הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ביער חולדה נפתחה מחדש חוות הרצל, וזאת תחת השם החדש "חוות הרצל - בית תרבות עונתי". בכתבת פרסומת ב"ידיעות אחרונות" בנושא תערוכות העצים שבאתר, צוין כי חוזה המדינה לא ביקר במקום, "משום שנפטר כחמש שנים לפני שניטע היער ובו מבנה האבן המפואר הקרוי על שמו, אך זהו אחד מאתרי המורשת החשובים בישראל".[1]

ב"ג'רוזלם פוסט" ניקול ג'נסזיאן שמה לב להפיכתה של הציונות לתנועה דתית יותר. על האבולוציה הזו כתבה תוך כדי ניתוח דבריו של הרצל ושל אלה שחקרו את מורשתו והגותו והשתמשו בתובנותיו כדי להבין את המציאות הישראלית ואת מצבה הפוליטי והחברתי של מדינת ישראל. ביניהם נמנו קול קלב, אניטה שפירו, גיל טרוי וטולי וויץ.[2]

ב"ישראל היום" דן מרגלית התייחס לתפקידם של סכסוכים וריבים במורשת היהודית ובהוויה הציונית. בין השאר ציין, כי "הציונות התאפיינה בחריגותה מתנועות לאום אחרות... לא היה לה בסיס קרקעי, ומכינוסה הראשון קמה בה אופוזיציה למייסדה תיאודור הרצל... כשהעביר הרצל בקונגרס החלטה להקים מדינה באוגנדה, קמו עליו יהודי רוסיה והפכו לתנועת המחאה שסיכלה את יוזמתו".[3]

בתקשורת ממשיכה להופיע הפרסומת לאופרה הישראלית "תיאודור" - הפקה מקורית על חיי הרצל.[4] הראיון עם השחקן שמגלם את הרצל הופיע ב"ישראל היום!"[5] הכתבה עם תקציר האופרה והראיון עם הקומפוזיטור שלה פורסם ב"הארץ", הן בגרסה העברית[6] והן בזו האנגלית.[7] בסוף הכתבה הודגשו הערכים הליברליים של חוזה המדינה. ביקורת מחמיאה, הסוקרת את העלילה והמדגישה את טבעה הבידורי יותר של האופרה מאשר את מטענה ההיסטורי והרגשי, הופיעה ב"הארץ גלריה"[8] וב"ג'רוזלם פוסט".[9]

ב"כלכליסט" האשימו את ראש מפלגת נועם, אבי מעוז, ברצון להפוך את ישראל למדינת הלכה. בביקורת שנגדו שילבו את הציטוט המפורסם של הרצל מ"מדינת היהודים": "נפר את כל התחבולות כהנינו אשר יאמרו למשול עלינו... נכבדים יהיו בעינינו אך בהנהגת ענייני המדינה אין להם כל עסק".[10]

במאמרו ב"עולם קטן" הרב גיא אלאלוף תיקן מספר "טעויות" נפוצות לגבי אבות הציונות. בין השאר, הדגיש כי הרצל הצטרף לציונות "ובשום פנים ואופן לא היה מי שיסד אותה". עם זאת, אלאלוף שם דגש על תרומתו של חוזה המדינה בכל הקשור לחשיפת הציבור לרעיון הציוני.[11]

התיכון "עמל תעופה וחלל" זכה במקום הראשון בחידון הציונות ומורשת של ישראל. המורים והתלמידים זכו בכרטיסי טיסה ובהשתתפות במסע של משלחת ההסתדרות הציונית "המסע בעקבות הרצל", שמתאר נקודות ציון בחייו של חוזה המדינה.[12]

יונוסון רוזנבלום נזכר בהיסטוריה של הציונות והדגיש את חשיבותה לקראת יום הזיכרון וחג העצמאות. בין השאר הדגיש את תרומתו הרבה של הרצל לעיצובה של התנועה היהודית הלאומיות והזהות היהודית החדשה. כמו כן, נזכר הכותב ב"אלטנוילנד" של חוזה המדינה וציטט מאניטה שפירו - ההיסטוריונית של הציונות - אשר סברה שהרצל הצמיח את הדור של מנהיגים ציוניים על רוב תכונותיהם יוצאי הדופן.[13]

ב"ישראל היום" אראל סג"ל הזכיר את האבולוציה שעבר חוזה המדינה, ניתח את מאפייני המהפכה הרעיונית-לאומית שקידם, עמד על סגולותיה של הציונות המדינית שהגה, התייחס לאוטופיה "האלטנוילנדית" שלו והדגיש את פתרונותיו המעשיים שהיו אמורים להציל את העם היהודי ולסייע לו לשרוד.[14]

