הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ביום הבחירות שאל יובל נח הררי ב"ידיעות אחרונות": "למי הרצל היה מצביע"? הררי ציטט מ"אלטנוילנד" של הרצל, והגיע למסקנה שהרצל היה בעד סובלנות, כאשר כוחות קנאים, דתיים וגזעניים במערכת הבחירות שתיאר ספגו אצלו מפלה קשה.[1]

ד"ר אדם אקרמן תיאר את ביקורו בארכיון המדינה ועמד על שיפורים רבים שנעשו בגנזך הלאומי של המדינה לטובת הציבור. בין השאר ציין הכותב, כי בין הפריטים של הארכיון מופיעה "... תוכנית ביקורו של הקיסר ווילהלם השני בארץ, כולל גם פגישתם בירושלים עם המשלחת הציונית בראשותו של בנימין זאב הרצל."[2]

ב"שבתון" יעקב ספוקויני הביא דוגמאות לכמה דמויות היסטוריות מכוננות שפעלו נגד הזרם. לצד אברהם אבינו, הזכיר ספוקויני את הרצל וז'בוטינסקי וציטט מדבריהם.[3]

במסגרת "שיחה מקומית  עם ילידי בת ים", טען עו"ד אלירן לנדסמן, כי היה מארגן פגישה בהזמנה עם הרצל - "היזם שיסד את הפרויקט הלאומי המורכב ביותר, והגשים חלום של עם - מדינת היהודים".[4]

אלוף בן כתב ב"הארץ" על הפסדו של השמאל הציוני בבחירות ועל חלקה של מפלגת בל"ד בהתרסקותו. בין השאר טען הכותב: "בהחלטה לרוץ לבד ונפילתה מתחת לאחוז החסימה, בל"ד השתחררה גם מהדילמה... איך להתנגד לציונות ולמדינה היהודית, ובכל זאת לבוא בבוקר לעבודה בכנסת תחת תמונתו של הרצל...".[5]

המייסד והנשיא של הקונגרס הישראלי, חייב טייב, כתב על תפקידו ההיסטורי של הקונגרס הציוני ושל הרצל, ציטט מנאומיו של חוזה המדינה והזכיר את מטרותיו של הקונגרס הישראלי בכל הקשור להובלה ולחיזוק החוסן החברתי של מדינת ישראל.[6]

ב. מיכאל תיאר את מספר זיכרונותיו לאחר כיבוש השטחים ב-1967 והמאבק הרעיוני נגד הכיבוש, הלאומנות ו"ארץ ישראל הגדולה" שקידם. בחלק השני של הכתבה, על רקע ציון ניצחונם של מפלגת הימין של "בן-סמוטץ' וגזעניו", ציין מיכאל כמה אירועים היסטוריים מתולדות הציונות ואת דבריהם של אישים מפורסמים על אודות אופי המדינה היהודית שצפויה לקום. בין אלה: "1902. הרצל מבקש את תמיכת הלורד רוטשילד בציונות. רוטשילד משגר תשובה: 'אומר לך בכנות שאראה בפלצות את הקמתה של מושבה יהודית טהורה כפשוטו.. מושבה שכזאת תהיה גטו עם כל הדעות הקדומות של גטו. מדינונת יהודית קטנונית, אורתודוקסית ולא ליברלית, שתדחה מקרבה את הלא-יהודים והנוצרים'".[7]

דויד פרסונס, סגן יושב ראש של ICEJ, סיכם את המפגש בין נציגי התנועה הציונית לבין הציונים הנוצריים, וזאת על רקע אירועי הכנס לציון 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון בבאזל. בין השאר, צוינה ראייתם המחמיאה של הרצל והציונות על ידי ארגונים נוצרים.[8]

