הרצל בתקשורת
מאת ד"ר אנטון ברקובסקי
בעיתונות
ב"ג'רוזלם פוסט" גיל טרוי כתב על האיום האיראני על ארה"ב ועל ישראל. הרצל הופיע בכתבה בתיאור הרקע של הכותב (בסוף הכתבה): "...עורך של שלושת הכרכים של כתביו על אודות תאודור הרצל".[1]
ב"מעריב" ניר קיפניס קרא לחשב מחדש את מסלול ההתנהגות של מדינת ישראל מבפנים, במזרח התיכון ובעולם, דבר שיהיה נחוץ לאחר תום המלחמה בעזה. ברקע היסטורי-אידיאולוגי הופיע אצל קיפניס הקטע הבא: "... ומנתניהו להרצל, ולמסמך המכונן של הציונות. לא, לא מגילת העצמאות שהייתה לה עדנה לאחרונה, אלא למראה מקום קדום עוד יותר, החיבור האידילי "אלטנוילנד". כקולוניאליסט נאור, הרצל היה בטוח שעמי ערב ישמחו עם היהודים, שיביאו לכאן קדמה מדעית, רפואית, הנדסית, תעשייתית ומחשבתית. הוא אומנם זיהה כבר אז סכנה למפעל בדמות קנאי הדת, אבל היה בטוח שלבסוף הנאורות תנצח, ש״חברה חדשה" תיכון כאן...".[2]
מיכאל קליינר התייחס להתפרצות האנטישמיות בעולם בעקבות המלחמה בעזה ובכלל. במסגרת רקע היסטורי והתחזית לעתיד התייחס להרצל ולראייתו על האנטישמיות והשלכותיה וכן ציטט מחוזה המדינה: "שונאים אותנו, כנראה, באותה המידה בגלל מעלותינו כמו בגלל מגרעותינו", "אויביני עשו מאיתנו עם אחד".[3]
ב"ישראל היום" אינס אליס הצביעה על הטעות האידיאולוגית של התנועה הציונית ושל ישראל – של העדר נרטיב היסטורי מגובש שמגבה את זכותם של יהודים למדינה בשטחי ישראל, הנרטיב שנחוץ ביותר להפצה לא רק באירופה אלא גם בעולם הערבי. הרצל הוזכר בכתבה ברפרוף: "הסיפור שלמדנו בבית הספר עסק בהשכלה, בהרצל ובקונגרס הציוני הראשון, במחשבות ובתפיסות שנרקמו באירופה, ביהודים שברחו מאירופה לארץ ישראל עם התעצמות האנטישמיות. אך בארץ ישראל ובמזרח התיכון התקיים רצף יהודי לאורך היסטוריה".[4]
אל"מ במיל' גרשון הכהן התייחס לחוסנה ולביטחונה הלאומי של ישראל לנוכח אירוע ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה מאז. הרצל הוזכר בכתבה בשני הקשרים: כהוגה של המענה לאנטישמיות, ובהקשר לספקות שהטיל אחד העם כלפיו – "את צרת היהודים אולי תפתור, אבל את צרת היהדות לא תפתור".[5]
ב"ידיעות אשקלון" פרסמו חמש עובדות על דגל ישראל. אחת מהן התייחסה לכך שהרצל העדיף את דגל "שבעת הכוכבים" אך הצעתו נדחתה.[6]
על רקע ועידת האקלים המתקרבת אשר תארח בדובאי, חלוץ ומקדם האנרגיה הסולארית - יוסף ישראל אברמוביץ' - קישר בין שינוי האקלים, ההיסטוריה שלהם, תחזיותיהם והשלכותיהם לבין חזונו של הרצל ומימושו בפועל. בין השאר הצביע אברמוביץ' על בורותו הסביבתית בפרויקטים שהציע חוזה המדינה בספריו (כגון תעלת הימים, הפקת חשמל בתחנות כוח פחמיות ומפעלי ים המלח) וביקר את הממסד על כך שלא מקדם יוזמות בתחום הסביבתי, החברתי והכללי של מדינת ישראל אשר יטיבו עם הצדק האקלימי, יקדמו את הרעיון הציוני וישפרו את רמת החיים של כלל תושבי הארץ.[7]
ב"מעריב" מיכאל קליינר שיבח את פועלו של ראש הממשלה נתניהו בכל הקשור במדיניות במלחמה בעזה. הכותב התייחס לביקורת שהשמיעו מתנגדי נתניהו אשר האשימו אותו בחבלה בבסיס תורתו של ז'בוטינסקי. בפתיח הכתבה הופיעה פסקה הסוקרת את מאמרו של ז'בוטינסקי - "קיר הברזל" מ-1923: "... לפני כן, עמדה בבסיס הציונות המדינית של בנימין זאב הרצל וחיים ויצמן החסות המעצמתית. על פיה, מעטפת המגן שמאחוריה יקום בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל היא מעצמה שתעניק חסותה למפעל הציוני, בין שיהיה זה הקייזר הגרמני ובין שהסולטן הטורקי, שאת חסותם ניסה להשיג הרצל, או בריטניה, שאותה פעל לגייס אהרן אהרנסון באמצעות ניל״י[8]."
