הרצל בתקשורת
מאת ד"ר אנטון ברקובסקי
בעיתונות
מיכל קידר, רכזת קליטה ועליה בחבל אילות, כתבה ב"קצה המדבר" על קליטתם של עולים חדשים, על מאפייניהם ועל הטיפול שמעניקים להם במגוון תחומים. את כתבתה התחילה מהציטוט מתוך "מדינת היהודים" של הרצל בקשר ל"רעיון המדינה היהודית". את הציטוט קישרה בהמשך לציונות וחשיבות העלייה.[1]
מנהל ציונות הדתית בקרית אונו סיכם את פעילותיו, ביניהן נמנה סיור הזיכרון בהר הרצל.[2]
ב"הארץ" ראובן רוזן שיבח את אביגדור פלדמן על כתבתו "הרצל אמר" (מ-27.1.2023).[3]
ב"מקור ראשון" נסקר הספר "מכל הלשונות", בו עוקבים המחברים לאחר השפות שהיו בשימוש היהודים בארץ ובגולה בתקופות השונות. בראיון עם המחברים (בלשן ד"ר חנוך גמליאל והיסטוריון ד"ר עשהאל אבלמן) נשאלו השניים בין היתר על מעמדה של עברית בעידן המודרני, שבו במכללות למורים כבר אין חובה של לימוד עברית, אלא של השפה האנגלית. לטענת גמליאל: "אני רואה בזה שחזור של מה שהיה. גם ההנהגה הציונית לא היתה בטוחה שצריך עברית. הרצל לא האמין שזה אפשרי".[4]
ב"מעריב" בן כספית הביע את חוסר שביעות רצונו מממשלת נתניהו והמצב בארץ, בין היתר על רקע המחאה נגד הרפורמה המשפטית. בין השאר ציין: "... אני לעולם לא אעזוב פה. אני חייב את זה לאבות הציונות, להרצל, לז'בוטינסקי, לחלוצים, לעולים החדשים מכל קצוות תבל...".[5]
בכתבתו לרגל ט"ו בשבט ד"ר זאב (ווה) פרידמן התייחס למספר קטעים ספרותיים שנכתבו בנושא החג. בין השאר ציין, כי ערכי האדם - עץ השדה, מורגשים בחזון הרצל ב"אלטנוילנד".[6]
ב"הארץ" גיא רולניק יצא נחרצות נגד הרפורמה המשפטית, וראה בה סימן מובהק לקשר שבין הון לשלטון. לדבריו, "... הרצל היה מתהפך בקברו, אם היה לומד ש-125 שנה לאחר שכתב את אלטנוילנד מנסים מיליארדרים ופיננסיירים שאותפ תיעב להוביל הפיכה משטרית וכלכלית בישראל".[7]
ב"ישראל היום!" פורסמה תמונתו של הנשיא הרצוג שנואם בדוכן הכנסת ואוחז את הספר של הרצל "מדינת היהודים" משנת 1896.[8]
על רקע ההפגנות נגד רפורמה המשפטית והתסיסה החברתית, טענה כרמית ספיר ויץ ב"מעריב" שהיא אינה מתייאשת מהמאבק, מהציונות ולא הולכת לרדת מהארץ. על שולחנה מונח ספרו של הרצל "מדינת היהודים", והיא מוצאת בו קטעים שהיו נכונים לפני 127 שנה וגם מתאימים לתיאור מצבה של ישראל המודרנית. לאורך הכתבה הופיעו מספר ציטוטים מחוזה המדינה, כאשר בסופה הודבקה האמירה: "כל מי שרוצה להצטרף אלינו, שיתייצב תחת דגלנו ויילחם למענו בדיבור, בכתב ובמעשה".[9]
בין השאר, על רקע התייחסותה למצב הפוליטי בארץ, כתבה ציפי לבני ב"ידיעות אחרונות", כי "...צד שרוצה על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי עם דמוקרטיה מהותית של זכויות... זוהי הציונות של הרצל, ז'בוטינסקי, בן-גוריון ובגין ואני גאה להשתייר אליה".[10]
לרגל ציון 20 שנה לאמנת גביזון-מדן, פירט ב"מקור ראשון" הרב יעקב מדן את עמדותיו הדתיות והפוליטיות בנוגע לישראל בתור מדינה יהודית ודמוקרטית. הרצל מוזכר בכתבה באופן אלגורי בלבד, בנוגע להתייחסותו של מנחם בגין כלפי אופי המדינה: "...התייחסות לשואה כאל סלע קיומנו, יסוד היסודות של הציונות. את המעבר הזה בין המרכזיות של קבר הרצל, במדרון המזרחי של הר הרצל למרכזיות של יד ושם, במורד המערבי שלו - לא יכולתי בשום אופן לקבל...".[11]
[1] קידר, מיכל. בית ראשון במולדת. קצה המדבר (1.2.2023), עמ' 4.
[2] גדליה, נדב. מתגבשים בקרית אונו. עולם קטן (2.2023), עמ' 25.
[3] רוזן, ראובן. פלדמן, טוב שחזרת. הארץ - מוסף הארץ (10.2.2023), עמ' 6.
[4] פיוטרקובסקי, שלמה. כך דיברו אבותינו. מקור ראשון - שבת (2.2023), עמ' 2, 14-16.
[5] כספית, בן. התנגשות חזיתית. מעריב סופהשבוע (3.2.2023), עמ' 10-12.
[6] פרידמן, זאב. האדם עץ השדה. מעריב - המגזין (6.2.2023), עמ' 3.
[7] רולניק, גיא. עכשיו חייבים להבין את השקר הגדול על ההפיכה המשטרית. הארץ - The Marker Week (17.2.2023), עמ' 4, 6, 8.
[8] ועקנין, דוד. 14.2. ישראל היום! (14.2.2023), עמ' 19.
[9] ספיר ויץ, כרמית. כחול-לבן. מעריב - המוסף (24.2.2023), עמ' 14.
[10] לבני, ציפי. שוברי השוויון. ידיעות אחרונות - 7 ימים. (24.2.2023), עמ' 1, 22-24.
[11] שלג, יאיר. דרושים אחראים מבוגרים בשני המחנות. מקור ראשון - שבת (10.2.2023), עמ' 10-13.