ב"הדסה מגזין" רודה סמולוב כתבה על השתתפותה בכנס לציון 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון בבאזל; הזכירה את ספר הביוגרפיה של הרצל מאת עמוס אילון בכל הקשור להופעתו של חוזה המדינה בכנס ותוכניותיו; תיארה את תולדות הרעיון הציוני ומלאכת קידומו מאז ימי הרומאים, דרך הרצל עד ימינו; וסיימה בכך שהופתעה מהעדר ה"דרס-קוד" באירועים, אם כי סברה כי הרצל היה מבין את השינוי לטובה בפסיכולוגיה של היהודים.[9]

לציון 70 שנה לפטירתו של חיים וויצמן, ציינו ב"ידיעות אחרונות" את עיקרי תולדות חייו. ביניהם, היותו של וויצמן פעיל ציוני נלהב ולקיחתו חלק בקונגרס הציוני השני בשנת 1898 יחד עם הרצל.[10]

ב"זמן קיבוץ" מוקי צור כתב על הדואר בארץ ישראל בתקופת החלוצים. בין השאר, ציין כי בתקופת השלטון העות'מני פעלו בארץ כמה סוכנויות דואר מתחרות. כמו כן "... פעלו בארץ דואר אוסטרי, רוסי. כשהגיע הקיזר הגרמני לביקור ב-1898, הביקור שאליו הצטרף הרצל, נפתחה גם סוכנות דואר גרמנית".[11]

ב"סגולה" הופיעה ביקורת קצרה לספרו של משה לונה "המסע המשולש". לדברי המבקר האלמוני, הדמות הראשית בסיפור אינה הרצל, וגם קישור העלילה לציונות לא מוצדק. "התיאור מצליח להחזיק את הקורא במתח בזכות האבטחה לאמירה כלשהי על ראשית הציונות, הבטחה שאינה מתממשת בסוף".[12]

בערב הוקרה לעובדי הטכניון ציין המשנה לנשיא ומנכ"ל היוצא פרופ' בועז גולני, כי הטכניון יחגוג בקרוב מאה שנים לפעילותו, האירוע שסמוך לחגיגת 125 שנה לפרסום ספרו של הרצל "מדינת היהודים". לדבריו, "...בכל בוקר אני לא רק מתייצב במקום העבודה אלא משתתף במפעל המדהים שהתחיל הרצל ב-1897".[13]

ב"הארץ" דימיטרי שומסקי ביקר את כתבתו של פרופ' רמי קמחי, בה הוא טען כי כבוד הלאום היהודי נפוץ בקרב יהודים ספרדיים, וזאת לעומת האשכנזים. שומסקי האשים את קמחי בגזענות, ובין היתר טען: "... במיטת הסדום של קמחי, שלתוכה הוא מנסה להכניס את ההיסטוריה היהודית לדורותיה, יש יותר מקורטוב של שיח גזעני-ביולוגיסטי, המגיע לשיא הגרוטסקיות נוכח תיאודור הרצל. הרצל, כך עולה במשתמע מדבריו של קמחי, הוביל את הציונות המדינית משום שסבו היה... הרב הספרדי מבשר הציונות...".[14]

ב"מקור ראשון" הופיע סיפורו מאבקו של האמן דוכי כהן נגד האנדרטה המוצבת מול בית המשפט העליון בירושלים. לתוך הסיפור שולב הזה של הסופר אליהו יהושע לבנון - שאת ספרו בנושא דת והנצחה פעם רכש כהן ושאת עמדותיו לגבי זיכרון והנצחה בתרבות היהודית אימץ. הרצל הופיע בכתבה בתור נקודת ציון לפעילותו של האדריכל אשר חירם: "...הוא תכנן את הר הרצל ואת המצבה הצבאית ואנדרטאות נוספות...".[15]

מיכה גודמן סקר את ספרו האוטוביוגרפי של בנימין נתניהו. לא פעם הודגשה בטקסט ההשפעה של ז'בוטינסקי והרצל על המחבר ועל אביו.[16]

