הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

אלפרד מוזס הביע את הסקפטיות שלו בנוגע לרעיון של "שתי מדינות לשני עמים". בין השאר טען, שכל עוד ישראל לא תספח את הגדה המערבית ולתושביה לא תהיה זכות בחירה בבחירות הישראליות, כך נשמר חלומו של הרצל להיותה של המדינה יהודית ודמוקרטית כאחד.[1]

יונתן שם-אור כתב בהרחבה על ההיסטוריה של "מדיניות הרווחה" בישראל. ביו היתר, הכותב פירט את עמדותיו של הרצל ("האיש של העידן המודרני") בנושא זה, שבאו לידי ביטוי ברעיונותיו, בכתביו וכן במישור הציוני המעשי והסמלי – כלומר בכל אותם הדברים שהיו מנוגדים ל"קיבוץ נדבות".[2]

ב"הארץ – גלריה" תואר סיפורה של האדריכלית מיתר תבל – המנציחה את היהודים שנספו בשואה וחושפת את ההיסטוריה היהודית בפרנקפורט. "תבל יצרה פרויקט הקרוי "נויאלטלנד" (בגרמנית: ארץ חדשה ישנה, מתכתב עם "אלטנוילנד" של הרצל), שהוצג באפריל 2023 בסדרת אירועים ביוזמת המוזיאון היהודי, המוזיאון הארכיאולוגי והמרכז לאמנויות הבמה בעיר (מוזונטרום)".[3]

על רקע יום הזיכרון הממלכתי להרצל המתקרב, פירט עו"ד אילן שלגי את עמדותיו הליברליות והדמוקרטיות של הרצל. לאחר מכן שאל: מה יעבור בראשו של ראש הממשלה נתניהו כאשר יעמוד מול קברו של הרצל, וזאת מפני ש"... אינו פועל לעיצוב המדינה, מוסדותיה ודמותה בהתאם לחזונו של הרצל. האם תרצד מולו דמותו של ד"ר גאייר, הרב הגזען המתואר בספרו "אלטנוילנד"? האם יהסס בין דרכו של חוזה המדינה לבין ממשיכי דרכם של הרבנים גאייר וכהנא החברים בממשלתו?".[4]

ב"ישראל היום!", ברובריקה "ציטוט ביום" הופיע משפט מאחורית הדבר של "אלטנוילנד" מאת חוזה המדינה: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודם, וגם אחריתם – חלום היא...".[5]

ב"הארץ" פרופ' יצחק זמיר ביקר את הממשלה וקרא לשרים ולחברי הקואליציה להציל את המדינה מהסכנה של ביטול "עילת הסבירות". בין השאר כתב זמיר: "אני רואה בעצמי אדם מתון, אבל גם למ­תינות יש גבול. והגבול הזה נפרץ בלב אטום וביד גסה. אני רואה לנגד עיני את החזון הציוני, החזון שהדריך גם אותי בכל מעשי, החזון שבא לידי ביטוי על ידי חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ולאחר מכן גובש וטופח בעמל רב לפני הקמת המדינה וגם אחר כך, והוא גם החזון של הציונים ברחבי העולם: חזון של דמוקרטיה יהודית, המכבדת כל אדם ומתנהלת על ידי השלטון בהגינות, בטוהר המידות ובסבירות. והחזון הזה קורס מול עינינו".[6]

אלון פינקס התייחס למורשתו של ראש הממשלה נתניהו. בין השאר טען, כי "דמיונו של נתניהו לראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן בולט הרבה יותר מכל זיקה שיש לו לתיאודור הרצל, יליד בודפשט, מייסד החזון של הציונות המדינית...".[7]

