Herzl Institute מוסד הרצל לחקר הציונות - דוח תקופתי- מרץ 2022

דוח תקופתי- מרץ 2022

הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

בעיתון בשפה הרוסית "נובוסטי נידלי - ורמיה נובוסטיי" פורסמה כתבתו האחרונה של העיתונאי יעקב באסין. באסין סקר את המאבק הציוני להקמת מדינת ישראל בארץ ישראל, והתרכז בתקופה שבה שלטו בארץ הבריטים. בתחילת הכתבה ציין המחבר, כי "ביסוס הזכות ההיסטורית למדינה היהודית נוסח על ידי מנהיגיהם של תנועות יהודיות ונוצריות הרבה לפני הופעת האידיאולוגיה של הציונות המדינית של הרצל". בהמשך הזכיר את "הצעת אוגנדה" של הרצל.[1]

ב"מקור ראשון" סיקר יהודה שלם את הספר האוטוביוגרפי של יוסי ביילין. הספר נפתח בהתנגדות הרעיונות שהתחוללה בקונגרס הציוני השישי סביב הצעת אוגנדה של הרצל. לטענת מחבר הכתבה, פעם סיפר לו ביילין, כי סביו מצד אמו (יוסף ברגמן) היה בין הצירים "הרוסים" שקפצו על בימת הקונגרס במטרה למנוע את ההצבעה על אוגנדה... וגם נמנה עם שלושת "הקוזקים" של אוסישקין, שהגיעו אל הרצל חודשים אחדים לפני מותו, ודרשו ממנו לחזור בו מן הנכונות לבדוק את אופציית אוגנדה, תוך איום הפילוג התנועה אם "לא יעשה כך".[2]

שלמה פיוטרקובסקי עמד על סיפור הקמתה של תנועת "מזרחי". בין היתר ציין כי למרות היותו של הרצל חילוני, התנועה מצאה חן בעיניו. בעזרתה קיווה לזכות הרצל בתמיכתם של יהודים שומרי מצוות ברעיונותיו הציוניים. האפיזודה הנוספת ביחסים התרכזה ב"משבר אוגנדה" והתרסקותה של "מזרחי" לאחר נפילת הצעתו של הרצל.[3] בכתבת המשך סקר שלמה פיוטרקובסקי את ההיסטוריה של "הפועל המזרחי" והמשבר הרעיוני שהתנועה חוותה. בין היתר הוזכר המאמר משנת 1920, בו תקף שח"ל את ההזדהות המוחלטת של הרב ריינס (מנהיג המזרחי) עם גישת הציונות המדינית של הרצל, שלפיה הציונות היא בראש ובראשונה תנועה שנועדה לתת מענה לאנטישמיות. בניגוד לגישה זו, שראתה במדינה היהודית "מקלט לילה" בלבד לעם הנרדף, מציג שח"ל גישה שלפיה הקמת המדינה היא מטרה בפני עצמה, מימוש החזון "עם ישראל, בארץ ישראל" על פי תורת ישראל".[4]

 

בתאל קולמן סקרה את קורות חייו, דעותיו ומאפייני פועלו של הקריקטוריסט קריאל גרדוש ("דוש"). בין השאר הופיעה בכתבה הקריקטורה המתארת את המאבק בין הציבור החילוני ודתי על מיקומה ותפקידה של הדת במדינה: בעוד שאיש חילוני גוזר מדיוקנו של הרצל את זקנו, שם האיש הדתי כיפה על ראשו.[5] 

ב"מעריב" מרדכי חיימוביץ' תיאר את ימיו האחרונים של מנחם בגין בפוליטיקה הישראלית, וזאת תוך שילוב של קטעים ביוגראפיים מחייו ומחיי משפחתו. בכתבה צוין כי אביו של בגין, זאב דב, נחשב למנהיג סמכותי עם השקפת עולם נחרצת. כשנפטר הרצל, כינס - בניגוד לדעת הרבנים האנטי-ציוניים - עצרת אבל. בהמשך הכתבה הופיע סיפורו של תא"ל עזריאל נבו על בגין. כשיצא עם בגין לטקס כ' בתמוז, ליווה ותמך בו נבו, כי היו לבגין בעיות עם הרגל: "... מניחים את הזר, אני מצדיע, הוא מרכין ראש והולכים. ואז כשאני הולך להסתובב, הוא לוחש לי: 'אין מפנים את הגב לקבר' ואנחנו צועדים עשרה צעדים אחורה ואני מפחד שלא ייפול לי".[6]

ב"הארץ" עידו נהרי סקר את טבעה, מאפייניה וביטוייה של תחושת הנוסטלגיה. בין השאר ציין: "התשוקה לחזרה לעבר שקיימת כיום בארץ מושתתת בציונות, כתנועה אידיאולוגית המונעת מנוסטלגיה ומכמיהה לחבר את העולם היהודי בין העבר להווה וליצור את אותה ארץ חדשה-ישנה שעליה כתב הרצל".[7]

