את רצון ה'. מול זאת אמר הרב באומץ כי הציונות מבית מדרשו של הרצל - ציונות של "אם תרצו  אין זו אגדה" - טרפה את כלפיה של תפיסה זו...".[4]

ב"כלכליסט" דור סער-מן כתב על נחיצות הדגל. לטענת הכותב: "כשאומה דורשת לעצמה ריבונות, אחד הדברים הראשונים שהיא צריכה זה דגל; לא בכדי גם הרצל התעקש על העניין בשלב מוקדם של הציונות...".[5]

על רקע ציון יום ירושלים ומצעד הדגלים בעיר, סקר יוסי שקלאר ב"ידיעות אחרונות" את הגישות העיקריות של השימוש בדגלים ומה הדגלים מסוגלים להביע במישור הפוליטי. בפתיח הכתבה ציין שקלאר: "לפני 125 שנה, בקונגרס הציוני הראשון, התעקש הרצל על הנפת דגל ישראל... אלפי שנים לפני הרצל, ירושלים נהפכה לסמל המשקף את חיבורו של עם ישראל לארצו".[6]

ב"הארץ" פרופ' דוד אוחנה העביר ביקורת נגד מתנחלים והאשימם בקידום מדיניות קולוניאלית ואידיאולוגיה משיחית מסתגרת. לטענתו: "אומנם בציונות היה יסוד משיחי, אך בדומה לנביאי התנועות הלאומיות האירופיות בלט אצל מנהיגיה, מהרצל ועד בן-גוריון, הממד האוניברסלי, ונוספו עליו יסודות חילוניים ופרגמטיים. ואילו המתנחלים האידיאולוגיים קיבלו את השראתם מהדיאלקטיקה של הרב קוק, שבה הקדוש ברוך הוא הביא את הלאומיות כגי לשמור על הדת, והעניק את התורה לאומה נבחרת".[7]

ביקורת חריפה נכתבה ב"הארץ" על תוכנית הלימודים הרדודה בהיסטוריה ועל ספרי הלימוד המסלפים בתחום. לטענת הכותב, מבחינת משרד החינוך "...די שילמדו (התלמידים) על הורדוס, על הרצל ועל היטלר...".[8]

לרגל יום העצמאות כתב נדב שרגאי ב"ישראל היום" על הר הרצל והר הבית. "שני ההרים מסמלים לכאורה שני קטבים, "ישראלי" ו"יהודי", שלא פעם מתוארות כמתחרים ביניהם, אבל ברובד העמוק הם דווקא משלימים זה את זה. הציונות היא הרי חוטר מגזע היהדות, אף כפי שהרצל אמר עליה: "היא שיבה אל יהדות, עוד לפני שיא שיבה אל ארץ היהודים"".[9]

ד"ר מנחם שטיין התייחס לכתבתו של יאיר שלג - "החרדי הלאומי הראשון". לדבריו של שטיין: "שלג גם מסביר לנו שנטורי קרתא הם אנטי-ציונים וגם אולטרה-אורתודוקסים, ולכן גם מי שקדם להם הוא אולטרה-אורתודוקסי ואנטי-ציוני. כמו כן כותב שלג ש'אם בוחנים את שלזינגר לפי צאצאיו' אז הוא לא ציוני. בדרך זו אפשר להוכיח שהרצל, יוסף בורג ומשה ארנס לא היו ציונים".[10]

במסגרת קידום ספרו החדש, בו הגה המחבר את הרעיון כי הציונות ההרצליאנית הינה יהדות גרסה 3.0,  קרא גול קולב לחפש את הפתרונות הפוליטיים והמדיניים נגד רודפי, מחרימי ומכי ישראל (בפורומים השונים -אישים, ארגונים, מדינות וכ"ד), נגד אנטישמיות ואנטי-ציונות בכתביו ובמלאכתו הציונית של הרצל.[11]

השי ורוקי בילט (עולים חדשים מארה"ב) ליקטו במאמרם אוסף אמירותיהם של רבנים חרדיים שהתבטאו בגנות או בעד הציונות, הרצל וממשיכי דרכו.[12]

כרמית ספיר ויץ כתבה ב"מעריב" על הר הרצל, צוואתו של הרצל וקברו, על חלקת גדולי האומה, על הרעיון של בן גוריון לייסדה ועל הבאת עצמותיהם של גדולי האומה אליה.[13]

