ראובן הכט. צילום: אלדן דוד
באדיבות לשכת העתונות הממשלתיתד"ר ראובן הכט: אדם משכיל, אוהב היסטוריה ותרבות, איש חזון, ובה בעת יזם ואיש מעשה, איש עסקים שהאמין ביוזמה פרטית ואזרח שהיה מחויב לחברה. ד"ר הכט חי ופעל בתקופה הרת גורל לקיומו של העם היהודי, שאתגריה ואילוציה עיצבו את קורות חייו כמסכת של שירות ותרומה לעם, למדינה ולקהילה.

ראובן (רודולף) הכט נולד בעיר הנמל אנטוורפן שבבלגיה ב-1909. קונצרן נפטון-רנניה, שהקימו אביו ודודו בתחילת המאה ה-20, התפתח מעסק משפחתי של אחסון ומכירת דגנים לתאגיד השולט  על קבוצת חברות שהתמחו בהעברת סחורות בנהרות ריין, מיין ונקאר. ספינותיהם הפליגו בין באזל בשוויץ, לאנטוורפן בבלגיה ולרוטרדם שבהולנד. ב-1919 השתכנה משפחתו בבאזל, שם השלים ב-1928 את השכלתו התיכונית.

ראובן הכט היה בצעירותו מדריך בתנועת הנוער הציונית "כחול-לבן". הוא נחשף לציונות ההרצליאנית והושפע מרעיונות הציונות הרוויזיוניסטית. פעילותו הציונית נמשכה גם במהלך לימודיו האקדמיים, כשהוא נוטה אל הלאומיות היהודית, שהתנתקה מהרעיונות האוטופיים-חברתיים של הפלג הסוציאליסטי של הציונות. ב-1931 ביקר הכט לראשונה בחיפה והתאהב בים וברכס הכרמל. בדומה להרצל בספרו אלטנוילנד (שתורגם לעברית ב- 1902 על ידי נחום סוקולוב  בשם "תל-אביב"), ראה הכט בחיפה מרכז עירוני חשוב במדינה היהודית לעתיד. עם זאת, הייתה לו חיבה עמוקה לירושלים ולזיקתה ההיסטורית של העיר נודעה השפעה על מהלך חייו. בארץ ישראל הוא גילה עניין בחפירות ארכיאולוגיות ובממצאים המתווים קשר בלתי אמצעי בין העבר להווה. העניין של הכט בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל ליווה אותו עד יומו האחרון והוא משתקף באוסף הארכיאולוגי הייחודי שלו.

בין השנים 1933-1928 למד ראובן הכט באוניברסיטאות גרמניות מובילות: בברלין, במינכן ובהיידלברג. באוניברסיטה בברלין קיבל ב-1931 תואר מגיסטר בכלכלה. את השכלתו הרחבה רכש בקורסים בתחומי המשפט, הארכיאולוגיה, האמנות וההיסטוריה העתיקה לצד מדעי הטבע, תאטרון ועיתונות. הכט כתב את עבודת הדוקטורט שלו - שעסקה בהיבטים תאורטיים של התפתחות סחר הנהרות על הריין בתקופה פרה-היסטורית - באוניברסיטת היידלברג שבדרום-מערב גרמניה וסיים אותה בהצטיינות יתרה ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון.

את עבודתו בחברה המשפחתית שילב ד"ר הכט בפעילות ציונית ענפה. מחויבותו של ד"ר הכט לציונות ההרצליאנית ולז'בוטינסקי הייתה מוחלטת. ב-1933 הוא עבד במשרדי ההנהלה העולמית של הציונות הרוויזיוניסטית בפריז, וב-1935 היה שליח בקונגרס הראשון של ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח) שהתכנס בווינה.

ב-1936 עלה ד"ר הכט לארץ ישראל ופעל לקידום יוזמות עסקיות לצד עשייה ציונית. יוזמותיו העסקיות, דוגמת המיזם להקמת ממגורות אחסון לתבואה בנמל חיפה ב-1937, נבלמו על ידי ממשלת המנדט.  חרף התנגדות  אביו לפעילות הפוליטית של בנו ומכירת נכסי המשפחה בגרמניה ב-1938, בשל חוקי הגזע הנאצים, לא הואטה  פעילותו הציונית של ד"ר הכט, שאף תרם מכספו למפעל ההעפלה הבלתי לגאלית של יהודים לארץ ישראל (היא "עליית אף על פי").

ב-1939, על רקע פרוץ מלחמת העולם השנייה, יצא הכט בשליחות האצ"ל לאירופה. בשל היותו איש עסקים ובסיוע קשריו הענפים בקרב חוגים אירופיים שונים, עלה בידו לפתוח משרדי פעילות  של "עליה ב'" בציריך ובפריז. הוא שימש כנציג "הארגון" בפורומים שונים, המשיך לבלוט כפעיל בברית הציוניים הרוויזיוניסטים  (ברית הצה"ר) ובהסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח). ב- 1941 נשא לאשה בבלגרד את אדית לבית צילצר, ולמרות הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה, הצליח לחזור עם רעייתו לשווייץ, להתיישב בציריך ולפעול ללא לאות להצלת יהודים באירופה שנכבשה  על ידי הנאצים.   

