הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"מקור ראשון" נדב הלפרין כתב על חשיבותה ההיסטורית של היהדות לעם ולמדינת ישראל, וזאת לצד ניתוח של המושג "היפרדות" – בחיינו, בפוליטיקה, בחברה, בדת ובתרבות. הרצל הופיע בסוף המאמר: "חוזה מדינתנו האחת בנימין זאב הרצל... ידע היטב שהפנטזיות האלה לא יעלו יפה. ב"ארץ ישנה-חדשה" (אלטנוילנד) שלו הוא מדמיין מדינה אחת, חילונית בי­סודה אך גם ביתם של בתי כנסת רבים על רבניהם (הלא את ההש­ראה לשם ספרו קיבל מבית הכנ­סת של פראג). מרבים לצטטו כמי ששאף לכלוא את הרבנים בבתי כנסיותיהם, אלא שהוא פשוט נגע באתגר היהודי-ישראלי הגדול שעודו ניצב בפנינו: איך מקיימים ארץ חדשה שמישירה מבט ליסודותיה העתיקים בלי להיבלע על ידם כליל...".[1]

יאיר שלג ראיין את נשיא מכללת ספיר - פרופ' ניר קידר. בבסיס הריאיון עמד מחקרו של קידר – ממלכתיות בישראל ובכלל. בין השאר, קידר ציין את תפיסתו של הרצל בכל הקשור לקידום הערכים הדמוקרטיים בתנועה הציונית. לטענתו של קידר, הדרך לטפח מחדש את הממלכתיות כרוכה ב"...יצירת המודעות לקיומו של האתוס הממלכתי בהיסטוריה, ולהישגים שהגענו אליהם בזכותו, כגון הסטטוס-קוו המושמץ בין דתיים לחילונים... כבר הרצל ואחד העם, בראשית ימי התנועה הציונית, הת­חייבו, כל אחד בנפרד, לרבני רוסיה שלא יהיו כינוסים ציוניים בשבתות וחגים, שהמטבחים בתנועה הציונית יהיו כשרים, ושתנועה הציונית לא תעסוק כלל במ­דיניות של תרבות וחינוך אלא רק בתחום המדיני... הוויתורים של הרצל, ואחר כך של בן-גוריון, הם שהפכו את הציונות לתנועה בעלת מוטת כנפיים רחבה ואפשרו לה להשיג את ההישגים שהגיעה אליהם. לכן חשוב להבהיר גם היום שאתוס ממלכתי הוא לא רק היחיד שיאפשר לנו להגיע להישגים לאומיים, אלא שהוא גם איננו עומד בסתירה לטיפוח הצרכים של המגזרים השונים. אדרבה, במידה רבה הוא זה שמאפ­שר את מילוי הצרכים של המגזרים, מפני שהוא מונע מצב של תחרות אלימה על המשאבים ויוצר חלוקת משאבים עניינית יותר. חוקה יכולה אולי לעזור, אבל היא בהחלט לא העיקר. העיקר הוא ההכרה בחשיבותן של קואליציות רחבות והערך של הפשרות ביניהן. ממש כמו אצל הרצל ובן-גוריון״.[2]

על רקע "המשבר ותחושות סף חורבן", הזכיר אבי שילון ב"ידיעות אחרונות" כמה אפיזודות טעונות בהיסטוריה הציונית – האלו שמכניסות לפרופורציה את המתרחש במדינה כיום. ביניהן: "קונגרס אוגנדה" של הרצל, רצח ארלוזורוב, "הסזון" והמחלוקת על "שילומים".[3]

במאמרו שאל אורי פיליחובסקי שאלה רטורית: "האם הציונות הורידה או הגבירה את האנטישמיות בעולם?" כאמור, התשובה החד-משמעית לא סופקה, הרי שעל פי המחבר והתלמוד – שנאת היהודים היתה קיימת תמיד. עם זאת הופיעו במאמר הציטוטים מספרו של הרצל – "מדינת היהודים" – לפיהם התשובה ל"שאלה היהודית" היא חזרה לארץ ישראל וכינון מדינה עצמאית.[4]