בידיעות אחרונות הופיע ההורוסקופ הקצר של הרצל ושל מדינת ישראל - שניהם נולדו במזל שור, המסמל לטענת הכותבת - "עם קשה עורף".[14]

במוזיאון הרצל התארחו בני נוער המשתתפים בתוכנית "ציוני דרך" של עמותת "יוניסטרים". בפני הנוער נאמו מספר פקידים ופוליטיקאים. לדברי סגנית יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית: "הרצל היה היזם הציוני הראשון, ולכן החיבור עם עמותת יוניסטרים היה כל כך טבעי ומתבקש...".[15]

מרכז הרצל בירושלים הולך להציג מ-12 במאי את כתב היד המקורי של "אלטנוילנד", וזאת לצד תערוכה בנושא הספר. לדברי יו"ר מרכז הרצל, אורי זכי, הספר נשאר להיות רלוונטי והרצל מתגלה לא רק כחוזה המדינה, אלא "כחוזה הסטארט-אפ ניישן".[16] פירוט תכני התערוכה והמוזיאון, בנוסף לדבריו של זכי ("אוהד הרצל מושבע"), המשבח את הרצל ומציין את השפעתו הרבה עליו, הופיעו גם ב"הארץ".[17]

רמי סימני הזכיר ב"ידיעות אחרונות" את הקשר של הרצל ליהדות, ויצא נגד התופעה של ציור דמותו בתור חילונית מטעמים אידיאולוגיים אינטרסנטיים שונים. המחבר קרא לחברה יהודית-דתית "לשוב ולחבק את הרצל". לטענתו: "סביב דמותו ניתן לכונן את רוח ההסכמה הלאומית של ישראל על כל גווניו... כל השכבות צריכות לקבל את הרצל משלהן. הרצל נזרק מתחת לגלגלי האוטובוס של הציונות, במקום לשבת בכיסא הנהג. הוא צריך לחזור הביתה, לבית שהוא מעולם לא עזב".[18]

כתבה קצרה המתמצתת את עיקרי פועלו הציוני של הרצל פורסמה ב"כיון חדש - גמלאים".[19]

ב"עולם קטן" הופיעה כתבת פרסומת לספרו של הרב בני טבדי - "פרק בהלכות הציבור". הספר דן ברב קוק ומפרש את דבריו ותורתו. בין היתר ציין המחבר את דברי הרב שמואל גלאזנר שספד להרצל: "ובכל זאת אני מאחל לעצמי שאוכל לשבת לרגליו של היהודי הגדול הזה, תיאודור הרצל, בעולם הבא".[20]

ב"מעריב" פורסם הראיון עם מנכ"לית משרד החינוך  - דליה שטאובר. שטאובר פירטה את שורשיה, את דרכה במערכת, את הבעיות של המשרד ואת חזונה. תוך פירוט שורשיה המשפחתיים ציינה טאובר את סבתא רבתא שלה - הודס, ש"... היתה שידוך מבוקש, והייתה בין מקבלי פניו של הרצל כשהגיע לביקור בארץ".[21]

ב"גלובס" סוקר המצב הפוליטי בכנסת ובממשלה. בין השאר תואר הקמפיין החדש של ראש ממשלה בנט בעד "אחדות העם". ביום הרצל במליאה נאם ראש הממשלה: "... הרצל הבין שכדי לקומם את הדבר המופלא הזה מרינה יהודית הארץ ישראל, יש נחיצות באחדות העם... הרצל לא נרתע גם כאשר בחוגים השונים צמחה התנגדות עזה לפועלו וגם כשאנשים אמרו שהוא מוביל את העם היהודי לאסון".[22]

במאמריו ב"הארץ" בשפה העברית[23] ובגרסה נפרדת בשפה האנגלית[24] הצביע עופר אדרת על מספר כשלים בחזון של הרצל, כפי שהוא השתקף ב"אלטנוילנד". לטענת אדרת, התיאור שבספר היה אופטימי והרמוני מדי, הכליל "טעויות" בתיאור נופה העירוני והתרבותי של הארץ, והרצל לא חזה את בעיות היסוד של ישראל, בדגש על תחום הדת ולאום.