בעיתון בשפה הרוסית "נובוסטי נידלי" פורט יחסו של הרצל כלפי ריכארד וגנר. בכתבה הודגש, כי הרצל העריץ את וגנר בתור מלחין ואף הושפע מהגותו הפילוסופית האנטישמית, דבר אשר בא לידי ביטוי במספר מישורים בפעילותו הציונית של חוזה המדינה. בין השאר צוין כי "הדרס-קוד" שהנהיג הרצל בקונגרס הציוני השני הושרה מהאופרות של וגנר, והוא אף נפתח מהאוברטורה של "טנגייזר".[8]

ב"מקור ראשון" יעקב חגואל פירט את דרכו הציונית שהחלה בבית"ר, וכן את ערכיו, תרומתו, תפקידיו המגוונים וחזונו... בין היתר טען, כי "... גם כיום, במסגרת תפקידי כיו״ר ההסתדרות הציונית העולמית, הארגון שהקים חוזה המדינה בנימין זאב הרצל - ארגון שהשקפותיהם של בית״רים נדחקו בו לשוליים במהלך שנותיה הראשונות - אני רואה את עצמי כמיישם את ערכי הייסוד של בית״ר...". עוד נזכר חגואל איך אירח את נשיא לטביה אגילס לויטס ורעייתו. "בטקס הנחת זר על קברו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל... בעודי מלווה אותו חזרה... סיפרתי לו שממש כאן, במרחק מאה וחמישים מטרים מאיתנו, קבור זאב ז׳בוטינסקי. מנהיג ציוני דגול שהקים את תנועת בית״ר בריגה...".[9]

לקראת פתיחת שנת הלימודים נחנך בבית הספר אורט הנרי רונסון באשקלון "פארק הציונות". במרכזו הוצב תבליט ענק של מפת ארץ ישראל וקירותיו קושטו בתמונותיהם של מייסדי הציונות, ביניהם בנימין זאב הרצל ואליעזר בן יהודה.[10]

שלמה ארצי התבטא ב"ידיעות אחרונות" באופן פואטי-אלגורי לגבי המתרחש בארץ בעקבות המאבק על "עילת הסבירות". לטענתו: "מישהו איבד את מידת הסבירות לראות את ארצנו מתחרקקת (חורקת שיניים) 119 שנה אחרי מותו של הרצל נביא הארץ החדשה. ובמבחן הסבירות האישית - הייתכן שטעינו במשהו?".[11]

הרב אליעזר מלמד סבר במאמרו ב"בשבע", כי אויבי ישראל רק מחשלים את המדינה ואת עמה, וכי יהדות וכן ילודה ועלייה הן הפתרונות לכלל אתגריה. את מאמרו סיים בקטע על חוזה המדינה: "השבוע בכ׳ בתמוז חל יום פטירתו של אחד מגדולי היהודים שיצאו מהונגריה. מי יודע, אולי דווקא מתוך הקרע הנורא, שברגישותו הרבה הוא חש בו היטב, בתחילה נטה להתייאש מעתידה של היהדות. ואחר כך, כאשר חזר לזהותו היהודית, התגבשה בליבו ההבנה המוחלטת שהצלתו של העם היהודי תלויה בהקמת מדינה בארץ ישראל. בכך תיקן את חטא המרגלים ואיחד את העם, וייסד את התנועה הציונית שעל ידה נעשתה ישועה לעם היהודי בדורות האחרונים."[12]

במוסף של "הארץ", לצד ביקורת נגד ראש הממשלה נתניהו ומדיניותו, הופיעה סקירה היסטורית על היחס של יהודים כלפי שוויון זכויות בארץ ובעולם. לצד ציון המאבקים הליברליים שזוהו עם היהודים, סוקר היחס הלא חד-משמעי של הציונות כלפי הערכים הליברליים: "כזכור, הליברל הידוע תאודור הרצל קיווה להקים את מדינת היהודים בחסות הקייזר הגרמני וילהלם השני, ואפילו של האפיפיור. ההיסטוריון אריה דובנוב תיאר את המפגש בין הציונות לבין האימפריה הבריטית בשכלול של אותו דפוס מוכר. זו היתה המשמעות של הצה­רת בלפור - פריווילגיה מיוחדת שהוענקה ליהודים בחסות ממשלת הוד מלכותו...".[13]

