הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

המייסד של SAMI (Sephardic American Mizrahi Initiative) – מנשה חיימוב – ביקר במכללות ובאוניברסיטאות של ארה"ב במטרה לתמוך בסטודנטים יהודיים. לפי חיימוב ב"הארץ", כאשר מדברים על הציונות והיכן היא התחילה, הסטודנטים בדרך כלל חושבים על האירועים שקרו אחרי הרצל ומשפט דרייפוס. חיימוב מספק להם פרספקטיבה אחרת. לטענתו, הציונות החלה עוד בשנת 586 לפנה"ס...[1]

ב"הארץ" נכתב על תכנית "תעלת הימים" של הגנרל צ'רלס ג'ורג' גורדון. בסוף הכתבה צוין, כי גם ב"אלטנוילנד" של הרצל הופיע רעיון דומה, אותו השאיל חוזה המדינה מיונה קרמניצקי.[2]

אבי בראלי תיאר את מאפייניה של האנטישמיות ואת הניסיונות להתמודדות איתה במסגרת הרעיון הציוני שהגה הרצל וממשיכיו.[3]

פרופ' מוטי גולני כתב על סכנת ההתמוטטות של הגוף הישראלי הציוני כתוצאה לכאורה מחוסר ההומניזם והפשרות בחברה הישראלית ובתנועה הציונית. בין היתר גולני כתב: "... הרצל סירב בשעתו להיכנס לסוגיות של דת, תרבות ורוח, אחרי שהבין שהגישה האמונית לא תוכל לחיות בשלום עם רעיון לאומי-יהודי. לא בכדי האופוזיציה הראשונה והאחת שקמה להרצל היתה "הפרקציה הדמוקרטית", שטענה כי על הציונות לחוות את החופש שמאפשרת החילוניות הלאומית, לצד זיקה עמוקה להיסטוריה ולנכסי התרבות היהודית".[4]

ב"ישראל היום" יונתן סורוצקין התייחס לחיוניות הביקורת של מערכת צבאית כלשהי ושל צה"ל בפרט. בתחילת מאמרו הכותב הזכיר את פרשת דרייפוס שכה השפיעה על הרצל, אך מה שיותר חשוב - חשפה שניתן להיות פטריוט צרפתי ובו זמנית להצביע על השחיתויות והניוון של צבא.[5]

ב"ידיעות אחרונות – 24 שעות" הופיע הראיון עם ד"ר זוהר רביב (סמנכ"ל האסטרטגיה החינוכית של פרויקט "תגלית"). במסגרת הראיון, ד"ר רביב פירט את מאפייני הארגונים והתנועות של יהודים ליברליים פרוגרסיביים בארה"ב – אותם הגופים שיוצאים נגד ישראל ואף תומכים בכוחות האנטישמיים. לטענתו, עיקר הבעיה, כנראה, טמונה בחינוך של הצעירים ובצורך להשיב את הציונות למעמדה המכונן באתוס היהודי. בהקשר הזה רביב הזכיר את הרצל כאבי התנועה הציונית והשווה אותו לאברהם אבינו, במובן שהיה אבי הערך הציוני.[6]

ב"שבתון" ד"ר מרדכי מורמרשטיין תיאר את האיום ערבי-מוסלמי על מדינת ישראל. בתחילת מאמרו הקצר הוזכרו אבות המדינה, וביניהם – הרצל, שחזה מדינה שנשענת על יסודות מודרניים וערכים ליברליים.[7]

ב"גלובס" יואב קרני כתב על תרומתו של הלורד בלפור לציונות בתור פרויקט קולוניאלי; אותו הפרויקט שהרצל, בני זמנו וממשיכיו דגלו בו.[8]

ב"נובוסטי נידלי" פרופ' לאוניד שטילמן שאל את הבינה המלאכותית של ה-CHAT GPT: "איך הרצל היה רואה את הדמוקרטיה במסגרת הציונות המודרנית?". הצ'אט השיב: "הרצל דמיין לעם היהודי מדינה מודרנית ופרוגרסיבית מבחינת המבנה הפוליטי. הוא האמין בחשיבותה של מערכת דמוקרטית אשר תבטיח חופש וזכויות לאזרחיה ללא שום קשר לדתם או שייכותם האתנית". שטילמן לא הסתפק בתשובה הזו והתעמק במקורות הגרמניים של כתבי חוזה המדינה. משם הסיק, כי התשובה של הצ'אט לא היתה מדויקת, מפני שהרצל דווקא דגל ב"רפובליקה אריסטוקרטית". תובנותיו של שטילמן מהניסוי גרסו: הבינה המלאכותית ניזונה על פי רוב מהמידע הנגיש ולא בהכרח איכותי; הציבור לא נודע לעמדותיו האמיתיות של הרצל וגם לא רוצה באמת לדעת אותן; שלל הכוחות האינטרסנטיים מגייסים את חוזה המדינה לצרכיהם המשתנים במסגרת מאבקיהם הפוליטיים.[9]

 

[1] Levi, Erin. Antisemitizm on Campus. Bucharian Times (1.3.2024), p. 24.

[2] שביט, יעקב. נטביע את עמק יזרעאל הארור והמזיק שאין לו עתיד. הארץ (8.3.2024), עמ' 4.

[3] בראלי, אבי. "אנטישמיות חדשה" ישנה-נושנה-חלק ב'. ישראל היום! (11.3.2024), עמ' 22.

[4] גולני, מוטי. קריאה לקריעה. הארץ (19.3.2024), עמ' 11.

[5] סורוצקין, יונתן. מיסטר צבא ודוקטור צה"ל. ישראל היום! (21.3.2024), עמ' 23.

[6] צ'יזיק, עופר; שמילוביץ, ציפי. ישראל לא ביתנו. ידיעות אחרונות – 24 שעות (21.3.2024), עמ' 6.

[7] מורמרשטיין, מרדכי. תמה תקופת האשליות. שבתון (22.3.2024), עמ' 28.

[8] קרני, יואב. תודה, לורד בלפור. G גלובס – מוסף (22.3.2024), עמ' 6.

[9]  שטילמן, לאוניד. מה שהרצל באמת כתב. נובוסטי נידלי – ורמיה נובוסטיי (28.3.2024), עמ' 2. (רוסית)