מקומו של 'הוועד האודסאי' בזיכרון הקולקטיבי הישראלי ובנרטיב הציוני הוצנע בעשורים האחרונים, וזואת חרף תרומתו החיונית והקריטית בפיתוח תשתיות החינוך, התרבות, הרפואה, החברה ובעיקר בביסוס ההתיישבות בארץ-ישראל בראשית המאה ה-20.
ספר זה, הרואה אור לציון 120 שנה למותו של הרצל, הוא אסופה של מאמרים לזכרו של הרצל. מאמרים אלה שרטטו במילים את דמות דיוקנו של חוזה המדינה וניסחו כל אחד ברדרכו את הרלוונטיות הנמשכת שלו למפעל הציוני. לצד מאמרים אלה נפרשים לעיני הקוראים מבעים חזותיים נבחרים המנציחים את שמו ודיוקנו של הרצל בתרבות הציונית.
תיעוד שלטי ההנצחה של המחתרות בתל אביב-יפו הוא פרויקט משותף של מוסד הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה ושל מחלקת האירועים, טקס ומורשת בעיריית תל אביב-יפו. הספר מתעד את שלטי ההנצחה הפזורים ברחבי העיר ומספרים את הסיפור ההיסטורי של האתרים הקשורים לפעילות ה'הגנה', האצ"ל והלח"י בתל אביב-יפו.
בספר זה ננסה לברר לעומק את עיקרי הרעיונות הניטשיאנים שנטמעו בהגותו של ברדיצ'בסקי ואפשרו לו להציע מחשבה ציונית מקורית ותוססת שהאותנטיות במרכזה. הדיון המעמיק ביסודות המחשבה האזיסטנציאליסטית של ניטשה הכרחית להבנת גלגולה לתוך הגותו של ברדיצ'בסקי שידע לעצבה ולהתאימה לצרכי השעה.
הפיסות התל אביביות להן מוקדש ספר זה הם כמו קטעים ביצירה מוזיקלית העומדים כל אחד בזכות עצמם. אלה שקטעים אלה אינם פרי דמיון יצירתי, אלא פרגמנטים של דיון שמבקש לזרות אור על העיר תל אביב (מאז 1950: תל אביב-יפו) כישות היסטורית שקיימת כמכלול מרוכב ודינמי של אירועים, התנסויות, חוויות, מקומות, דימויים ודימויים עצמיים, תדמיות, קלישאות, סטריאוטיפים, סיפורים, מיתוסים, זיכרונות, אנקדוטות, תפיסות רעיוניות, אינטרסים, הצלחות וכישלונות.
ספר זה מתחקה אחר הליכי הנצחה במרחב שהיו מעורבים ביצירת הנופים הזוכרים של מלחמת העצמאות. נופים זוכרים מספרים את ההיסטוריה במרחב הציבורי באמצעות ההבניה התרבותית של העבר בהיבט נוכח של הנוף. הם משלבים את ההיסטוריה בגיאוגרפיה ושוזרים את המיתוס בנוף.
ספר זה מביא בפני הקורא הישראלי מגוון מחקרים אקטואליים והיסטוריים הבוחנים את החברה הבדואית בנגב ואת יחסיה המורכבים עם מדינת ישראל. פרקי הספר נכתבו על ידי חוקרים מובילים מתחומי התכנון, הגיאוגרפיה, המשפט, המגדר ההיסטוריה, המזרח התיכון ועוד.
ספר זה מביא את סיפורן של אסירות ועצירות ארגוני המחתרות שלחמו בשלטון הבריטי למען הקמת מדינת ישראל ושנכלאו בבית-הסוהר לנשים בבית-לחם ובמחנה המעצר הסמוך אליו. הספר מתחקה באמצעות המכתבים האישיים שכתבו האסירות והעצירות אחר חוויותיהן, שגרת יומן, תודעת המאסר והפסיכולוגיה האישית והקולקטיבית שליוותה את תקופת ישיבתן בבית-לחם.