לאחר שמצא בספרייתו את "מדינת היהודים" של הרצל (ספר זה, עם ההקדמה של מנחם בגין, יצא לאור ב-1978), התחלק אלי בן-גור בתובנותיו בנוגע למצבה של ישראל. תוך ציטוט מכתביו של חוזה המדינה, ביקר בן-גור את המערכת הפוליטית בארץ (את נבחרי הציבור ואת הבוחרים), יצא נגד הרפורמה השלטונית ו"התיאוקרטיה" המתהוות לכאורה, וקרא בעד חוקים מודרניים, מערכת משפטית תקינה, חוקה ושוויון זכויות מלא למיעוטים.[5]

ב"ידיעות אחרונות" פורסמו מספר אטרקציות לסוף החופש הגדול. ביניהן המופע אור-קולי ביער בן שמן, הכולל מפגש עם דמויות היסטוריות: הרצל, בגין, חנה סנש ואחרים.[6]

ב"הארץ" הופיעה ביקורת נוקבת כלפי הההנהגה והמערכת הפוליטית בישראל. לצד האשמות הרבות, הופיע בכתבה רקע היסטורי קצר על אודות הישגיה של התנועה הציונית לדורותיה. בין השאר הוזכר "השלב הראשון", שהוא "החזון". לטענת הכותבים, "...שרטוט החזון, הבסיס הרעיוני האידיאולוגי הערכי והמדיני נמ­צא בספרו של הרצל 'אלטנוילנד'".[7]

במוסף של "מקור ראשון" הופיע מאמר שסקר את ההיסטוריה והתרבות של "בני ישראל" – הקהילה היהודית הוותיקה בהודו. בין השאר צוין, כי "בשנת 1897 כתב הרצל מכתב לבני הקהילה ובו הזמין אותם להשתתף בקונגרס הציוני העולמי. הם סירבו בטענה שמחכים למשיח, אבל הודיעו שיתמכו כלכלית בתנועה הציונית".[8]

באשדוד, יו"ר "ישראל ביתינו" – אביגדור ליברמן עם פמלייתו – עלה לאוטובוס עם הצעירה שסורבה פעם לעלות בשל היותה אישה. המעשה אמור היה לסמל ש"...אשדוד לא תהיה טהראן... אנו רוצים מדינה ציונית, חופשית, ליברלית, יהודית, כמו שהרצל רצה ולא כמו שהחרדים רוצים...".[9]

צבי נטע תרם למוזיאון שטרוק בחיפה הדפסים ורישומים של האומן הרמן שטרוק, וזאת לקראת התערוכה הנפתחת המציגה את דיוקנאות של גדולי הציונות והמדע, כמו הרצל, איינשטיין ואחרים.[10]

מנחם פינס כתב בהרחבה על "הכנסייה הגדולה" – האספה של גדולי הדור שהתקיימה בווינה לפני 100 שנה. בין השאר הזכיר הכותב את ד"ר נתן בירנבוים – מי שהמציא את המונח "ציונות" ושהיה המזכיר הראשון של המשרד הציוני של הרצל בווינה. בכתבה הודגש, כי בירנבוים שב בתשובה והופיע ב"כנסייה" כחרדי יהודי, ולימים הפך למזכיר תנועת החרדים.[11]

בארכיון הציוני בירושים נערך מבצע להצלת יומניו של הרצל, שבהם רשם מ-1894 עד 1904. מחברות היומן עוסקות ב"עניין היהודים", והן שימשו את חוזה המדינה גם כיומן אישי.[12]

ב"הארץ" שירה מייקין כתבה על היסטוריה של ז'אנר "המדע הבדיוני" ועל תרומתו לספרות, חברה, תרבות, פוליטיקה וכ"ד. דגש מיוחד הושם על מדע בדיוני אוטופי/דיסטופי. הכותבת ציינה את ה"אלטנוילנד" של הרצל והצביעה על כמה רעיונות מעניקי השראה של חוזה המדינה ועל אלו שכלל לא התממשו.[13]

