הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"הארץ - גלריה" הופיעו פרסומות לספרו של ישראל זנגוויל משנת 1899- "תיבת הנוח". לצד תיאור קצר של העלילה, צוין כי זנגוויל נמנה בין תומכיו של הרצל.[1]

משה יונס התייחס לדבריה של השרה אורית סטרוק, שהתנערה מהאסון של שבעה באוקטובר והאשימה בו את ההתנתקות והסכמי אוסלו. הכותב בין היתר שאל, מדוע לא האשימה את הרצל, שהקים את התנועה הציונית אשר בלעדיה לא הייתה התיישבות בא"י?[2]

ב"מקור ראשון" גדי שפר פקפק בארודיציה של תא"ל ברק חירם וביקר קשות את כוחות הימין הלאומניים והמשיחיים. לטענת הכותב, "בית ראשון ובית שני חוו בקושי 70 שנים של רי­בונות מדינית. כעת החיבור הלא קדוש של לאומנות ומשיחיות מאיים לסיים את תקופת הריבונות של הבית השלישי שהוקם על ידי יהודים חופשיים, מהרצל ועד בן-גוריון, בחלקם יהודים אתאיסטים, על פי עקרונות מגילת העצמאות...".[3]

נתניאל פישר התייחס למשבר המתהווה בתוך הציונות הדתית בכל הקשור לערכים הליברליים בחברה ולמדיניות הממשלה בשלל התחומים. הכותב חושב ש..."אפשר לסחור גם בהנהגה וגם בתפיסה ציונית-דתית קלאסית; אותה ציונות דתית פרשנית כביכול שידעה ללכת עם הרצל, עם בן-גוריון ועם מנחם בגין, וידעה להיות גשר מבלי לחשוש שדורכים עליה".[4]

ב"הארץ" הופיע פמפלט המתאר את השיחה של הכותב עם הרצל, שקם מקברו, מותח ביקורת חריפה על המתרחש במדינה ומתכנן להסתלק מן הארץ לאור המצב העגום שבה.[5]

יוסי רוזנמן קרא ליצור מודל חדש של שותפות לאומית שישלב את ערכי העבר עם אתגרי ההווה. הכותב ציין, כי המציאות שלנו שונה מאוד מזו שחזה הרצל בשלהי המאה ה-19: "הרצל הבין כי גילויי האנטישמיות מחריפים והסיק שעל היהודים להקים לעצמם בית לאומי על אדמה משלהם – אדמה שמעבר להיותה קרקע, תהווה מקור הגנה ומקום שבו כל יהודי ירגיש ראוי, שווה, מוערך ובטוח...".[6]

ב"ג'רוזלם פוסט" סיקרו את טקס הזיכרון לז'בוטינסקי שאירע בהר הרצל בנוכחות הנשיא יצחק הרצוג, שנשא דברים על אודות מצבה הביטחוני הקשה של ישראל.[7]

ב"כוכב הצפון" פרסמו קטעים מתוך מורשתו הכתובה של אהרן אמסלם ז"ל (1931-2023). הכותב התייחס לפוטנציאל התיירותי של טבריה ולמימושו בפועל ובין היתר ציטט את התיאור של טבריה מתוך ה"אלטנוילנד" של הרצל.[8]

ב"ישראל היום" יוסי ביילין הזהיר מהפיכתה של ישראל ל"ספרטה", המתחמשת והשוכחת מדרכי השלום. הכותב סיים את מאמרו בציון של "מדינת היהודים" וה"אלטנוילנד" של הרצל, שיצאו לאור לאחרונה. לטענתו, "אם חלילה נהפוך לספרטה – ישראל תתרחק מרחק בלתי נתפס מחזונו של ממציאה".[9]

המוזיאון לאומנות האסלאם בירושלים מציג תערוכה של שטיחים. בין הפריטים המוצגים – שטיחי תפילה מוסלמים שנושאים את דמויותיהם של ראשי הציונות, ובהם הרצל וחיים ויצמן.[10]

ב"שביעי" אביתר ליכטמן כתב על האירוע של העלאת ארונו של הרצל ארצה ועל הטקסים שליוו את התהליך. הכותב התייחס לדמותו המכוננת של חוזה המדינה, הזכיר את הפרשנויות לגבי האתרים השונים שבהם רצה להיקבר והדגיש את המשמעות הגשמית והרוחנית של האתר שנוצר בהר הרצל בעקבות קבורתו במקום.[11]

על רקע היציאה לקרנים של סרט תיעודי על אודות משפחת אבוחצירא, השפעתה הדתית והפוליטית, ב"מקור ראשון - שבת" הופיע הראיון עם הבמאי – רפאל בלולו. בין שאר הדברים בלולו השיב על הביקורת שהופנתה נגדו בכל הנוגע למסחור לכאורה של דמויות ציוניות. לטענתו, "מי שיש לו בעיה עם המסחור, יש לו בעיה עם הקפיטליזם. אנחנו חיים בעידן שבו מייצרים בובות קטנות של הרצל ובן-גוריון. זה מסחור של הציונות, אז זה אומר שהציונות היא צינית?...".[12]

 

[1] בקר, מאיה. הנבחרים. ארבעה ספרים חדשים. הארץ - גלריה (2.8.2024), עמ' 55; רותם, אמיר. ארץ אחרת. הארץ - גלריה (30.8.2024), עמ' 47.

[2] יונס, משה. חד גדיא. הארץ(6.8.2024), עמ' 11.

[3] שפר, גדי. חורבן בית שלישי. הארץ(8.8.2024), עמ' 11.

[4] פישר, נתנאל. קולו של הרוב הדומם. מקור ראשון - שבת (9.8.2024), עמ' 12-13.

[5] מיכאל, ב. הרצל אמר? הרצל לא אמר. הארץ(13.8.2024), עמ' 2.

[6] רוזנמן, יוסי. החזון הציוני זקוק לרענון. כל נס ציונה (9.8.2024), עמ' 8.

[7] Israel is ready. The Jerusalem Post Int (9.8.2024), p. 7.

[8] אמסלם, אהרון. פרק 33. כולם נסעו לטבריה (חלק א'). כוכב הצפון - פרינט (16.8.2024), עמ' 8.

[9] ביילין, יוסי. הלנצח נאכל חרב? ישראל היום! - השבוע (23.8.2024), עמ' 7.

[10] דמארי, חבצלת. סיפורי שטיחים. ידיעות אחרונות - מסלול (26.8.2024), עמ' 6.

[11] ליכטמן, אביתר. בוני הארץ. שביעי (30.8.2024), עמ' 6.

[12] רייכנר, אלישיב. שלוש בנות. מקור ראשון - שבת (30.8.2024), עמ' 6-9.