The Story of the "Bergson Group" and its campaign for a Jewish Army to save the Jewish people of Europe, and the establishment of a Hebrew Republic in Palestine.
The evolution of a delegation of the Irgun zvai Leumi into the hebrew Committee of National Liberation.
העיר הזוכרת, שלה מוקדש הספר, היא מארג של הנצחות ציבוריות הפזורות בשטחה הפתוח של תל אביב-יפו ומהוות היבט יום-יומי של החוויה העירונית. הדיון בספר מתמקד בתיעוד היסטורי וניתוח פרשני של מצבות ואנדרטאות שעיריית תל אביב (מאז 1950: תל אביב-יפו) הייתה מעורבת בהקמתן כחלק מתהליך עיצוב נוף זיכרון עירוני כהיבט רשמי של העיר הזוכרת.
ספר זה מכנס חליפת מכתבים שמעולם לא ראתה אור: התכתבות בין שני חברים שהיו שותפים פוליטיים במשך מרבית חייהם הבוגרים — הלל קוק ושמואל מרלין. קוק ומרלין היו חברים במשלחת האצ"ל לארה"ב בין השנים 1940 – 1948, וחברים באסיפה המכוננת של כנסת ישראל. ממכתביהם של השניים מצטיירת ידידות יוצאת־דופן המספרת, מבעד לעדשה הסובייקטיבית שלאחר מעשה, את סיפורן של כמה מן השנים הסוערות ביותר במאה ה־ 20.
ארץ, מולדת: חמישים שנות עלייה של נשים יהודיות מארצות הברית, אוטוביוגרפיה קולקטיבית (2017-1967) מספר את סיפורן של שמונה עשרה נשים צעירות שעלו ארצה מארצות הברית מאלף ואחת סיבות ונשארו בארץ מאלף ואחת סיבות אחרות. מחברות הפרקים באסופה זו מגיעות מרקעים מגוונים וממקומות שונים. כולן היו בגילאים 15 – 45 בעת עלייתן. חלקן דתיות, אחרות מסורתיות או חילוניות. חלקן עלו עם הורים ומשפחתן, אחרות עלו בגפן, וקבוצה שלישית עלתה עם המשפחות שהקימו.
ראשיתה של רצועת עזה היה בתהליך שהביא לקבלת החלטת החלוקה של האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947, עובדת קיומה נקבעה בהסכם שביתת הנשק שנחתם בין ישראל לבין מצרים בפברואר 1949 וגבולותיה כוננו בהסכם פשרת השעה שנחתם כשנה לאחר מכן. למרות הסכמים אלו המשיכה לשרור מציאות של אלימות לאורך הקו שחצץ בין הרצועה שאוכלוסייתה שולשה עם הגעתם של עשרות אלפי פליטים פלסטינים לתחומה לבין מדינת ישראל שעיבתה והרחיבה את מערך ההתיישבות היהודי בצפון ובמערב הנגב ויצרה סביב הרצועה את המרחב היישובי של ספר עזה. מצרים שהרצועה נותרה תחת שליטתה סירבה להכיר בקו שביתת הנשק כגבול קבע ובקיומה של מדינת ישראל בכלל.
הספר בוחן את המערכה הסוערת בין יוצאי לח"י על מורשת הארגון בו פעלו. הפולמוס ארוך השנים התנהל בין יוצאי הפלג הימני בלח"י אותו ייצג ד"ר ישראל אלדד ליוצאי הפלג השמאלי אותו ייצג נתן ילין-מור והוחרף במהלך השנים בעקבות הכיוונים הפוליטיים אליהם פנו השניים. זה לימין הרדיקלי וזה לשמאל הרדיקלי.