יסמין לוי ביקרה את הקמפיין הלא אפקטיבי של ארגון המורים למען הצלת המקצועות ההומאניים. לטענתה, הסרטונים שהפיק הארגון אינם מדברים עם התלמידים. באחד הסרטונים "...גבותיה של צעירה שמדפדפת בספר מתכווצות בזמן שהרצל וביאליק מתאדים מהדפים".[8]

משה נחמני גילה עשרות מסמכים שחשפו פרטים משפחתיים ואישיים של גדולי היהדות וגיבורי הציונות; ביניהם הרצל, טרומפלדור, החזון איש ועקיבא אריה וייס. בראיון ב"אתחתא" עם הכותב הושם דגש על הקשר שבין האישים הללו לדת ולציונות.[9]

על רקע הפגזות רוסיות על קייב והפגיעה באנדרטה שבבאבי יאר, חשף יעקב מאור את אתרי מורשת ישראל הנמצאים באוקראינה ושנתונים בסכנה. הכותב ציין, כי הציונות המעשית נולדה באוקראינה. הרב מוהליבר, מאבות הציונות הדתית, הקים שם את תנועות המזרחי וחובבי ציון ששלחה את החלוצים הראשונים לארץ ישראל, עוד לפני שהרצל הקים את התנועה הציונית.[10]

על רקע משבר הפליטים מאוקראינה, ד"ר רועי אלבז גינה את התקשורת המייצגת את "התפיסות הלא-אנושיות", וקרא "...להתנער מתכתיב האיום הדמוגרפי ולשנות את נוהל הקליטה המבוסס על עיקרון אתנו-ביולוגי...". בסוף הכתבה ציין אלבז כי המדינה חייבת להתבסס על כמה עוגנים היסטוריים שאינם נטועים בשורשים דתיים, ביניהם "מדינת היהודים" של הרצל.[11]

ב"ישראל היום" אריאל בולשטיין כתב על מורשתה התרבותית של ווינה. בין היתר ציין את בית הקפה הווינאי שבו אהב לבקר הרצל. עוד ציין כי הרצל בחר למקם את הסצנה הראשונה של ספרו "אלטנוילנד" בבית קפה וינאי ותיק ברחוב אלזערגרונד.[12]

במסגרת מוסף מיוחד ב"מקור ראשון" המוקדש לתנועת "המזרחי" הופיעה סדרת כתבות על היסטוריה והווה שלה. הרב דורון פרץ עמד על אישיותו של הרב ריינס, ש"ביסודיות חקר את אישיותו של הרצל ואת הארגון שהקים... כשהיה משוכנע שהרצל דואג לעם היהודי ורוצה שהתנועה הציונית תהיה כוח מאוחד, הוא תמך בה בכל מאודו...".[13]

 עטרה גרמן ראיינה שלושה נציגים של "המזרחי העולמי". לצד פירוט הישגים בפעילות הציונית של התנועה, ציין אחד המרואיינים - דובדב: "היינו שוליים במערכת שנשלטה על ידי החילוניים והנה, אחרי מאה שנה, על כיסאו של הרצל יושב יהודי שומר תורה ומצוות חובש כיפה סרוגה... הציונות הדתית ניצחה. כל השאר לא משנה".[14]

ב"עולם קטן" משה נחמני המשיך בסדרת הכתבות בנושא המקורות הדתיים של הציונות, הפעם על דוגמתו של שלמה הכהן - רבה של ווילנה. הרב נפגש עם הרצל, הוקסם מדמותו ונהיה יחד עם משפחתו לתומכו הנלהב. בכתבה תוארה הסצנה של ביקורו הרשמי של הרצל בווילנה ב-1903. הרב יצא לקראתו בראש מקבלי הפנים ובירך את הרצל בברכת כוהנים... הסופר ופעיל "המזרחי" ר' זאב יעבץ הגיש להרצל ספר תורה קטן... בתוך ארון עץ מחוטב... עם הקדשה "מתתיהו בן יעקב הרצל, מאת עדת בני ישראל בווילנא". הרצל הודה... ובקושי עצר את דמעותיו...[15].

ב"ישראל היום!" התפרסם הראיון עם דמיטרי צ'רנישוב - הבלוגר שנלחם במשטרו של פוטין ושמצא לו מקלט מדיכויים בישראל. צ'רנישוב פירט את משנתו ומאפייני מאבקו. בין היתר הדגיש שהוא נרתע מקלישאות ומהקבלות לא מחמיאות למנטאליות של העם הרוסי שנתון שנים רבות למשטר הרודני. בהקשר הזה ציין: "...כמה שנים יהודים חיו בגלות? היו גם כאלה שאמרו שאסור להקים מדינה... ואז בא הרצל וכתב את "אלטנוילנד"...". בהמשך ציין כי מטרת התנועה שצ'רנישוב מקדם - לחבר ספר דומה: לתאר מדינה שבה אזרחי רוסיה ירצו לחיות.[16]