פרופ' אניטה שפירא הזהירה מעלייתה של המשיחיות הפוליטית בארץ וסיפקה דוגמאות מההיסטוריה כיצד היא הובילה לפילוג העם וחורבן הארץ. הרצל הופיע בכתבה רק פעם אחת, כרמז להיותו של חוזה המדינה מקדם רעיון חילוני ולא משיחי: "הרצל ובני דורו קיוו שהציונות תשנה את הדימוי של היהודי מנוכל ופרזיט לאיש של כבוד, אומץ, איש בונה מדינה, מיישב ארץ שוממה...".[14]

במאמרו ב"מקור ראשון", עדיאל איש-שלום ניתח את דמותו של הרצל, וזאת תוך הדגשת יהדותו, בעזרת שילוב סיפורו המשפחתי הטראגי וציון נאמנותו ותרומתו הרבה לתנועה הציונית.[15]

אחת השאלות שהופנתה לרב מיכאל יומטוביאן במערכת של "גל שבע" היתה: "כיצד להתייחס לדמותו של הרצל חוזה המדינה? אני שומע דרשות של רבנים שמזלזלים בו ובאישיותו, ואומרים שרצה לכלוא את הרבנים במאסר וטענות נוספות". בתשובתו ציטט הרב רבות מ"מדינת היהודים" של הרצל וכן ממקורות אחרים. בתשובתו שיבח את הרצל על פועלו הציוני, ודאג להדגיש כי אל אף שהרצל היה רחוק מקיום תורה ומצוות, הוא לא ויתר על זהותו כיהודי ופעל רבות למען עם ישראל.[16]

ב"יבניתון", יוסי רוזנמן תיאר את הקרע בחברה הישראלית וביקר קשות את הקואליציה ואת ראש הממשלה על "המציאות הפוליטית המאיימת על אזרחי ישראל". את מאמרו התחיל מרקע תרבותי-היסטורי: הזכיר את השיר של יענקל'ה רוטבליט אודות חוזה המדינה שבזמנו שרה רבקה מיכאלי ("יהודי יקר כזה, עם זקן עד החזה"), ולאחר מכן תיאר "מייסדה של התנועה הציונית, יהודי יקר, יליד העיר בודפשט שבהונגריה שבימי נעוריו נחשף לאנטישמיות ושנאת יהודים מצד הגויים, מה שהוביל אותו לשאוף ולהגשים את חלום "הקמת מדינה לעם היהודי", מה שהפך למפעל חייו לשם השגת מטרה זו. הרצל הנהיג, קידם והביא לידיעה והכרת העולם את "התנועה הציונית" שכולנו כעם, זכינו לקטוף את פירות עמלו בהגשמת החזון האדיר".[17]

ב"בשבת" יעקב ספוקויני סקר את האירועים המרכזיים אשר הובילו את הרצל "השמי", החילוני, המחזאי והעיתונאי האירופי אל הציונות, וזאת תוך הקבלה מרומזת בין חוזה המדינה למשה רבינו.[18]

ב"הארץ" פרופ' בנימין זאב קדר ליבן את תרומתה של "משיחיות" לחורבן בית המקדש, וכן הדגיש את תפקידה בהליך הקמתה של התנועה הציונית. הרצל הוזכר במאמר רק פעם אחת: "תיאודור הרצל והתנועה הציונית העלו על נס את מרד המכבים, שהשכילו לנצל את סדר ­הכוחות האזורי לטובתם, ולא את המרד הפנאטי, חסר הסיכויים, ברומאים...".[19]

