הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

במוסף של "ג'רוזלם פוסט" לעולים חדשים הופיעה כתבה על ההיסטוריה של תל-אביב. בין השאר צוין בה, כי שמה של העיר הופיע בהשראת תרגומו של "אלטנוילנד" מאת הרצל.[1]

דויד פיין הדגיש את חשיבותה של הציונות הדתית עבור מדינת ישראל והתנועה הציונית. בין היתר טען פיין, כי אפילו הרצל נחשף לציונות דרך סבא שלו, שהיה תלמידו של הרב יהודה בן שלמה חי אלקלעי ושאר הרבנים, שהעמידו תשתית ציונית המבוססת על ההלכה היהודית עוד כחמישים שנה לפני קונגרס באזל.[2]

ב"הארץ - גלריה" כתבו על "מבנה הקזינו" של באזל, הזה שבו בזמנו נערך הקונגרס הציוני הראשון, ועל האדריכלים שעמלו על שיפוצו ושאחראים על שיפוץ של לא מעט מבנים היסטוריים אחרים בעיר.[3]

ב"הארץ - תרבות וספרות" ציטטו מהצוואה של דוד פרישמן שהתגלתה לאחרונה.[4] בתור נספח לצוואה, הוסיף יצחק בר-יוסף הסבר קצר שסקר את חייו, מצעו ומורשתו של פרישמן. בין היתר נכתב על פרישמן, כי: "את חיבת ציון השווה להתעוררות המשיחית בתקופת שבתי צבי ואת הציונות המדינית של הרצל ביטל לחלוטין...".

לקראת סוכות פרסם מרכז הרצל בירושלים מספר פעילויות לילדים ומבוגרים. ביניהם: סיורים מודרכים במרכז הרצל ומפגש אורקולי עם חוזה המדינה - "האיש והאגדה" - במוזיאון הרצל.[5]

ב"ג'רוזלם פוסט" הופיעה כתבת פרסומת למחזמר "המקְווָה - מוזיקה ומונולוגים מהמעמקים". הכתבה נפתחה באמירתו המפורסמת של הרצל: "אם תרצו, אין זו אגדה".[6]

ב"מעריב מקומונים - ירושלים" הופיעה פרסומת מחמיאה לספרו החדש של משה לונה - "המסע המשולש" - "רומן ביכורים נועז, חתרני וחריף וספר הרפתקאות יוצא דופן, שבו מתוארים בצורה מוחשית ימי ראשית הציונות ומוארים באור מפתיע ומטריד". הרצל מסתתר ברומן תחת הכינוי "ד"ר הנדריק זליג באומן" ומוצג בנרטיבים חלופיים של האתוס הציוני.[7]

ב"ג'רוזלם פוסט" הופיע תקציר נאומו של סטיב אדלר, נשיא בית הדין הציוני הגבוה, שאותו נשא בכנס לציון 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון בבאזל. בין היתר, הזכיר אדלר את "מדינת היהודים", שבו חזה הרצל מדינה אוטופית, המושרשת על צדק ושוויון, הדמוקרטיה עם חוקה, חוקים ומערכת משפט מתקדמת.[8]

דן מירון הצדיק את ביקורתו לרומן "הספר האדום" מאת אסף ענברי. בין שאר הטענות, סבר מירון כי אין מדובר ב"רומן היסטורי" בנוסח "מר מני" של א. ב. יהושע "...כשהרופא הירושלמי ד"ר משה מאני נקרא לשעה קצרה לחדרו של הרצל בבניין הקונגרס הציוני בבאזל כדי שיגיש טיפול רפואי...". בשונה מספרו של ענברי, הרצל משמש דמות רקע מרוחקת, כאשר במרכז עומדים המאנים והאנשים המעורבים בחייהם.[9]

בגרסה העברית[10] והזו באנגלית[11] סקר אלוף בן את תרומתם של הרצל ובן-גוריון לציונות, למדינת ישראל ולחברה שלה; ועמד על הנצחתם המובהקת בארץ. עם זאת טען, כי דווקא אליעזר בן יהודה תרם הרבה יותר ליצירת הזהות הישראלית, בין היתר בעזרת שפה שיכולה לחבר בין יהודים לערבים ובין חילונים לדתיים.

