הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"ישראל היום" אייל לוי ראיין את מורדי אלון – אספן של חפצים נדירים. בין סיפוריו של האספן הוזכר על "...אחת ששמעה על הרצאה שלו ושאלה האם יעניינו אותו מכתבים של הרצל". עוד הוא זכר "...שבכל שנה, ביום האזכרה להרצל, חלון הראווה היה מוקדש לחוזה המדינה – מכרטיס ביקור, דרך ציור של הרמן שטרוק עם חתימה של הרצל ועד קריקטורה". כמו כן בכתבה הופיע צילום עם חתימה מקורית של הרצל על מכתב לפעיל ציוני ממרץ 1898 – הפריט שנמכר באלף דולרים.[1]

יועז הנדל ביקר את הממשלה הנוכחית על כך שהיא לא מקדמת את הציונות בהחלטותיה, אלא תומכת ביוזמות של מפלגות חרדיות (מפלגות לא ציוניות על פי הנדל שלדבריו פוגעות גם בציונות וגם ביהדות). הנדל מצא למצב הזה הקבלה היסטורית: "...התהליך שעברה היהדות... על ידי התנועה החרדית במאות ה-18 וה-19. הציונות מנעה למעשה את אובדן היהדות. אלמלא התנועה הלאומית הזאת והרצל הכופר, העם היהודי היה כנראה הולך לאיבוד...".[2]

ב"מעריב" מיכאל קליינר "ראיין" את הצ'ט של בינה מלאכותית. אחת השאלות שהעלה היא: "מי הם האישים שתרמו יותר מאחרים לחולל את הנס של הקמת מדינת היהודים". במקום הראשון בתשובה עמד הרצל. לשאלה – "מדוע התעלם מז'בוטינסקי בצמרת הרשימה", התקבלה התשובה שהדמויות שבדרך כלל מקבלות את הקרדיט על תרומה משמעותית להקמת המדינה היהודית הן הרצל, בן-גוריון, ויצמן וגולדה מאיר.[3]

דפנה נתניהו ביקרה את "המחנה הנאור" המתנגד לרפורמה המשפטית ואת שיטוטיו של המחאה בכל הקשור להנדסת תודעת הקהל. בין השאר טענה נתניהו שהשיטות הללו מנוגדות לערכים של הציונות המדינית הרצליאנית, אם כי מוסוות על ידיה, ונועדות אך ורק כדי לשמור על עמדות הכוח.[4]

המנכ"לית לקרן המנהיגות ציונית - אפרת שהם הילדסהיימר - ביקשה בכתבתה "לחזור לציונות", כי מדובר במחנה המשותף של רוב הישראלים. בין השאר ציינה, כי הרצל לא ראה את הציונות כאמצעי להקמת המדינה, אלא כמסע חיים מחייב: "האידיאל שאין לו סוף".[5]

ב"הארץ" הופיעה כתבת פרסומת לספרו החדש של אסף שור – "הדוב". מדובר ביצירה בז'אנר של דיסטופיה. ברקע תיאורטי קצר שהוצמד לתחילת הכתבה הופיעה סקירה קצרה על אודות אוטופיות/דיסטופיות וצוין "האלטנוילנד" של הרצל.[6]

ב"ישראל היום" דרור אידר ביקר את התקפותיו של ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, על הליכוד ועל חיבורה עם החרדים והמפלגות הדתיות "הלא ציוניות" לכאורה. לטענת אידר, "הרצל היה תמה על הנינוחות שבה העיף לפיד חלק גדול מעמנו מלהשתתף במיזם שהגה כחוזה המדינה, שהכריז בקונגרס הציוני הראשון: 'הציונות היא שיבה ליהדות עוד לפני השיבה לארץ היהודים'."[7]

ב"מעריב" פרופ' אריה אלדד הדגיש את שורשיה וטבעה המשיחיים של הציונות. בין השאר הדגיש אלדד את היותו של חוזה המדינה איש לא דתי, אם כי מבין את ההיסטוריה של רדיפת היהודים, את זו של התנועות הלאומיות ואת החשיבות של השימוש ברעיון המשיחי לשם איחוד העם והשגת מטרותיו המדיניות.[8]

ב"נופשים" הופיעה כתבה על העיר התאומה של קרית טלז סטון (קריית יערים) – טלז הליטאית. בכתבה הופיע רקע היסטורי על טלז ומורשתה היהודית. בין השאר צוין כי הרצל ביקר ונאם בטלז בפני קהל גדול, וזאת על אף היותם של רוב מוחלט של יהודי הישוב חרדים.[9]

ב"מעריב" יהודה שרוני העביר ביקורת קשה על ממשלת נתניה וביוחד על שימושה בתירוץ של כלכלת ישראל ההולכת ומתפתחת לכאורה בכיוון החיובי. בין השאר ריאיין שרוני את שר האוצר לשעבר, ח"כ אביגדגור ליברמן. בכמה תשובות למראיין הזכיר ליברמן את חוזה המדינה. כך, תוך ביקורת על מפלגת ש"ס טען: "... במערכת החינוך החרדית לא תמצאו מילה אחת על הרצל, ז׳בוטינסקי או בן־גוריון. בשום ספר חרדי לא קיימת המילה ציונות". כדי להתגונן על האישומים נגדו בגין שנאתו של החרדים, הגיב ליברמן: "ממש לא ואין בכלל קשר. חייבים להגיע לכינון חוקה ולהגיע להפרדת הדת מהמדינה. בספר ׳מדינת היהודים׳ כתב הרצל שאנחנו ננהל את מדינת ישראל בחוכמות ובמדע, ואם כהני הדת ינסו להתערב, נדע לכלוא אותם בבית מקדשי האל".[10]

