הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

מרכז הרצל בהסתדרות הציונית העולמית תרגם לערבית שפע חומרים של ועל אודות חוזה המדינה. ביניהם: צוואתו, מכתביו האישיים וכן תכנים היסטוריים בכלי מדיה שונים.[1]

בספרייה הלאומית התקבלה תרומה של דגלי חג שמחת התורה. בין השאר צוין בכתבה, כי "עם עליית התנו­עה הציונית השתלבה בדגלי התורה דמותו של הרצל, מאוחר יותר תמו­נות מחיי החלוצים ובהמשך נוצרו עוד ועוד תגובות לאירועים ואישים בני הזמן".[2]

במכתבו למערכת "הארץ" סבר נרי שנידור, כי " ...התואר "יהודית" למדינתנו אינו ראוי. מוטב "מדינת יהודים", או "מדינת היהודים", כפי שניסח הרצל".[3]

ב"ידיעות אחרונות" אבי שילון הצביע על ה"התמזרחות" התרבותית הנראית לעין של ישראל. הוא אף מצא בה הקשרים חיוביים: "פתיחות למרחב הק­רוב והשתלבות בו. אפשר לחלום על הפריה תרבותית הדדית בין המ­דינה היהודית לתרבויות הערביות, שתיעשה בניגוד לאופן שבו הרצל ובן-גוריון חלמו לעצב את ישראל, במנותק מהמרחב ה״לבנטיני".[4]

במוסף של "ידיעות אחרונות" פורסם הריאיון עם אביגדור ליברמן. חוזה המדינה הוזכר על ידי ליברמן בהקשרים הבאים: הצורך לקצץ בקצבאות הילדים לחרדים ("לא נממן גרוש אחד ממערכת חינוך חרדית שלא מלמדת לימודי ליבה ושלא מוזכרות בה המילים הרצל, ז׳בוטינסקי, בן-גוריון או ציונות"); וההתייחסות לתפיסתו בעיני הציבור הדתי כאפיקורס, לעומת רה"מ נתניהו ("היחיד שאכל יותר שרצים ממני בכנסת ישראל זה נתניהו. אז גם הוא אוהב, גם אני אוהב. אז מה כשנכנסים לבית ז׳בוטינסקי, כמעט בכל קומה יש פסל או תמונה של הרצל, ז׳בוטינסקי וטרומפלדור. שלושתם אתיאיסטים מוחלטים. ז׳בוטינסקי גם לא צם ביום הכיפורים").[5]

על רקע פתיחת המלחמה בעזה, הדגיש גיל טרוי ב"ג'רוזלם פוסט" את התכונות האופטימיות של המאבק הציוני ושל מנהיגיו. עוד כתב, כי גיבורי ישראל ההיסטוריים הם לא רק מצביאים דגולים, אלא גם אינטלקטואלים-אידיאולוגיים, כגון הרצל, מאיר, דוד בן גוריון ומנחם בגין.[6]

ב"מקור ראשון" נתנאל אלינסון התייחס לאמונה הדתית, לדרכי ביטויה וכן לדרכי החזרה אליה: "... לתצורה של האמונה ההיסטורית שייכות דמויות רבות לאורך ההיסטוריה היהודית, שפיעמה בהן הרוח שרואה את המציאות מתוך הפר­ספקטיבה הלאומית הרחבה. הרצל, למשל, שב אל חיק היהדות מסיבה זו )"הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים", אמר בקונגרס הציוני הראשון)...".[7]

בחידון הטריוויה של איתי הרמן ב"ידיעות אחרונות" נשאלה השאלה: "איזה עיטור רצה בנימין זאב הרצל שיופיע על הדגל העברי שהציע לתנועה הציונית?" התשובה: "שבעה הכוכבי זהב".[8]

ב"סיגאר" ישראל פרלוב הביע את דעתו על היחס שבין היהדות לדמוקרטיה בתנועה הציונית ובמדינת ישראל. בין שאר הדוגמאות ההיסטוריות השתמש פרלוב בזו של הרצל, כפי שהיא באה לידי בהתחייבות שהגה חוזה המדינה בקונגרס הציוני הראשון: "הציונות לא תעשה דבר העלול לפגוע בהשקפה הדתית של זרם כלשהו ביהדות".[9]

על רקע המלחמה בעזה עמית סגל סקר את סוגיית האחדות בעם ישראל ובין השאר הפריך את התאוריה האיראנית של "קורי העכביש". חוזה המדינה הוזכר בהקשר הבא: "... הרי טרור נועד לערער את תחושת הביטחון, לז­רוע ייאוש. לגרום לחזקים שמחפשים חיים טובים לעזוב. זה תהליך ההיפוך של הציונות. הרצל רצה להביא קודם חלוצים ואנשים פשוטים שאין להם אלטרנטיבה, אחר כך את הסוחרים הזעירים שיפתחו כאן כלכלה ולבסוף את בעלי ההון כאשר יראו את ההזדמנויות הגלומות כאן. תהליך הפירוק הוא הפוך...".[10]

ב"ג'רוזלם פוסט" גיל טרוי התייחס למחדל ופירט כמה סיפורי גבורה של החיילים באירועי ה-7 באוקטובר בעוטף עזה. הרצל הופיע בכתבה בתיאור הרקע של הכותב בסוף הכתבה: "...עורך של שלושת הכרכים של כתביו על אודות תאודור הרצל".[11]

ב"מעריב" זלמן שובל הצביע על כך שאין הבדל בין הימין הקיצוני לשמאל הקיצוני בארה"ב ביחסם העוין כלפי היהודים וישראל. לטענתו, "... מי שאיתר זאת בבירור... היה הסוציאליסט היהודי משה הס, חברו לשעבר של מרקס, שהפך לציוני עוד לפני הרצל".[12]

 

[1] ילון, יורי. לראשונה: תוכני מוזיאון הרצל תורגמו לערבית. ישראל היום! (2.10.2023), עמ' 16.

[2] אלבז-אלוש, קורין. עולים לדגל.  ידיעות אחרונות (3.10.2023), עמ' 14.

[3] שנידור, נרי. מדינה יהודית, מדינת היהודים. הארץ (4.10.2023), עמ' 11.

[4] שילון, אבי. שיעור בהתמזרחות. ידיעות אחרונות (5.10.2023), עמ' 3.

[5]  בר-חיים, גבי. "ישבתי עם ביבי באמצע הלילה, ייעצתי לו כמו חבר...". ידיעות אחרונות – 7 ימים (6.10.2023), עמ' 1, 22, 24, 26, 28.

[6] Troy, Gil. The best day in Palestinian history? The Jerusalem Post (11.10.2023), p. 9.

[7] אלינסון, נתנאל. הניצוץ שבלב. מקור ראשון - שבת (13.10.2023), עמ' 3.

[8] הרמן, איתי. מוח מסוכן. ידיעות אחרונות – 7 ימים (13.10.2023), עמ' 45.

[9] פרלוב, ישראל. יהדות ודמוקרטיה. סיגאר (20.10.2023), עמ' 8.

[10] סגל, עמית. אחדות, מי יודע? ידיעות אחרונות – המוסף שבת(20.10.2023), עמ' 8-9.

[11] Troy, Gil. October 7: 2. When Israelis saved Israel. The Jerusalem Post Int (20.10.2023), pp. 20-21.

[12]  שובל, זלמן. שונאי היהודים התאחדו. מעריב - המגזין (31.10.2023), עמ' 2.