במכתב תגובה לכתבתו של אדרת, טענה עו"ד אסנת ירדני נשר, כי אדרת לא השתמש נכונה במושגים "חוזה" ו"חזון" בהקשר להרצל, ייחס יותר מדי חשיבות לפרטים הטכניים הקטנים והתעלם מהרקע ההיסטורי שבו נכתב הספר. את התגובה סיימה בציטוט המלא של הרצל מסוף הספר: "... אחר שלוש שנים של עבודה, עלינו להיפרד ספרי האהוב. כעת מתחילים יסוריך. יהיה עליך לפלס את דרכך במבוך של איבה וסילופים, כמו בתוך יער אפל. אבל אם יתמזל מזלך ותגיע לחברת אנשים טובים, מסור להם את ברכת אביך. הוא מאמין שגם חלומות הם דרך למלא את הימים שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה. החלום לא שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום".[25] תגובה דומה באופייה, המשולבת בציטוטים מהרצל ובביקורת חריפה על אדרת ותיאורו המגמתי של כישלונות החיזוי של חוזה במדינה, כתב אורי כהן.[26]

אלי בן גור ציטט מכתבתו של ג'קי לוי ב"ישראל היום!" (מ-29.4.2022). משם הביא את מילותיו של הרצל כאשר נפרד מספרו "אלטנוילנד": "... אחר שלוש שנים של עבודה, עלינו להיפרד ספרי האהוב...".[27]

ב"ידיעות אחרונות" ידידה שטרן יצא נגד הכללות מסוכנות, כפי שהן נפוצו בארץ ובעולם, בדגש על "ערבים אזרחי ישראל". שטרן ציטט ממגילת העצמאות שקראה לשוויון אזרחי מלא, והשתמש בכמה דוגמאות של אזרחי המדינה הלא יהודיים שתרמו לשגשוגה ולביטחונה. בין היתר ציין שטר כי: "בראש בנק לאומי לישראל, שייסד הרצל עבור התנועה הציונית, עומד אזרח ערבי שבית גידולו בטייבה".[28]

מנחם רהט כתב ב"מצב הרוח" על רבי אליהו קפלן, בדגש על הזדהותו עם התנועה הציונית וחיבתו להרצל. בכתבה הופנתה ביקורת חריפה לתופעה של הכפשת הרצל, לדוגמה הקליפ של אורי זוהר, שרץ ברשתות החברתיות ושמסרו המרכזי – "הרצל רצה לנצר את העם היהודי". בהמשך הכתבה צוינו שבחים לטובת הרצל מאת היסטוריון ואספן משה נחמני. נחמני עמד על שורשיו הדתיים של הרצל וציין כי כל הנאצות השקריות מושתתות על כפיות טובה ובורות... "בזכות הרצל ניצלו רבבות יהודים מהשמדה... התנועה הציונית שחולל, הניעה אותם יהודים לעלות ארצה... ובזכות הרצל ניצלו רבות מהתבוללות".[29]

במכתב תגובה למאמר "בין הרצל לסאלח שבאתי" (מקור ראשון 4.5.2022), פירט הכותב האנונימי את נקודת מבטו על תרומתם של בוחרים דתיים מעדות המזרח למפד"ל ועל התהוותה של מפלגת ש"ס.[30]

על רקע הוצאת ספרו החדש ("ציפורים בראש של הרצל") עמד המאייר שי צ'רקה על השפעתו של הרצל על מלאכתו: סדרת הקומיקסים שיצר על אודות הרפתקאותיו של חוזה המדינה.[31]

במאמרו ב"הארץ" שלמה אבינרי שם דגש על מערכת הבחירות של המדינה היהודית, כפי שהיא השתקפה ב"אלטנוילנד" של הרצל. על מנת לאייר את הגזענות הסוררת במדינה ובכנסת ישראל כיום השתמש אבינרי בדמות מהספר – גאייער – ראש המפלגה הגזענית, שנלחם במפלגה הליברלית ובסופו של דבר הובס. אבינרי טען כי עמדתו הנחרצת של הרצל בעד שוויון לאזרחים לא יהודים חשובה ורלוונטית, וקרא לציבור לקרוא את "אלטנוילנד" ולראות בספר תוכנית פעולה ולא חיבור אוטופי.[32]

בהקשר ל"גאייער", במכתב למערכת "הארץ" בתגובה לכתבתו של שלמה זנד "הרצל טעה" (25.5.2022) הדגיש עזי רום, כי לא לחינם נתן הרצל למנהיג היהודי הגזעני את השם הזה. "...בגרמנית פירוש השם... הוא נשר, שהוא עוף טרף הניזון מנבלות (להבדיל מעיט, שהוא עוף דורס הצד את טרפו)".[33]

 

[1] תמונת מצב. ישראל היום! (2.5.2022), עמ' 31.