בסדרת טלוויזיה חדשה, המופקת מטעם משרד החינוך ברוח סדרת המופת "עמוד האש" שסקרה את תולדות הציונות משנת 1896, ימי חזונו של הרצל - ועד הקמת מדינת ישראל, תוצג תרומת יהדות המזרח לציונות ולהקמת המדינה.[12]

אביגדור ליברמן הביע התנגדותו לתיקון ב"חוק השבות" ונתן מספר דוגמאות לכך כיצד הלובי פוליטי-דתי של הרבנים הקשה על יהודים וצאצאיהם להשתקע ולהתקדם בארץ. בין השאר טען ליברמן, כי ב"מדינת היהודים" שלו הרצל חזה את הקונפליקטים שבין פוליטיקה להלכה; הוא הבין שדת הינה הגורם המאחד, אבל עם כל הכבוד אליה היא לא צריכה להיות קשורה לניהול המדינה.[13]

יעקב חגואל עמד על המחלוקות בתנועה הציונית שנרשמו לפני 125 שנה ושעדיין נצפים כיום. חגואל השתמש בכמה ציטוטים מהרצל שחזה את המחלוקת הפוליטיות-חברתיות בתוך ספרו "מדינת היהודים"; וגם סיים את כתבתו באמירתו של הרצל, הקוראת לאיחוד העם היהודי.[14]

גול קלב סבור כי ציונות הפכה לעוגן ולמרכיבה העיקרי של היהדות. בין היתר, תוך שילוב ציטוטים מהרצל, הכותב טען כי הציונות המודרנית שהרצל עמד בבסיסה תהפוך ליהדות גרסה 3.0, תספק את התשובה לאנטישמיות ותגרום גם לתיקון עולם.[15] בכתבת המשך חזר קולב על אותו הרעיון, ציטט שוב מהרצל, השווה אותו למשה רבנו, הדגיש את שורשיה ההומאניים של הציונות ושל חזונו של הרצל וגם הזכיר את הוגי הדעות אירופיים-נוצריים שניבאו את הרעיון הציוני ואת סגולתו "להביא אור לגוים".[16]

ב"מקור ראשון" ישי פלג ורועי קדם עשו ניתוח טקסטואלי של "הבלדה על יואל משה סולומון" מאת יורם טהרלב, ומצאו בה לא מעט הקשרים והפניות למיתוסים ציוניים. כך, בין השאר, טענו כי השורות "אולי היה זה רק חלום אולי רק אגדה" מתייחסות לחזונו של הרצל ומפנות לציטוט מתוך "אלטנוילנד".[17]

ב"מקור ראשון" פורסמו פרקים מיומנו של נחום וילבוש - חבר המשלחת הציונית לאוגנדה. לצד פירוט מורשתו של וילבוש, בכתבה שולב הרקע על אודות "קונגרס אוגנדה" ושיקוליו של הרצל בעקבות ההצעה הבריטית שקיבל והביקורת הציונית שבה נתקל.[18]

ב"הארץ" אבי שילון ויהונס בקה סיכמו את מחקרם בכתבה שדנה ב"התמזרחנות" של החברה הישראלית, וזאת תוך כדי שימוש בדוגמאות של תופעות דומות במהותן מהארץ ומהעולם (בדגש על האיים הקריביים). בין היתר ציינו הכותבים: "...הדמיון לחברות הקריאוליות חזק גם בהקשר של השוואה בין החשש של אבות ההתיישבות האירופית באיים הקריביים מהתבוללות בתרבות "הטרופית המקומית", שנתפשה כנחותה, לבין החשש של מנהיגי הציונות, מהרצל ועד בן-גוריון, מפני "לבנטיניזציה"".[19]

נעמה ריבה כתבה על מוזיאונים יהודיים בעולם ועל חלקם במאבק באנטישמיות ובתנועת ה-BDS. הרצל הוזכר בכתבה בהקשר לפריט שכנראה היה שייך לו - האופניים - שהוצגו במוזיאון היהודי בוינה.[20]

ב"סגולה" סקרו את המאבקים הפוליטיים בין כוחות הימין ושמאל ויצירת "כוחות המרכז" למיניהם בתנועה הציונית ובמדינת ישראל. בין השאר, צוינה הציונות הסינתטית, שאותה הוביל חיים וויצמן אחרי פטירתו של הרצל, ושנועדה לקרב בין יהודי מזרח לבין יהודי מערב.[21]