גיא רולניק העביר ביקורת על ראשי האופוזיציה על כך שהם לא נלחמים נגד כוחות הימין, שאין להם מחוייבות לרוב הציבור הישראלי, שהם מעוניינים בהמשך הכיבוש, בקידום המדינה הגזענית ובהזרמת התקציבים לציבור החרדי. את המחנה שלעיל הציג רולניק לעומת "מחנה שני, ציוני ודמוקרטי... בדומה לחזונם של מייסדי המדינה - מבנימין זאב הרצל, דרך ז'בוטינסקי ועד דוד בן-גוריון...".[15]

ב"מקור ראשון" חיים ויזל קרא "להציב את ברית הדרך" בין שלושת המחנות בחברה ובפוליטיקה. אחת המחנות הללו רואה את היהדות בתור לאום "...כך בעיני הציונים בהנהגת הרצל ואחד העם (כל אחד לשיטתו)". לדברי הכותב: "החזון הנשקף מבעד לאמנת הדרך הזו קשור לחזונו של הרצל, לחלומו של ביאליק, למשנתם של א"ד גורדון ושל הראי"ה קוק ולהוגים רבים נוספים".[16]

ב"גלובס" רן ריגל התייחס במאמרו למורשתו הספרותית של ז'בוטינסקי. תוך סקירה קצרה המליץ על ספריו ("חמישתם" ו"שמשון") ועל הביוגרפיה שלו מאת שמואל כץ ("ז'בו"). בנוגע ל"חמשיתם" ציין ריגל, כי ז'בוטינסקי רמז על הפתרון שהוקסם ממנו אחרי המפגש עם הרצל - הוא הציונות. בהמשך הזכיר ריגל את סיפורו הקצר של ז'בוטינסקי - "האמת על האי טריסטאן דה רוניה": "בדומה להרצל בחר לכתוב סיפור פנטזיה אוטופי כדי להמחיש את משנתו המדינית...".[17]

במוסף שבת של "ידיעות אחרונות" פורסמה התמונה שתיעדה אפיזודה מההפגנה שאירעה בצומת גומא: המפגין ניצב מול שוטר ומחזיק בידו את דיוקנו של הרצל דומע ומיואש.[18]

לטענת אורי הייטנר, ההפרדה בין הדת למדינה כתפרון המוצא לנוכח המתח הציבורי הינו סיסמת סרק, וזאת מפני שהציונות מעולם לא התנתקה מן הדת והמסורת. כהוכחה ציטט מנאומו של הרצל בקונגרס הציוני הראשון: "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ-היהודים".[19]

יוסי אחימאיר קרא לשדרג את ההסברה הישראלית. כדוגמה לכישלונה בזירה הבינלאומית הזכיר בין השאר את "הגשר מעל נהר הריין בבזל, שממנו נשקף מלון "שלושת המלכים" היוקרתי, שמעל מרפסת צולמה תמונתו המפורסמת של הרצל, ולא הרחק מאולם הקזינו שבו הוא הכריז על מטרת הציונות... מוצב דוכן צבעוני שלצדו מתנוססים שני דגלים פלסטיניים".[20]

כתבה לזכרה של ההיסטוריונית פרופ' חדוה בן ישראל פורסמה ב"הארץ". הכותב התייחס לנושא העיקרי של מחקריה: הלאומיות ודת בהקשר של יהדות וציונות. בין השאר צוין, כי בן ישראל ראתה בהרצל "מהפכן של ממש". עם זאת סברה כי קיים פרדוקס שבקשר שבין הציונות ללאומיות. לטענתה, ההתארגנות של התנועה הציונית בהנהגת הרצל בסוף המאה ה-19 "היתה התפתחות מודרנית, ששאבה מתהליכים שרווחו באירופה באותו הזמן..." וזאת על אף שבלט הדגם של האומה היהודית כפי שהוא מופיע במקרא.[21]

מירי בן-דוד ליוי התמקדה על התמסרותו ותרומתו של הציבור דתי לאומי למשימות לאומיות בתחומים מגוונים. לשם כל ראיינה כמה אנשי ציבור משפיעים. אחד מהם – הרב אלי סדן – הזכיר ברפרוף את הרצל בהקשר לסיפורה של התהוות הציונות, תפיסתו של חוזה המדינה לגביה ותרומתו אליה.[22]

על רקע פרשת העוברים ב"אסותא" והמאבק ברפורמה המשפטית, ב"הארץ" פורסמה הקריקטורה: הרצל (בתור אבא) ובן גוריון (בתור אימא) מביאים בעגלה את תינוקם (ילד עם שפם, זקן וכיפה שרוגה, הדומה לשר סמוטריץ') לרופא של "אסותא" ושואלים – "תבדקו אם התינוק הזה שלנו".[23]