ב"הארץ" קרולינה לנדסמן ביקרה קשות את מדיניותה של ישראל, הצביעה על הסימנים להתפרקותה ושמה דגש מיוחד על חלקו בהתפרקות הזו של "חוק הלאום". בהקשר הזה עשתה שמוש בציטוט "מופרך" של נתניהו: "זהו רגע מכונן בתולדות הציונות ותולדות מדינת ישראל. 122 שנה אחרי שהרצל פירסם את חזונו קבענו בחוק את עקרון היסוד של קיומנו".[11]

ב"עולם קטן", במסגרת הכתבה "קיץ של ערכים", תומצת בקצרה "המסע של הרצל אל הציונות", וזאת תוך כדי פרסומת ל"בית אבי חי" בירושלים שהזמין להרצאה ׳אגדה שקרתה באמת - מבט עכשווי על הרצל, בין חזון למציאות׳.[12]

ב"ישראל היום" ההסתדרות הציונית סיימה את התוכנית הראשונה של "מופת", המאיצה הזדמנויות "...ברוח חזון חברת המופת של הרצל".[13]

אלי ברק כתב מאמר בעקבות המסע בניו יורק, שם פגש את האנשים שמרכיבים את הקהילה היהודית הרב-גונית ושמע על אתגריה. הרצל הופיע בכתבה בפתיח, וזאת כדי להדגיש ש"... ישראלים מכירים בעיקר את הנרטיב הציוני... מלמדים אותנו על הרצל ועל הקונגרס הציוני...". ולעומת זאת "...במקביל להיסטוריה הזו, התפתח סיפור נוסף של העם היהודי, והוא לא פחות גדול...".[14]

על רקע ההקרנה ב"כאן 11" של הדוקו ׳חילוניות׳, פירטה ענת זלצר את עמדותיה בנוגע לציונות וחילוניות, לצד ביקורת קשה נגד החרדים. לדעתה, הרצל, בתור "חילוני ואתיאיסט גמור", לא היה רואה בעין יפה את מה שמתרחש במדינה, הרי שתמך בהפרדה בין הדת למדינה. עם זאת ציינה זלצר, כי "... מהרצל ועד גנץ, כולל רבין. ברגע שהם צריכים לע­מוד מול רב - הם מתקפלים...".[15]

במוסף של "מקור ראשון" ניתחו את יחסיו של ביאליק כלפי פרויד ותורתו. וזאת בין השאר על רקע הביקורת של ביאליק כלפי חוזה המדינה. ביאליק לעג לו בתחילת דרכו, ביחוד לאוטופיה שכתב הרצל, לא כתב על הרצל בגלוי ובמפורש, וגם לא נפגש עם הרצל, ואפילו לא הספיד אותו באחד מנאומי המספד הרבים שלו. עם זאת  הודגש בכתבה כי, "הרצל וסיעתו, ובה אותם סופרים שכונו "הצעירים", העסיקו את ביאליק ללא הרף... המשורר הלאומי כתב על הרצל ועל "הצעירים" הרבה יותר מאשר על אחד העם ובני חבורתו". בהמשך נכתב, כי יחסו האירוני של המשורר כלפי הרצל נבע גם ממניעים פוליטיים.[16]

 

[1] לוי, אייל. כביש 75. ישראל היום! -  שישבת (2.6.2023), עמ' 52-55.

[2] הנדל, יועז. פריימריז במקום ציונות. ישראל היום! (2.6.2023), עמ' 21.

[3] קליינר, מיכאל. המחשב של המדינה.  מעריב - סופהשבוע (2.6.2023), עמ' 33.

[4]  נתניהו, דפנה. עצמאות עלק. מעריב - סופהשבוע (2.6.2023), עמ' 28-29.

[5] שהם הילדסהיימר, אפרת. ציונות עושים. מעריב - המגזין (5.6.2023), עמ' 2.

[6] גונן, יוענה. עולם חדש מופלא. הארץ - גלריה (2.6.2023), עמ' 60-61.

[7] אידר, דרור. גם החרדים הם ציונים. ישראל היום! (8.6.2023), עמ' 19.

[8] אלדד, אריה. הציונות היא משיחית. מעריב - סופהשבוע (9.6.2023), עמ' 21.

[9] מאור, יעקב. למה הראי"ה קוק לא הלך בטלז? נופשים(16.6.2023), עמ' 24-26.

[10] שרוני, יהודה. הנדסת תודעה. מעריב - סופהשבוע (23.6.2023), עמ' 38-40.

[11] לנדסמן, קרולינה. התפרקות מדינת ישראל. הארץ (23.6.2023), עמ' 2.

[12] גדליה, נדב. קיץ של ערכים. עולם קטן (23.6.2023), עמ' 12-11.

[13]  ארונסון, ג'וש. מעריב - השבוע (27.6.2023), עמ' 11.

[14]  ברק, אלי. ניו יורק מיקס.  ישראל היום! (30.6.2023), עמ' 27, 44-49.

[15] שקד, רענן. במדינת היהודים.ידיעות אחרונות – 7 לילות (30.6.2023), עמ' 1, 10-11, 14.

[16] שמיר, זיוה. ביאליק ופרויד: הפגישה שלא קרתה. מקור ראשון - שבת (30.6.2023), עמ' 4,21.