בעיתון בשפה הרוסית "סיקרט" פורסם ראיון קצר עם אורי זכי - מנהל מוזיאון הרצל. זכי סיפר שביוזמתו התחיל המוזיאון להנגיש את תכניו לאוכלוסיה הערבית, בין היתר בעזרת תרגום ודיבוב. זכי סבור כי "מורשתו של הרצל ראויה להצגה לקהל הערבי... לישראלים ממוצא ערבי מוטב לראות את ההיסטוריה של הציונות ממבטו של הרצל...".[17]

על רקע איבוד המשילות בנגב, גל עליה גובר מאוקראינה ומצוקת מחירי הדיור, קרא אפרים גנור ב"מעריב" לשוב וליישב את הנגב. לטענתו: "חזון בן-גוריון להפרחת הנגב הוא החזון הציוני הגדול ביותר מאז חזון הרצל להקמת בית לאומי לעם היהודי".[18]

הרב ישראל אייכלר התייחס ל"מכבסת המילים המשתמשת במונחים של הנדסת תודעה":  ביקר את המדיניות הישראלית בכל הנוגע לאזרחים ערבים, לאוכלוסיה חרדית בארץ ובחו"ל, לזכאי חוק השבות וכ"ד. לטענתו, הממסד לא מזהה את האיומים האמיתיים למדינה היהודית: האיום החילוני, ובעיקר ערבי-לאומני והאסלאמי, שהמדינה מסרבת לאחד אותם לאיום משותף. בין היתר התייחס אייכלר לחוזה המדינה: "...מהיכן צמחו "האזרחים הישראלים" הלובשים מדי דאע"ש ויוצאים לשפוך דם יהודים... כשהרצל הזה את רעיון "מדינת היהודים", הוא לא טרח להקדיש מילה אחת על עתיד הנתינים הערביים. הוא לא חשב שיש לו בעיה שאין לה פתרון. הערבים פשוט לא היו קיימים מבחינתו".[19]

 

 

[1] באסין, יעקב. בחילוף העידנים. נובוסטי נידלי - ורמיה נובוסטיי (3.3.2022), עמ' 6-8. (רוסית)

[2] שלם, יהודה., פאוסט, שמואל (עורך). סוכן שינוי. מקור ראשון - שבת (3.3.2022), עמ' 18-19.

[3] פיוטרקובסקי, שלמה. מתי ואיך הומצא המזרוחניק.  מקור ראשון - שבת (3.3.2022), עמ' 10-12.

[4] פיוטרקובסקי, שלמה. המרד הקדוש. מקור ראשון שבת (11.3.2022), עמ' 16-18.

[5] קולמן, בתאל. הכבוד האבוד של דוש. מקור ראשון - דיוקן (3.3.2022), עמ' 1-10.

[6] חיימוביץ', מרדכי. דרך בגין: התחנה האחרונה. מעריב - המוסף (4.3.2022), עמ' 1, 4-9.

[7] נהרי, עידו. אנחנו לא באמת נוסטלגיים כלפי העבר. הגעגוע שלנו הוא לעתיד. הארץ - מוסף הארץ (4.3.2022), עמ' 54-55.

[8] לוי, יסמין. גם הרצל וביאליק לא היו מבינים מה רוצים מחייהם. הארץ - גלריה (7.3.2022), עמ' 3.

[9] שאקי, אבנר. מה משותף להרצל, טרומפלדור והחזון איש? אתנחתא (101.3.2022), עמ' 18-23.

[10] מאור, יעקב. לא רק באבי יאר. נופשים (11.3.2022).

[11] אלבז, רועי. להיות קודם בן אדם, אחר כך יהודי. הארץ (21.3.2022), עמ' 11.

[12] בולשטיין, אריאל. בוינה יסדתי. ישראל היום! - מגזין קפה (23.3.2022), עמ'  3, 5.

[13] פרץ, דורון. מזרחי - פורצי דרך בשותפות. מקור ראשון - מוספים מיוחדים (25.3.2022), עמ' 24-25.

[14] גרמן, עטרה. בתפוצה רחבה. מקור ראשון - מוספים מיוחדים (25.3.2022), עמ' 21-23.

[15] נחמני, משה. בווילנה נוסדה הציונות בדתית. עולם קטן (25.3.2022), עמ' 22.

[16] ברון, דוד. המרד בפוטין יתחיל בתל אביב. ישראל היום! - שישבת (25.3.2022), עמ' 1, 20-21, 25, 27, 29.

[17] קליין, צביקה. מעוז הציונות. סיקרט (27.3.2022), עמ' 2. (רוסית)

[18] גנור, אפרים. יורדים דרומה. מעריב - המגזין (28.3.2022), עמ' 3.

[19] אייכלר, ישראל. "אזרחים" במדים של דאע"ש. המחנה החרדי - עולמות (31.3.2022), עמ' 3.