הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"ידיעות אחרונות" פורסמה ביקורת חריפה לספר הקומיקס של שי צ'רקה - "ציפורים בראש של הרצל". לטענת המבקרת, היצירה לוקה בחסר בעיקר מבחינת התכנים והצגתם לקהל הקוראים. הרצל יצא "אפרורי ומשעמם", מוצג כ"מושיע המקביל למשה רבנו". צ'רקה לא נכנס לעולמו הפנימי של חוזה המדינה, לא מספק "נקודות מחשבה על משנתו", ובכלל - הספר נראה כמו ספר-לימוד מאויר, כי בין היתר גולש לכרונולוגיה של חיי הרצל ופועלו תוך כדי הצפת הקורא בתאריכים, אישים ומקומות שמכבידים על הקריאה.[1]

לזכר ציון מותו של הרצל, הופיעה פרסומת למפגש בנושא הרצל וציונות ב"ג'רוזלם פוסט", בנוכחות שני סופרים שכתבו על חוזה המדינה: מיכאל אורן וגול קלב.[2]

ב"יקינתון" הופיעה הראיון עם ד"ר מוטל פרידמן, ששולב עם פרסומת לספרו החדש על אודות הרצל - "הסנה בוער ואוכל". בראיון ובספר, שם לב ד"ר פרידמן על הסביבה שעיצבה את חוזה המדינה (אירופית-ווינאית, תרבותית ואליטיסטית), על אופיו ודמותו של הרצל, על אופן פעולתו ועל המיתוסים שנקשרו בו.[3] 

פרופ' שלום גולדמן סקר את ההיסטוריה המשפחתית של הרצל והמורשת שלו (גורלם הטראגי של ילדיו).[4]

לציון זכרו של א.ב. יהושע, עשה עמית עסיס ב"סגולה" הקבלה בין חזונו של הנביא יחזקאל, לאלו של הרצל ויהושע. בין היתר ציין: "הרצל פנה אל החלום האגדי, אך ביקש להזכיר לקוראיו שחלומות אפשר גם להגשים...".[5]

כתבה קצרה הוקדשה לתערוכה במוזיאון הרצל, בה מוצג כתב היד המקורי של "אלטנוילנד".[6]

ב"שביעי" הופיעה כתבת פרסומת לספרו החדש של ד"ר ירון נעים - "תקופת החופש והדרור". הספר סוקר את חייו ומורשתו של הכהן הגדול של תוניסיה - כלפון משה הכהן. בכתבה ובספר הודגשו: החיבה של הרב לציונות, ראייתה של הקמת תל-אביב כסימן לגאולה ויחסו הנלהב של הרב כלפי חוזה המדינה: "הייתה לו הגות נרחבת ביחס לתנועה הציונית. כלפי הרצל הוא התייחס בהערצה, כסוג של שליח השם, תוך שהוא משווה אותו למשה רבנו ולאליהו הנביא, מי שאמור לבשר על הגאולה".[7]

ב"הארץ" הופיעה ביקורת נוקבת כלפי ראש האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו. הדגש הושם על פגיעה לכאורה בתדמיתו וברצונו של נתניהו להצטייר כממשיך דרכו של הרצל ואף להדמות לו. בכתבה צוין: "אחד היתרונות בהרצל כמיתוס הוא מותו המוקדם בגיל 44. הרצל מעולם לא הזדקן. לנתניהו יש בעיה עם גילו המתקדם...".[8]

ב"טריוויה" של "ישראל היום!" הופיעה השאלה: כיצד נקרא המטבע במדינה היהודית שחזה הרצל ב"אלטנוילנד"? התשובה - "שקל".[9]

בעיתון בשפה הרוסית "נובוסטי נידלי - וורמיה נובוסטיי" הופיעה כתבה על העיירה ברסט-ליטובסק. לצד הצגתם של נתונים סטטיסטיים והיסטוריה הטראגית של יהודי הישוב (שרובם נספו בשואה), תוארה אפיזודה משנת 1904 - קריאת קדיש על הרצל, וזאת על אף איסורו של רב העיירה. שני ציונים צעירים שעשו זאת היו אביו של מנחם בגין וסביו של אריאל שרון.[10]

ב"ג'רוזלם פוסט" פורסמה רשימת הבילויים המשפחתיים בירושלים, כגון ביקור במוזיאון הרצל ובשאר האטרקציות שבהר הרצל.[11]

