הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"ישראל היום" פרופ' נתן שניידר התייחס לנאומו של תא"ל ברק חירם ולגישה הציונית שהוא הציג. לטענת שניידר, הציונות של חירם מנוגדת לזו של הרצל: הליברלית, החילונית, האירופית.[1]

במוסף של "גלובס" הופיע הראיון עם פרופ' יהודה פרל – אחד החלוצים של פיתוח בינה מלאכותית בעולם ונכדו של מייסד העיר בני ברק (חיים פרל). לצד הבעת חששו מהבינה הזו, התייחס פרל למצב האקדמי והביטחוני הקשה ולקושי להתגונן בפני האנטישמיות והאנטי-ציונות הגואות בעולם. לדעת פרל, על מנת ללמד את הכלים הדרושים לכך, " ... צריך ללמוד על ארלוזורוב, צריך ללמוד על התנועה הציונית מהרצל ועד ימינו. צריך להבין את יהדות ארה"ב ולעזור לה להגדיר ולהגן על זהותה...". כמו כן, בין השאר, פרל הופתע מכך שבבני ברק שינו את שמו של רחוב הרצל לרחוב הרב שך.[2]

בתוך "20 שאלות לילדים" שפורסמו במוסף של "הארץ", הופיעה הזו הבאה: "מי כתב 'אם תרצו אין זו אגדה'?".[3]

ב"שביעי" הדגישו את החשיבות של מכינות קדם-צבאיות לדור הצעיר ולמפעל הציוני. לטענת הכותבת, "הדור הזה מבין הרבה יותר טוב מאיתנו שלא סיימנו להוריש את הארץ. הוא מבין וגם למד לא מזמן את הרצל לבגרות, ושינן כי 'הציונות היא אידיאל אינסופי'".[4]

ב"הארץ" נטע אחיטוב ראיינה את הסופרת דבורה פלדמן ופירטה את תכני הביקורת של פלדמן כלפי מדינת ישראל והרעיון הציוני בכלל (שניהם – פשיסטיים לטענתה. בנוגע להרצל, פלדמן טענה כי השקפתו של חוזה המדינה הושפע מרעיונות האימפריאליזם המערבי; שהוא אהב לצטט את השיר של היינה, שבו מתוארת יהדות כ"מחלת אחים חשוכת מרפא', והאמין שהציונות היא התרופה שהוא גילה למחלה הזאת. פלדמן גם סברה כי ההגות של הרצל ושל שאר האישים הציוניים לא יצילו את הישראלים בשלב זה: "אנחנו לא צריכים לרפא מחלה מזויפת, כפי שהרצל סבר, אלא להבין שבמובן מסוים יש לנו תסמונת מינכהאוזן..., שאנחנו בעצם בריאים".[5]

ב"מקור ראשון" ד"ר יורם אלמכיאס כתב על הרב הציוני של חברון – חכם סלימאן מנחם מני – מנהיגם של יהודי חברון בתחילת המאה ה-20. בין השאר צוין, כי הרב נמנה בין יוזמי האזכרה השנתית להרצל בכ' בתמוז.[6]

ב"מקור ראשון – דיוקן" פורסם הראיון עם ארי שביט, שבו סרטט המרואיין את ראייתו האסטרטגית של המתרחש במדינה והצפי לעתידה. חוזה המדינה הופיע בכתבה בהקשר למדיניות הישראלית של ר"מ נתניהו, כאשר "היה במיטבו": "... זו הציונות של הרצל ונורדאו וז'בוטינסקי, וכמובן בן-גוריון: מצד אחד קובעים עובדות בשטח, מצד שני מבינים שיש עולם. אי הבנה של הכוחות הבינלאומיים תביא לכך שהפילים ימחצו אותנו".[7]

מתן חסידים ראיין את פרופ' שמואל טריגנו. דגש מיוחד הושם על שאלת הזהות היהודית המודרנית ו"הציוויליזציה היהודית". בין השאר טריגנו התייחס לחוזה המדינה: "הרצל הוביל את הציונות לאוטו-אמנסיפציה, שחרור עצמי ליהודים, כדי שהם לא יהיו תלוים יותר בגוי שיעניק להם חירות פוליטית. הבעיה בעיני היא שהרצל הסתפק רק בממד של השחרור הפוליטי, בעוד שבכיוונים החברתיים והתרבותיים הוא אימץ לחלוטין את רוח האמנציפציה שניסתה להתאים את היהודי לעולם...".[8]

רותם סלע שיבח את היצירתיות שניחנה בה התנועה הציונית ומדינת ישראל הדמוקרטיות (מימי הרצל ועד ימינו), וקרא לחברי כנסת לבטל את אחוז החסימה – דבר אשר לטענתו יסייע לפתור שפע בעיות ויבטיח עתיד טוב יותר.[9]

אדם אקרמן תיאר בקצרה את ציוני הדרך בפעילותו הציונית של הרצל, עמד על הקשר המיוחד של חוזה המדינה לירושלים וציין מספר פריטי התצוגה והפעילויות של מוזיאון הרצל שבהר הרצל.[10]

 

[1] שניידר, נתן. ציונות של מחוות קטנות. ישראל היום! (1.9.2024), עמ' 23.

[2] פרל, אלון; גלעד, אסף. חלוץ ה-AI. G גלובס - המוסף (6.9.2024), עמ' 8-12.

[3] גונן, יוענה. 20 שאלות לילדים. הארץ - מוסף הארץ (6.9.2024), עמ' 8.

[4] רץ-גילמור, ענבל. תשנו את העולם. שביעי (13.9.2024), עמ' 4.

[5] אחיטוב, נטע. המורדת. הארץ - מוסף הארץ (13.9.2024), עמ' 1, 20-26.

[6] אלמכיאס, יורם. הרב הציוני של חברון.  מקור ראשון - שבת (20.9.2024), עמ' 8, 17.

[7] גולדקלנג, אורלי. עסקת שביט. מקור ראשון - דיוקן (20.9.2024), עמ' 2, 27-33.

[8] חסידים, מתן. יהודי לא נורמלי. מקור ראשון - שבת (27.9.2024), עמ' 12-17.

[9] סלע, רותם. הקונספציה הפוליטית. מקור ראשון (27.9.2024), עמ' 10.

[10] אקרמן, אדם. הפינה ההיסטורית: 120 שנה לפטירתו של חוזה המדינה. כל העיר - שבועון ירושלים (27.9.2024), עמ' 54, 56.