יעקב שביט ניתח את התופעה המצערת של העדר ממציאים יהודים במאה ה-19. בין השאר הזכיר את דוד ליטבק, גיבורו של הרצל ב״אלטנוילנד״: "את הממציאים חשבו למטורפים". כמו כן, ציטט מיומנו של הרצל מיוני 1895: "לאחר שתקום ההסתדרות הציונית תוקם בה "יחידה להמצאות", וזו "תודיע ללא דיחוי על כל מה שהתרחש, והדברים ייב­חנו לצורך יישום".[24]

ב"הפלס" תוארו ההדים הרבים לקריאת מרנן גדולי ישראל שליס״א בארה״ב, כי "מפלגת ׳ארץ הקודש׳ פסולה מעיקרה והתמיכה בה היא חילול ד׳ נורא". בין השאר צוטט הנציג הקונסרבטיבי יזהר הס, המשמש כסגן יו״ר ההסתדרות הציונית העולמית. הוא אמר: "היום שלחנו מסר ברור - ישראל חייבת להישאר מדינה דמוקרטית המהווה בית מסביר פנים לכל יהודיויהודי. ההחלטות מראות את התמיכה האיתנה של העולם היהודי בחזונו הציוני של תיאודור הרצל: של מדינה יהודית ליברלית, דמוקרטית, פלורליסטית ובית לכל יהודי ויהודי".[25]

 

[1] בלומנפלד, תהל. חוזה המדינה והיער הישראלי. ידיעות אחרונות - מסלול (1.5.2023), עמ' 8.

[2]Jancezian, Nicole. Great expectations: the evolution ofZionism. The Jerusalem Report(1.5.2023), pp. 44-45.

[3] מרגלית, דן. תרבות של מדון. ישראל היום! (3.5.2023), עמ' 18.

[4] אופרה. "תיאודור". BigTime60-החיים הטובים(1.5.2023), עמ' 8.

[5]פרידמן, עמי. 40, זאב, זאב. ישראל היום! - שישבת (5.5.2023), עמ' 7, 40-43.

[6] חיטרון, חגי. מה שהרצל לא חזה. הארץ - גלריה (9.5.2023), עמ' 8.

[7]Hitron, Haggai. ‘Theodor’: ‘The audience has never experiencedan opera likethis. Haaretz (12.5.2023), p. 16.

[8]מנדל, אמיר. אם תרצו, זה יהיה להיט. הארץ - גלריה (15.5.2023), עמ' 9.

[9]Hacohen, Hagav. ‘Theodor puts Jewish fate on stage. The Jerusalem Post (19.5.2023), p. 12.

[10] אילן, שחר. בדרך למדינת ההלכה: מעוז פועל להפיכת הרבנות לרשות הרביעית. כלכליסט (7.5.2023), עמ' 8.

[11] אלאלוף, גיא. אבות הציונות. העת לתיקון. עולם קטן (5.5.2023), עמ' 4.

[12] גלנטי, זהבית. אלופי הציונות. זמן מעלה (5.5.2023), עמ' 28.

[13]Rosenblum,Yonoson. Without a Connection to the Past, There Is No Future. Mishpacha Weekly (3.5.2023), pp. 42-44.

[14] סג"ל, אראל. לשרוד, זה הסיפור. ישראל היום! - השבוע (5.5.2023), עמ' 27.

[15] רולניק, גיא. אנחנו מבוהלים ומפוחדים - אבל בני גנץ ויאיר לפיד לא איתנו. The Marker Week-הארץ (5.5.2023), עמ' 4-5.

[16]ויזל, חיים. מקום לכולם. מקור ראשון - שבת (12.5.2023), עמ' ,4, 19.

[17] ריגל, רן. העשייה הספרותית העשירה של זאב ז'בוטינסקי. גלובס (12.5.2023), עמ' 59.

[18]לורנצי, אילן (הצלם). תמונה אחת שווה. ידיעות אחרונות – המוסף לשבת (12.5.2023), עמ' 9.

[19]הייטנר, אורי. סיסמת סרק. שישי בגולן (12.5.2023), עמ' 28, 30.

[20] אחימאיר, יוסי. מראה מעל הגשר. מעריב - המגזין (15.5.2023), עמ' 2.

[21]עדרת, אופר. חקרה את הלאומיות. הארץ (19.5.2023), עמ' 24.

[22]בן-דוד ליוי, מירי. מרוץ שליחים. בשבע – השבועון לציבור הדתי (18.5.2023), עמ' 8-10.

[23]בירדמן, עמוס. קריקטורה. הארץ (23.5.2023), עמ' 2.

[24]שביט, יעקב. האמנם נהפכנו מעם סגולה לעם של נחשלים?הארץ- תרבות וספרות (25.5.2023), עמ' 2.

[25]שכטר., י. חברינו בקואליציה המשותפת, סיעת "ארץ הקודש" החרדית והח"כים מ"דגל התורה"... הפלס (25.5.2023), עמ' 17.