ב"ג'רוזלם פוסט" ראשת מועצת מצפה יריחו כתבה על חשיבות ערך הארץ בציונות, וזאת לצד הרעיונות, כמו האלו שבזמנו הגה הרצל – חוזה מדינת היהודים בארץ ישראל.[14]

ב"ידיעות אחרונות" יונתן בלום ריאיין את פטריסיה וג'ון נידלמן אשר עלו ארצה מיוהאנסבורג ב-1975. לצד זוועות האפרטהייד, פטריסיה נזכרה שבילדותה בילתה במחנות הקיץ של "הבונים", בהם למדה הרבה על הציונות, הרצל, בן גוריון וקיבוצים.[15]

אליקים רובינשטיין ביקר את הממשלה ואת הרפורמות שהיא מקדמת. בין היתר קרא רובינשטיין לחזור להרצל ולרעיונותיו (של חוקה ושוויון) והמליץ על ספרו של שלמה אבינרי - "הרצל".[16]

ב"מעריב" ארכיון קק"ל חשף תמונות מהקונגרסים הציוניים הראשונים, בהן הופיעו בין היתר: הרצל, בן גוריון, משה שרת וחיים וייצמן.[17]

 

[1] הלפרין, נדב. הבלתי נפרדים. מקור ראשון (4.8.2023), עמ' 10.

[2] שלג, יאיר. "אנחנו חייבים לחזור לממלכתיות". מקור ראשון - שבת (4.8.2023), עמ' 10-11.

[3] שילון, אבי. כבר עברנו את זה פעם. ידיעות אחרונות (10.8.2023), עמ' 2.

[4] Pilichowski, Uri. Did Zionism increase or decrease antisemitism in the world? The Jerusalem Report (6.8.2023), p. 10.

[5] בן-גור, אלי. בנימין זאב הרצל - מדינת היהודים. יבניתון (18.8.2023), עמ' 12.

[6] ליפשיץ קליגר, איריס. הולכים עד הסוף. ידיעות אחרונות (14.8.2023), עמ' 20.

[7] הלברטל, דב; אדרעי, מ. יוסף. מנהיגים ישרים, רדו מהגדר. הארץ (15.8.2023), עמ' 11.

[8] גפן, פנינה. אחינו בני ישראל. מקור ראשון - שבת (18.8.2023), עמ' 14-17.

[9] כצנלסון וליברמן עלו לאוטובוס עם הצעירה שסורבה. השבוע באשדוד (18.8.2023), עמ' 22.

[10] שרוני, יהודה. צבי נטע תורם למוזיאון בחיפה; בתל אביב תיערך תערוכה לזכר אהוד מנור. מעריב - השבוע (22.8.2023), עמ' 22; מה ששלי שלכם. ישראל היום! (29.8.2023), עמ' 21.

[11] פינס, מנחם. סופה להתקיים. משפחה – השבועון לבית היהודי (24.8.2023), עמ' 58-69.

[12] רהט, מנחם. מבצע הצלה של יומניו המקוריים של הרצל מפני בלות ואובדן בשיני הזמן. מצב הרוח (25.8.2023), עמ' 47.

[13] מייקין, שירה. הראשונים מבינינו. הארץ - גלריה (25.8.2023), עמ' 34-38.

[14] Pilichowski, Aliza. Every inch of the land. The Jerusalem Post (27.8.2023), p. 9.

[15] בלום, יונתן. על קו החוף. ידיעות אחרונות - מסלול (28.8.2023), עמ' 8.

[16] רובינשטיין, אליקים. חשבון הנפש של הממשלה. ידיעות אחרונות (28.8.2023), עמ' 3.

[17] כהן, משה. ארכיון קק"ל חשף תמונות מהקונגרסים הציוניים הראשונים. מעריב - השבוע (31.8.2023), עמ' 12.