לרגל זכייתו של נתניהו בבחירות, הדגיש אראל סג"ל את הישגיו ההיסטוריים של הרצל, את דרכו הציונית של ז'בוטינסקי, את פעילותו של יוני נתניהו ושל אביו. מכל אלה, לדברי הכותב, נוצק בנימין נתניהו, שבדומה לקודמיו נלחם במתנגדים ומגיע יחד עם עָמו לניצחונות.[17]

הנשיא לשעבר דונלד טראמפ הופיע בכנס של "ארגון ציוני אמריקה" (ZOA). באירוע הוענקה לו המדליה של תיאודור הרצל. בנאומה, זוכת העבר במדליה (מרים אדלסון) הדגישה ששמו של טראמפ, בדומה לזה של הרצל, מקשט את ההיסטוריה היהודית וימשיך לשחק בה תפקיד אפי.[18]

במרכז בגין יוצגו כתביו של הרצל - שלושה כרכים, כולל יומנו האישי, מחזותיו ומאמריו.[19]

לקראת כ"ט בנובמבר, גיל טרוי סקר את הרעיון הציוני של הרצל, את חזונותיו, את דאגתו מהאנטישמיות האירופית ואת תרומתו לאיחוד העם היהודי. כמו כן, בין היתר, השווה טרוי את כוחו של הרצל לזה של לוק סקייווקר (הגיבור של "מלחמת הכוכבים").[20]

 

[1] הררי, יובל נח. למי הרצל היה מצביע. ידיעות אחרונות (1.11.2022), עמ' 8.

[2] אקרמן, אדם. האוצר הלאומי לדורות. Big Time 60   - החיים הטובים (1.11.2022), עמ' 22-23.

[3] ספוקויני, יעקב. איש נגד הזרם.  שבתון (4.11.2022), עמ' 30.

[4] כהן-אולאי, חופית. שיחה מקומית. ידיעות חולון (4.11.2022), עמ' 8.

[5] בן, אלוף. תבוסה כפולה. הארץ(4.11.2022), עמ' 4.

[6] טייב, חיים. אין זו אגדה. סיגר(7.11.2022), עמ' 8.

[7] מיכאל, ב. זיכרונות מימי פרוץ החולירע. הארץ(8.11.2022), עמ' 2.

[8] Parsons, David. ICEJ Marks 125th Anniversary of First Zionist Congress. Word from Jerusalem (8.11.2022), p. 22.

[9] Smolow, Rhoda. What's in a Name? Hadassah Magazine (8.11.2022), p. 6.

[10] חילאי, סיון. תחנות חייו. ידיעות אחרונות (9.11.2022), עמ' 16.

[11] צור, מוקי. הו כנרת שלי. זמן קיבוץ (10.11.2022), עמ' 22.

[12] המסע המשולש. סגולה (14.11.2022), עמ' 73.

[13] משה, גראו; משה, יאיר. גוונים רבים להצלחה. מגזין הטכניון (18.11.2022), עמ' 14-15.

[14] שומסקי, דימיטרי. היסטוריה ללא כבוד. הארץ(13.11.2022), עמ' 11.

[15] זית, אביגיל. לך תזכור. מקור ראשון - מוצ"ש (11.11.2022), עמ' 43-45.

[16] גודמן, מיכה. הישרדות. מקור ראשון - שבת (11.11.2022), עמ' 18-23.

[17] סג"ל, אראל. האינטואיציה היהודית ניצחה. ישראל היום! - השבוע (11.11.2022), עמ' 273.

[18] Henry, Jacob. No sign of dissatisfaction as ZOA honors Trump. The Jerusalem Post (15.11.2022), p. 6.

[19] Cashman, Greer Fay. Grapevine. The Jerusalem Post (23.11.2022), p. 13.

[20] Troy, Gil. November 29, 1947: Herzl's Zionist idea goes global 75 years ago. The Jerusalem Post (23.11.2022), p. 9.