ד"ר הכט חזר לארץ בתום תקופת המנדט. ב-1950 הוא התיישב בחיפה והוביל יוזמות כלכליות בעלות חשיבות רבה למדינת ישראל הצעירה בכלל ולעיר חיפה בפרט. ד"ר הכט קיבל ממדינת ישראל את הזיכיון להקמת ותפעול ממגורות דגון בחיפה ומאוחר יותר באשדוד. פעילותו הציונית נמשכה לצד הצלחות עסקיות בארץ ובעולם והוא אף שימש כיועץ לראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר ונהג להתלוות אליהם במסעות ממלכתיים.

השכלתו האקדמית הרב-תחומית לצד התעניינותו בהיסטוריה, ארכיאולוגיה ותרבות מצאו ביטוים בפעילותו הציבורית. מאז שובו לארץ שימש ד"ר הכט כחבר בוועדות ממשלתיות ומועצות ציבוריות, בהן הוועדה הקבועה לעיצוב שטרות, מטבעות ומדליות, מועצת הארכיאולוגיה והוועדה הציבורית לתרבות ולאמנות. במוזיאון הלחם, שהקים בממגורות דגון מוצגים מטבעות, שעליהם מוטבעים דגנים למיניהם, צלמיות פוריות ופריטים דומים וניתן ללמוד בו על טכנולוגיות עיבוד הדגנים  מתקופת האבן עד התקופה הביזנטית, לצד תצוגה של טכנולוגיות מודרניות.

ד"ר הכט היה אחד מיוזמי אוניברסיטת חיפה ומקימיה והיה פעיל בחבר הנאמנים ובוועד הפועל שלה. כמו-כן,  נמנה עם התורמים לטכניון ולמכוני מחקר מובילים, בהם מכון וויצמן. הוא יזם את הקמת "מוסד הרצל לחקר הציונות" באוניברסיטת חיפה ויסד את "הקתדרה לציונות והיסטוריה ע"ש ראובן הכט", גם היא באוניברסיטת חיפה.

במשך 60 שנה טיפח ד"ר הכט אוסף פריטים ארכיאולוגיים שנחשפו בארץ ישראל ואף דאג לעורר מודעות ציבורית לממצאים שבאוסף, הממחישים את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל. ב-1978 הגה את רעיון "דרך הדורות", הגן הארכיאולוגי בפארק הכרמל, וב-1984 החל לפעול  המוזיאון על שם ראובן ועידית הכט באוניברסיטת חיפה. במוזיאון ייחודי זה מוצגים פריטים ארכיאולוגיים לצד אוסף תמונות של אמנים אימפרסיוניסטים וציירים יהודיים, שחלקם נספו בשואה.

ד"ר הכט ידע להעריך את ההיסטוריה, אך סירב להתייחס אליה בנפרד מסוגיות ההווה והעתיד. הוא טען שעל ידי לימוד העבר ניתן להבין את רוח  העם, את מורשתו, את הכוחות המעצבים אותו ואת יכולת ההישרדות שלו לאורך הדורות. הוא התייחס לירושלים כאל סמל לנצח ישראל, הלב והליבה של הקיום הרוחני של העם היהודי והציר ההיסטורי של קיומו.

ד"ר ראובן הכט זכה בעשרות פרסים ועיטורי כבוד בישראל ובארצות אחרות. ב- 1984 זכה לתואר ד"ר לשם כבוד באוניברסיטת חיפה וב- 1988, היא שנת ה-40 לעצמאות ישראל, זכה בפרס ישראל על מפעל חיים. בנימוקי חבר השופטים נכתב:

הוא אדם שנסובו בו במידה נדירה חזון ציוני וחברתי עם תנופה כלכלית יוצרת. בעל רוחב אופקים ודבקות נלהבת בתולדות העם והארץ.

על שמו נקראו כיכר בחיפה ורחוב בבאר שבע. ד"ר ראובן הכט הלך לעולמו ב-1993 ונטמן בחלקה השמורה לאנשי האצ"ל והלח"י בבית העלמין בחיפה.

טקס הענקת פרס ישראל, במסגרת אירועי יום העצמאות ה-41 למדינת ישראל, בתיאטרון ירושלים.בצילום, נשיא המדינה חיים הרצוג ושר החינוך יצחק נבון מעניקים את פרס ישראל לד״ר ראובן הכט.
באדיבות לשכת העתונות הממשלתית

ראובן הכט מימין, באמצע: בטי ברגסון קוק, משמאל אריה בן אליעזר. פריז, 1947
באדיבות פרופ' רבקה קוק-דורון