מוטי סנדק סיפק נקודת מבט מקורית ותיאטרלית על חייו, פעילותו ומורשתו של חוזה המדינה. בכתבתו מצטייר הרצל בתור איש תיאטרון ומחזאי מנוסה, כ"במאי ומפיק של הדרמה הציונית", שידע היטב את חשיבות ההופעה והמיזנסצנות, דבר אשר הפגין היטב בכתביו, בפעילותו הפוליטית ועל הבמות של קונגרסים ציוניים.[12]

לרגל כ' בתמוז, התייחס הרב ליאור לביא לדמותו ומורשתו של הרצל כפי שהיא השתקפה במקורות ובספרים מודרניים על אודות חוזה המדינה וראייתו של המדינה והזהות היהודית.  בין היתר ציטט לביא את הרצל: "איננו רוצים להיות קוסמופוליטיים, נטולי זהות, אלא להיפך... רצוננו להיות נאמנים לעצמנו, ורק אז תהיה נאמנותנו לאחרים אמינה הרבה יותר".[13]

ב"טריוויה" של "הארץ-גלריה" הופיעה השאלה: איזה ישוב הקימה הסתדרות "בני בנימין"? התשובה: "הסתדרות בני בנימין (על שם הרצל ורוטשילד) הקימה את הרצליה".[14]

ארי שביט הזהיר מעלייתו הפוליטית של איתמר בן-גביר והאידיאולוגיה ציונות דתית קנאית שהאיש מקדם. בין היתר, הכותב סבור כי אחת ההשלכות הרעות של התחזקותו - סיום הברית בין ישראל לבין המערב, שאותו יסדו הרצל, ויצמן, ז'בוטינסקי ובן-גוריון, ש"סללו את הדרך לכינונו של בית שלישי כשווידאו שהציונות תהיה בצד הנכון של ההיסטוריה...".[15]

איה כורם טענה כי השתלחות בוטה ביריבים פוליטיים (כגון זו של ח"כ ברקוביץ' על ח"כ אבתיסאם מראענה) מהווה סימן ל"תודעת החלשים", דבר שלא נכון כלל אם מסתכלים על כוחה וחוסנה של ישראל המודרנית. בהמשך כתבה: "ניצחנו. הציונות ניצחה. איך ממשיכים מכאן? את הרצל כבר אי אפשר לשאול".[16]

 

[1] פוגלמן-דבורקין, מור. סמל פלקטי. ידיעות אחרונות - 7 לילות  (1.7.2022), עמ' 17.

[2] Cashman, Greer Fay. Grapevine. The Jerusalem Post (3.7.2022), p. 12.

[3] פרידמן, מוטל. אם תרצו... זו אגדה וינאית. MB יקינתון (8.7.2022), עמ' 15-17.

[4] גולדמן, שלום. קללת הרצל. MB יקינתון (8.7.2022), עמ' 18-19.

[5] עסיסי, עמית. דבר העורך. סגולה (13.7.2022), עמ' 3.

[6] מהמציאות בחשרה לחלום. סגולה (13.7.2022), עמ' 6-7.

[7] עמר, דביר. תורת הכהן הגדול של תוניסיה. שביעי (15.7.2022), עמ' 14.

[8] פפר, אנשיל. נתניהו רצה להיזכר כתואם הרצל, אך מאבד שליטה על תדמיתו. הארץ (20.7.2022), עמ' 5,8.

[9] שמיר, אביעד. טריוויה. ישראל היום! (20.7.2022), עמ' 24.

[10] שרמן, ז'ניה. קדיש אסור על הרצל. נובוסטי נידלי - וורמיה נובוסטיי (21.7.2022), עמ' 9. (רוסית)

[11] The ultimate Jerusalem family bucket list. The Jerusalem Post (22.7.2022), pp. 1-7.

[12] סנדק, מוטי. הבמאי והמפיק של הדרמה הציונית. מקור ראשון - שבת (22.7.2022), עמ' 16-17.

[13] לביא, לאור. איש הפלאים. יהדות באהבה (22.7.2022), עמ' 4.

[14] התעמלות בוקר. הארץ-גלריה (28.7.2022), עמ' 2,11.

[15] שביט, ארי. בחזרה למצדה. מקור ראשון (29.7.2022), עמ' 10.

[16] כורם, איה. הציונות ניצחה, אז למה להתקרבן? ישראל היום! - שישבת (29.7.2022), עמ' 13.