קובץ המאמרים האלה דן ביחסים שבין היחיד והכלל בהתיישבות בארץ-ישראל. הקובץ מתמקד בנושאים הבאים: יחידים בחברה היישובית המגויסת בתקופת המנדט; גדעון מר ומאבקו במלריה; בדרכו של לוי אשכול בהתיישבות (1926 – 1952); יוסף ויץ והיער הישראלי; הסרטים על ההתיישבות הציונית (1917 – 1939); הקיבוץ בסרט הישראלי; שייכות וזהות במבחן הלאומיות בחיפה המנדטורית; חבר המועצות המקומיות (1937 – 1948); תזכיר הוועד הלאומי בנושא המקומות המקודשים ליהודים בארץ-ישראל.
הספר עלייה ב ' מאיטליה 1948-1945: העפלה, דיפלומטיה, וזכויות אדם מציג את המאבק הדרמטי של המוסד לעלייה ב' על ההעפלה מחופי איטליה, את העימות הדיפלומטי המתמשך בין בריטניה ואיטליה ואת הסיפור האנושי של המעפילים ואנשי המוסד והפלי"ם. נבחנת שאלה מרכזית במדיניות חוץ: האם ניתן לשלב בין אינטרסים אסטרטגיים ופוליטיים לבין כיבוד זכויות האדם. הספר מנתח את עמדותיהן של בריטניה, ארצות הברית, איטליה והמנהיגות הציונית אל מול האתגר של העפלת פליטי השואה מאירופה לארץ ישראל. המשך
מיכאל הלפרין סיקרן את בני דורו, בני העלייה הראשונה והשנייה, הלהיב את חלקם והעניק להם השראה. לאחר מותו נקראה דמותו לדגל על ידי שתי התנועות המרכזיות ביישוב ובתנועה הציונית, ובהמשך גם במדינת ישראל - תנועת העבודה והתנועה הרביזיוניסטית, לשם ביסוס הלגיטימציה של כל אחת מהן.ההתבוננות בדמותו של הלפרין ובגלגוליה לאחר מותו, במשך כמאה ועשרים שנים, מתחברת לתופעות היסטוריות כמו העליות הראשונות וצמיחת הציונות. קשת התגובות לדמותו ולפעולותיו מאירה תהליכים במאבק בין התנועות בתקופת היישוב ובתקופת המדינה, כמו גם את השלב שבו הן בחרו לאחד כוחות נגד שחיקת האתוס הציוני. המשך
בשלוש השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה עסקו ארגונים יהודיים בארץ-ישראל ובארצות הברית במתקפה תקשורתית ציונית עולמית בעבור שיקומם ויישובם מחדש של ניצולי השואה. במסגרת מסע תעמולה זה שנשען על סרטים שהפיקו ועיתונים שהוציאו לאור, פנו ליהודים וללא-יהודים ברחבי העולם, גייסו מאות מיליוני דולרים לתנועה הציונית והשפיעו על עיצוב תפיסת הזיכרון הקולקטיבי של השואה ושל ניצוליה בדעת הקהל העולמית. הספר טראומה אחת, שתי פרספקטיבות, שלוש שנים מנתח את ייצוג השואה, ניצולי השואה והשתקמותם בקולנוע ובעיתונות של ארגונים יהודיים בארץ-ישראל ובארצות הברית בין השנים 1948-1945/ זהו המחקר המשווה הראשון בין המדיה הארץ-ישראלית למדיה היהודית-האמריקנית בשלוש שנים משמעותיות אלו והוא מקיף קורפוס עצום ועשיר של חומרים היסטוריים-ארכיוניים שלא נסקרו בעבר. המשך