ב"הארץ-גלריה" הופיעה כתבת פרסומת ל"סיפורים פילוסופיים" מאת הרצל, אוסף סיפורים קצרים שנכתבו לפני תחילת דרכו הציונית. הסיפורים אינם מוכרים לקורא העברי. תכניהם של סיפורים אחדים הוצגו על רקע קורות חייו של הרצל מתקופתו הטרום-ציונית. "...יש נתק חריף בין דמותו של הגיבור הציוני שאותה הנחילה לנו מערכת החינוך ובין הסופר הבוהמיין המשתקף בסיפורים". אין בסיפורים הללו "...שמץ של מורשת יהודית. יש בהם תיאורים משעשעים, אבל אין בהם עומק ספרותי...".[22]

לקראת הבחירות המתקרבות, ביקר אהוד ברק את מצעו, מדיניותו ושיטותיו המפוקפקות של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו; כמו כן חשף לכאורה את סילופיו של דברי יריביו וקודמיו. בין השאר, על מנת להדגים את הסוגיות הערכיות הבעייתיות של נתניהו, צטט ברק את הרצל: "הציונות הוא אידיאל אינסופי...".[23]

פרופ' רמי קמחי עמד על הסכנה לכאורה ש"האשכנזים, המנווטים את המדינה, יהפכו שוב ללא לאומיים וימחלו על כבודם, כמו בהסכם עם לבנון". קמחי הזכיר את סוגיית הכבוד והתגבשות הזהות היהודית בקרב יהודי ספרד, לעומת בעייתיותה בקרב אשכנזים, עמד על היותו של שפינוזה והרצל ספרדיים, ובין השאר הזכיר את המחזה של הרצל שבו גיבורו הראשי - יהודי - מגן על כבודו בכך שיוצא לדו-קרב.[24]

ב"גלובס" הופיע נאומו המתומצת של ד"ר יואב הלר, שאותו השמיע בועידת ישראל לעסקים. לטענתו, אחת הבעיות של ישראל היא "...שאיבדנו את היכולת לדמיין מציאות אלטרנטיבית. הרצל לא היה חוזה המדינה, אלא הוזה המדינה...".[25]

ב"שבע" חנה קטן כתבה על התפיסה המשתנה כלפי עבודה בחברה המודרנית. את המאמר התחילה מציון חזונו של הרצל ומזה של הפילוסוף סולון מלידיה.[26]

ב"מעריב" דרור רפאל ביקר את תכני השיחה בין אראל סג"ל לראש האופוזיציה בנימין נתניהו. בפודקאסט התברר שנתניהו "אינו קורא ספרים עלילתיים אלא ביוגרפיות, מתרשם ללא הרף מהרצל, ויצמן, אהרונסון וז'בוטינסקי... משלב את המילה אביו בכל מספר שני... אביו הוא כמו הרצל... סביו הוא כמו ויצמן...". כמו כן, "...נתניהו מספר על כך שהרצל ידע לדרוש בפגישותיו מדינה, וסג"ל חייב להגיב "גם אתה, אדוני,ידעת לדרוש את מה שאתה רוצה מהאמריקנים"".[27]

ב"הארץ" נרי לבנה הביעה את דעתה על מערכת הבחירות בישראל וחששה מעליית כוחות הימין הקיצוני שתאיים על הדמוקרטיה. בין היתר כתבה: "... גזענות איננה דעה לגיטימית, והפופולריות שצוברת המפלגה הזאת, המחרידה בעיניי, היא סוף המדינה וגם סוף הציונות כפי שראו אותה גם הרצל וגם ז'בוטינסקי".[28]

ב"הארץ - גלריה" הופיעה כתבת ביקורת לקומיקס של שי צ'רקה "ציפורים בראש של הרצל". לטענת המבקרת, על אף איורים נהדרים של צ'רקה, הספר "נופל בין שני הרצלים - הרצל חוזה המדינה והרצל האדם... הרצל החוזה מתואר כשהוא רץ ממקום למקום ומנסה לגייס תומכים לתוכניותיו... אבל לא מסופר כלל מה היתה משנתו בנוגע לבית הלאומי... ואילו הרצל האדם אמנם מתואר כאקצנטרי, אבל הרבה חומרים עסיסיים צונזרו - למשל, מחלת הסיפיליס שלו, מחלת הנפש של אשתו, התמכרותו בגיל צעיר להימורים או תפקודו המפוקפק כאיש משפחה".[29]

 

[1] .תל-אביב The Jerusalem Post Ivrit (1.10.2022), p. 13.