[2] סג"ל, איתמר. עכשיו תורנו לרצות. עולם קטן (4.5.2022), עמ' 3.

[3] פלג, ישי. 48 מושבים לסרט הטוב ביותר. מקור ראשון - מוצ"ש (4.5.2022), עמ' 29.

[4] אלדד, איתמר. ותחזינה עינינו. מקור ראשון - שבת (4.5.2022), עמ' 18-19.

[5] סער-מן, דור. דגל. כלכליסט (4.5.2022), עמ' 29.

[6] שקלאר, יוסי. מה יש בדגל. ידיעות אחרונות (29.5.2022), עמ' 19.

[7] אוחנה, דוד. גם כנענים, גם צלבנים. הארץ (4.5.2022), עמ' 17.

[8] בן, אלוף. בגרות בהסברה. הארץ (4.5.2022), עמ' 2.

[9] שרגאי, נדב. בין אובדן העצמאות לחידושה. ישראל היום! (4.5.2022), עמ' 11.

[10] תגובות. מקור ראשון (4.5.2022), עמ' 11.

[11] Kalev, Goll. This generation's existential threat. The Jerusalem Post (6.5.2022), p. 43.

[12] Billet, Heshie; Billet, Rookie. Herzl and haredim: A historical perspective. The Jerusalem Post (6.5.2022), pp. 19-20.

[13] ספיר ויץ, כרמית. אבן עם לב אדם. מעריב - המוסף (6.5.2022), עמ' 14.

[14] בנימיני, מרים. הורוסקופ. ידיעות אחרונות - 7 ימים (6.5.2022), עמ' 63.

[15] ציפי, דיילי. היזמים הצעירים של יוניסטרים מתחברים לציונות. Daily Maily (10.5.2022), עמ' 32-33.

[16] גולן, אסף. 120 שנה לאלטנוילנד: לראשונה בכתב ידו של הרצל. ישראל היום! (10.5.2022), עמ' 19.

[17] הראל, נועה. הרצל אמר. הארץ - 10 ערים (26.5.2022), עמ' 39.

[18] סימני, רמי. להחזיר את הרצל הביתה. ידיעות אחרונות (10.5.2022), עמ' 23.

[19] תורגמן, נחמה. "אם תרצו אין זו אגדה". כיון חדש - גמלאים (11.5.2022), עמ' 6.

[20] הלכות ציבור למתקדמים. עולם קטן (13.5.2022), עמ' 26.

[21] רון, ליאת. דלית שטאובר בת 62 מנכ"לית משרד החינוך. "אני מאמינה גדולה בהוראה כמקצוע משנה חיים". מעריב השבוע - עסקים (13.5.2022), עמ' 6-7.

[22] אביטן כהן, שרית. ביחד ולחוד: כנס הקיץ נפתח בתנופה, אבל הקואליציה מתקרבת אל קיצה. גלובס (13.5.2022), עמ' 6-7.

[23] אדרת, עופר. ערבים ציונים ורכבות מברלין לירושלים: התחזיות התמוהות של הרצל באלטנוילנד. הארץ (13.5.2022), עמ' 13-14.

[24] Aderet, Ofer. What Theodor Herzl got wrong about the Jewish state. Haaretz (27.5.2022), pp. 5-6.

[25] ירדני נשר, אסנת. על החלום ההרצליאני. הארץ (17.5.2022), עמ' 11.

[26] כהן, אורי. לא חזה מזגנים. וואו. הארץ (19.5.2022), עמ' 11.

[27] בן-גור, אלי. מבט אישי יום העצמאות 2022 למדינה שחזה הרצל. יבניתון (13.5.2022), עמ' 14.

[28] שטרן, ידידה. הבטחת שוויון. ידיעות אחרונות (17.5.2022), עמ' 3.

[29] רהט, מנחם. האמונה באלוקים והרעיון הציוני משלימים זה את זה. מצב הרוח (20.5.2022), עמ'  10.

[30] תגובות. מקור ראשון (20.5.2022), עמ' 17.

[31] צ'רקה, שי. הרצל אמר.  מקור ראשון - יומן (20.5.2022), עמ' 18-19.

[32] אבינרי, שלמה. אלטנוילנד זה כאן. הארץ (20.5.2022), עמ' 25.

[33] רום, עזי. לא עיט. הארץ (30.5.2022), עמ' 11.