ספר זה הוא אסופה של מחקרים העוסקים במיצוב הזיכרון בישראל כהליך המשלב תרבות, היסטוריה ופוליטיקה. הפרק הראשון הוא מעין הקדמה כללית שמתחקה אחר משמעות המלה זִכָּרוֹן בעברית המקראית. שאר הפרקים הם היסטוריים. הפרק השני מוקדש לפועלו של דוד בדר, איש העלייה השנייה, שבשנות הארבעים למאה הקודמת פעל להקמת מצבות על קברים נשכחים של חלוצים שנשכחו. הפרק השלישי עוסק במיצוב הזיכרון בלוח השנה. במרכז הדיון קורות קביעתו של ד' באייר בלוח השנה הלאומי כיום הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות. הפרק הרביעי עוסק בכינונו של בית הקברות על הר הרצל כבית הקברות הלאומי של מדינת ישראל. הפרק החמישי, שהוא גם הארוך מבין כל פרקי הספר, דן בשאלת הנצחת החייל האלמוני בתולדות מפעל ההנצחה הציוני. הפרק החותם את האסופה מוקדש למצבות הזיכרון שנבנו בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. המשך
החיבור עוסק בגלגוליו של מפעל הנצחת החייל האלמוני בישראל. חלקו הראשון של החיבור מוקדש למופעיו של החייל האלמוני בשיח היישוב היהודי. בהמשך עוסק הדיון בחלוץ האלמוני ובמעפיל האלמוני, מי שאלמוניותם הדגישה את היותם סמלים לנתינה המוחלטת בשירות האומה. חלקו השני של החיבור דן במיזם ההנצחה הממלכתית של החייל האלמוני בירושלים שעלה על סדר היום של משרד הביטחון בדצמבר 1949. בהמשך נדונות החלופות השונות שעלו מאוחר יותר על סדר היום הממלכתי, ביניהן הקמת הגלעד ברחבה שלפני משכן כנסת ישראל ובניית נר תמיד ברחבת הכותל.
לאחר מסע הלווייה רב-רושם ברחובות תל אביב נטמן ב- 1926 ארונו של המנהיג הציוני מקס נורדאו בבית הקברות של העיר העברית הראשונה. חלקו הראשון של המחקר עוסק במסע ארונו של נורדאו מפריז לתל אביב כפרק בהיסטוריה הפוליטית והתרבותית של הציונות. חלקו השני דן בתכנון מצבת הקבר של המנהיג הציוני כהיבט של יצירת פנתאון לאומי בבית הקברות הישן של תל אביב.
ספר זה מציג בפני הקורא שני חבורים של גוסטב גבריאל כהן (1906-1830), מי שהיה ידידו של הרצל. החיבורים הללו נכתבו בשנות ה-80 של המאה ה- 19, והם עדות משכנעת על חיוניותה של הציונות המוקדמת. החיבורים מציגים את חזונו של כהן על עם יהודי בעל הגדרה עצמית, ועוסקים במצוקת יהודי מזרח אירופה ובמאמצי ההתבוללות של יהודי מערב אירופה. המשך
ספר זה הוא מעין חתימה לפעלו של דניאל בן-נחום, אשר הקדיש רבות משנות חייו לחקר משנתו של בורוכוב, ולהוצאת כתביו בשפה העברית.
מחקריו של שמעון א. שור בוחנים בכלים סוציולינגוויסטיים את השלבים הראשונים בהופעה ההיסטורית של התמודדות הלשון העברית כלשונה של התנועה הלאומית היהודית ושפתו של הבית הלאומי היהודי. שמעון שור בוחן את היבטיו המדיניים והחברתיים של התהליך ההיסטורי-תרבותי, ומשווה אותו להתמודדויות דומות במקומות אחרים. בפרקים אחרים הוא בוחן את תוצאותיה של ההתמודדות הזו בניתוח מעמדה של העברית בזמננו.
ספר זה מביא לקוראים את ההרצאות שנישאו בכנס הראשון שקיים מוסד הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה בשנת 1988. הכנס עסק בהיבטים שונים של סוגיית המעבר מיישוב למדינה. במוקד הדיון יחסי הגומלין בין המשכיות ושינוי בשנתיים המכריעות לכינון העצמאות המדינית: 1949-1947, הן שנות מלחמת העצמאות והקמת המדינה. המשך