[2] Fine, David. A need for strong religious Zionist political representation. The Jerusalem Post (2.10.2022), p. 10.

[3] קרימולובסקי, מירי. בבאזל הימרתי על הבניין הנכון. הארץ - גלריה (2.10.2022), עמ' 9.

[4] פרישמן, דוד. מתוך הערותיהם השונות של הפרופסורים הנועצים עלי מעת אל עת, אני מכיר שהסכנה מרובה. הארץ - תרבות וספרות (4.10.2022), עמ' 1.

[5] בחזרה לעתיד. מקור ראשון - טיולים (7.10.2022), עמ' 12, 14, 16; בסוכה של הרצל. מקור ראשון - טיולים (7.10.2022), עמ' 45.

[6] Cashman, Greer Fay. Grapevine. The Jerusalem Post (6.10.2022), p. 12.

[7] גלילי, יהורם. נרטיב חלופי לסיפורו של חוזה המדינה. מעריב מקומונים - ירושלים (7.10.2022), עמ' 10.

[8] Adler, Steve. Zionism and the law. The Jerusalem Report (21.9.2022), p. 24.

[9] מירון, דן. ואל-על-פי-כן: פורנוגרפיה. הארץ - תרבות וספרות (7.10.2022), עמ' 4.

[10] בן, אלוף. והאב המייסד של ישראל הוא... בן יהודה. הארץ (9.10.2022), עמ' 15.

[11] Ben, Aluf. And Israels founding father is... Eliezer Ben Yehuda. Haaretz (21.10.2022), p. 6.

[12] טרבלסי-חדר, תמר. עמוד האש ממזרח. ידיעות אחרונות (13.10.2022), עמ' 4.

[13] ליברמן, אביגדור. טור מאת אביגדור ליברמן. מגזין אילת LIVE (14.10.2022), עמ' 4. (רוסית)

[14] Hagoel, Yaakov. Zionism: The beating heart of Jewish life for the past 125 years. The Jerusalem Post - magazine (14.10.2022), pp. 18-19.

[15] Kalev, Gol. A shift in global consciousness of what is Judaism. The Jerusalem Post - magazine (14.10.2022), pp. 8-9; Kalev, Gol. Zionism is becoming the anchor of Judaism. The Jerusalem Post - int (21.10.2022), pp. 10-11.

[16] Kalev, Gol. Anti-Zionism is anti-humanity. The Jerusalem Post - magazine (28.10.2022), p. 36.

[17] פלג, ישי; קדם, רועי. הולדת המיתוס. מקור ראשון - דיוקן (14.10.2022), עמ' 41.

[18] זו ארצנו? מקור ראשון - דיוקן (14.10.2022), עמ' 1, 14-17.

[19] שילון, אבי; בקה, יהונס. הציונות, גרסת הקריביים. הארץ (16.10.2022), עמ' 11.

[20] ריבה, נעמה. מוזיאון בשבילנו ובשביל אלה שמתעניינים בסיפור שלנו. הארץ - גלריה (16.10.2022), עמ' 8, 9, 13.

[21] בחיפוש אחר מרכז. סגולה (18.10.2022), עמ' 10.

[22] אילני, עפרי. אם תרצו, זו בהחלט אגדה. הארץ - גלריה (21.10.2022), עמ' 68.

[23] ברק, אהוד. אל תתנו את קולכם לאיש עם ה"משולש". הארץ (21.10.2022), עמ' 21.

[24] קמחי, רמי. האשכנזים, הלאום והכבוד. הארץ (25.10.2022), עמ' 11.

[25] ארץ, עידן. ד"ר יואב הלר: "איבדנו את היכולת שלנו לדמיין מציאות אלטרנטיבית". גלובס (27.10.2022), עמ' 10.

[26] קטן, חנה. העבודה כבר לא חיינו. בשבע - השבועון לציבור הדתי (27.10.2022), עמ' 18.

[27] רפאל, דרור. בין העבר להווה. מעריב - המוסף (28.10.2022), עמ' 61.

[28] לבנה, נרי. העם הנבחר. הארץ - מוסף הארץ (28.10.2022), עמ' 55.

[29]  רודנר, עופרה. לקלף את השכבות.  הארץ - גלריה (28.10.2022), עמ' 76.