מתנדבי שי"ל - "שירות ייעוץ לאזרח" בלוד - יצאו ליום כיף בסימן חדשנות. במסגרתו התקיים סיור בנושא "חדשנות בציונות" - מסלול בעקבות הרצל ומנהיגי החלוצים בעיר תל אביב בהדרכתו של רונן רוזנברג.[20]

יהונתם משעל ביקר ב"מעריב" את מנהיגי הציונות הדתית על עמדותיהם הקיצוניות והאשים אותם בכך שהם "איבדו קשר למציאות, למוסר ולתורת ישראל וגוררים את כולנו למלחמת אחים". את מאמרו התחיל בקטע של הלווית חוזה המדינה בוינה ב-1904, כאשר באותה השעה ביפו נשא הרב קוק הספד להרצל, שזכה לשם "המספד בירושלים".[21]

 

[1] Moses, Alfred H. The illusion of a two-state solution. The Jerusalem Report (2.7.2023), p. 30.

[2] שם-אור, יונתן. חייה ומותה של מדינת רווחה. גלובס - אימפקט (6.7.2023), עמ' 20-25.

[3] ריבה, נעמה. אפשרות לאוטופיה על חורבות דיסטופיה. הארץ - גלריה (6.7.2023), עמ' 1-3.

[4] שלגי, אילן. אל מול קבר הרצל. הארץ (7.7.2023), עמ' 22.

[5] הרצל, בנימין זאב. ציטוט ביום. ישראל היום! (9.7.2023), עמ' 21.

[6] זמיר, יצחק. אנו נגד אי-סבירות, אלא אם היא שלנו. הארץ (10.7.2023), עמ' 1, 11.

[7] Pinkas, Alon. Netanyahu’s legacy: Being Israel’s first post-Zionist PM. Haaretz (12.7.2023), pp. 1-2.

[8] טאבאק, יורי. ריכארד וגנר ואבי הציונות. נובוסטי נידלי – וורמיה נובוסטיי (13.7.2023), עמ' 7. (רוסית)

[9] פאוסט, שמואל. פעם בית"רי תמיד בית"רי. מקור ראשון – מוספים מיוחדים (14.7.2023), עמ' 6.

[10] תורג'מן, לימור. תיכון אורט הנרי רונסון מציג: ניפגש בפארק הציונות. ידיעות אשקלון (14.7.2023), עמ' 14.

[11] ארצי, שלמה. סביר מתפורר בקלות. ידיעות אחרונות – שבעה ימים (14.7.2023), עמ' 13.

[12] מלמד, אליעזר. התשובה לאויבינו - ילודה ועלייה. בשבע – מתחלף ירושלים (13.7.2023), עמ' 50.

[13] אילני, עפרי. עבור היהודים, שוויון לא תמיד משתלם. הארץ – מוסף הארץ (14.7.2023), עמ' 46.

[14] שפירא, אניטה. ופתאום, הספק מנקר. הארץ – מוסף הארץ (14.7.2023), עמ' 18-22.

[15] איש-שלום, עדיאל. "אני מאמין באמונה שלמה שהרצל נביא אמת". מקור ראשון – שבת (14.7.2023), עמ' 7-6.

[16] במה מרכזית לחופש הביטוי: שאלות לרב מיכאל יומטוביאן מרמלה. גל שבע (14.7.2023), עמ' 4-5.

[17] רוזנמן, יוסי. האם זה החזון עליו חונכנו? יבניתון (21.7.2023), עמ' 34.

[18] ספוקויני, יעקב. נאום גורלי. שבתון (21.7.2023), עמ' 30.

[19] קדר, ב"ז. בשם אלוהי ישראל, אל תהום הבידוד והחידלון. הארץ – מוסף הארץ (28.7.2023), עמ' 18-19.

[20] יום גיבוש למתנדבי מרכז ש"יל בלוד. גל שבע (28.7.2023), עמ' 14.

[21] משעל, יהונתן. חורבן הבית. מעריב - סופהשבוע (28.7.2023), עמ' 36-37.