לזכרו של חוקר הזמר העברי - אליהו הכהן ז"ל – הופיע ב"ישראל היום!" הטקסט שנכתב על ידו בשנת 1997 - "כיצד הפכה ׳התקווה׳ להמנון". בטקסט הזה, פעמיים, בהקשר לגלגוליו של ההמנון הציוני, הוזכר הרצל.[9]
ב"הארץ" יוסי מלמן התייחס לרעיון הטרנספר בציונות. לצד ביקורת נוקבת כלפי הרעיון ומקדמיו, ציטט מלמן מחוזה המדינה: "...את הקרקעות הפרטיים בחבלי הארץ הנמסרים לנו עלינו להוציא לאט לאט מידי בעליהם. את האוכלוסין העניים משתדלים אנו להעביר בלי רעש אל מחוץ לגבול, על ידי מתן עבודה בארצות המעבר, ואולם בארצנו שלנו הננו מונעים מהם כל עבודה... העברת הקרקעות לרשותנו והוצאת העניים ממדינתנו צריכה להיעשות בעדינות ובזהירות".[10] אותו הציטוט מהרצל הופיע בסקירה היסטורית בנושא שהופיעה בכתבה הסוקרת את הטרנספר ההיפותטי ב"ישראל היום!".[11]
ב"ג'רוזלם פוסט" יעקב סיבאק כתב על האנטישמיות האירופית, וכיצד אנשי הרוח ופעילים פוליטיים זיהו את סכנותיה מראש. בהקשר הזה בין השאר ציין הכותב, כי "תיאודור הרצל, אבי הציונות המודרנית, היה אובססיבי למצוא דחוף מקום בטוח ליהודי מזרח אירופה...".[12]
הראיון עם יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית פורסם ב"מצב הרוח". הוא התחיל עם רקע היסטורי קצר על אודות ההסתדרות: "מאז הקמתה ב-1897 על ידי חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, פועלת ההסתדרות הציונית העולמית לביצור כוחו ואחדותו של העם היהודי...".[13]
ב"הארץ" אדם רז הביא הוכחות לכך שהתנתקות מעזה לא הובילה לאסון של השבעה באוקטובר. בין סקירת הטענות שבעד או נגד צוינה הזו הבאה: "המחמירים מאתרים את המחדל עוד בהסכמי אוסלו. בוודאי יימצא גם המומחה שיטען שהלכה למעשה, נתניהו סונדל על ידי החלטות שקיבל הרצל בקונגרס הציוני בבזל".[14]
[1] Troy, Gil. Americas mortal enemy. The Jerusalem Post (1.11.2023), p. 1.
[2] קיפניס, ניר. היום שאחרי. מעריב - המוסף (3.11.2023), עמ' 35.
[3] קליינר, מיכאל. מלחמות היהודים. מעריב - סופהשבוע (10.11.2023), עמ' 35.
[4] אליס, אינס. הנרטיב שלנו הוא יהודי . ישראל היום! (9.11.2023), עמ' 25.
[5] הכהן, גרשון. לשקם את קיר הברזל. ישראל היום! (10.11.2023), עמ' 5.
[6] קבלו, גדי. נקראים לדגל. ידיעות אשקלון (17.11.2023), עמ' 4.
[7] Abramowitz, Yosef Israel. Herzl, Israel, and the search for climate justice. The Jerusalem Report (17.11.2023), pp. 26-29.
[8] קליינר, מיכאל. עם הראש בקיר. מעריב - סופהשבוע (17.11.2023), עמ' 35.
[9] הכהן, אליהו. גלגולים של התקווה. ישראל היום! - שישבת (17.11.2023), עמ' 45.
[10] מלמן, יוסי. שוב רעיון הטרנספר? לא נמאס? הארץ (19.11.2023), עמ' 11.
[11] בנדל. נטעאל. הגירה, גירוש ומה שביניהם. ישראל היום! – השבוע (24.11.2023), עמ' 16-18.
[12] Sivak, Jacob. The Writing Is (Still) on the Wall. The Jerusalem Postlite (19.11.2023), pp. 14-15.
[13] הוברמן, חגי. עושים ציונות, גם בשיאה של מלחמה. מצב הרוח (24.11.2023), עמ' 13.
[14] רז, אדם. בימין משוכנעים שההתנתקות גרמה לאסון. זהו שקר מופרך שצריך לפרק. הארץ – מוסף הארץ (24.11.2023), עמ' 38-40.
