הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

לטענת דרור אידר ב"ישראל היום", ההתנתקות שאירעה לפני עשרים שנה הדגימה את הרצון להתנתק גם מהזהות היהודית ומהציונות. לצד שפע דוגמאות היסטוריות ואחרות המאוששות את טענתו, המחבר השתמש בציטוט מחוזה המדינה: "הציונות היא שיבה ליהדות עוד לפני השיבה לארץ היהודים".[1]

ב"סגולה" ד"ר יורם אלמכיאס חשף את הקשר ההדוק (אם כי מוסתר) שבין חוזה המדינה לבין נציגיה הציוניים של הקהילה היהודית של חברון בפרט והפעילים הציוניים של הישוב העברי בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית בכלל.[2]

ב"ידיעות אחרונות" אבי שילון קרא לרוויזיה של הציונות, וזאת לטענתו "... לנוכח שלב קריטי שמחייב שינוי מיידי". חוזה המדינה הוזכר בתחילת המאמר, בהקשר לזאב ז'בוטינסקי שהקים בזמנו את התנועה הרוויזיוניסטית "כדי לבחון מחדש את הציונות שנוסדה כתנועה על ידי הרצל 28 שנה לפני כן".[3]

ב"הדסה מגזין" הופיעה כתבת פרסומת לספר הבכורה של Rachel Cockerell - "Melting Point". בספר תוארו גלגוליו של הרעיון הציוני. בין השאר הדגש הושם על תרומתו של הרצל לכינון המדינה היהודית וכן סוקרו פתרונות אחרים לישוב היהודים מחוץ לארץ ישראל.[4]

ב"מקור ראשון - דיוקן" פורסם הראיון עם מירב ראובני - מחברת הספר "העברית מסמל למציאות" - החיבור שחושף את גלגולי החייאת השפה העברית. בין שפע פרטים היסטוריים פיקנטיים שאיירו את הנושא הוזכר הפולמוס שהתפתח סביב ספרו של חוזה המדינה - "אלטנוילנד": אחד העם ביקר קשות את המחבר על כך שבספרו האוטופי החברה הגבוהה במדינת היהודים משתמשת בגרמנית, בעוד שהעם הפשוט מדבר יידיש.[5]

ב"ג'רוזלם פוסט" קוקי שוובר-איסן כתבה על הקשר שבין האנטישמיות לציונות, וזאת בדגש על היותה של הציונות הדרך הטובה ביותר להתגונן נגד האנטישמיות ולשמור על העם היהודי ועל מדינתו. הכותבת הזכירה את הרצל בתור הוגה הרעיון וחוזה המדינה שלא הצליח לראות את נבואתו מתגשמת.[6]

ב"הארץ" ביקרו את ערוץ הטלוויזיה האוונגלי הפרו-ישראלי - CBN - על תמיכתו לכאורה בכוחות המשיחיים בפוליטיקה הישראלית. לטענת הכותב: "האוונגליסטים המשיחיים אינם פרו-ישראלים כמו שהם פרו-ארמגדון. זו אינה הציונות של הרצל ובן-גוריון, אלא זו של בן גביר וסמוטריץ'".[7]

ב"ג'רוזלם פוסט" גול קלב תיאר את האופציה של פינוי מרצון של תושבי עזה (תוכנית טראמפ) ועמד על הקשיים שמערימים על הפתרון הזה מנהיגים אירופיים שונים. בהקשר הזה בין השאר ציטט קלב את הרצל שהתבטא בנושא תמיכת מלכי אירופה ברעיונו הציוני עוד בשנת 1895: "גם אם היינו קרובים לליבם של נסיכים כמו נתיניהם האחרים, הם לא יוכלו להגן עלינו... הם ירגישו רק שנאה עממית אם יגלו כלפינו חסד רב מדי".[8]

ב"בקהילה - חדשות" ביקרו את צה"ל ואת הכוחות הפוליטיים שעומדים מאחוריו על גיוס החרדים בכוח וסקרו את המחאות שהתפתחו בעקבות זאת. בין השאר צוטטה תשובתו של המפגין החסידי להאשמות של אחד מ"שלושה נטולי כיפה": "המונח 'נמות ולא', לא נולד לפני שבועיים ולא לפני שנתיים. זה היה לפני הרצל, לפני הציונות, וגם לפני שסב-סבך נטש את דרך היהדות...".[9]

מאיר סיידלר כתב על התעוררותה המחודשת של "בעיית היהודים" שצצה לנוכח האנטישמיות הגואה באירופה ונכונותן של מדינותיה להכיר במדינה הפלסטינית. בתור רקע היסטורי הכותב נזכר בהרצל ובפתרונו הציוני לבעיה הזו; כמו גם הזכיר את הפתרונות האנטישמיים האירופיים מהסוג האחר, כגון הזה הצרפתי או הזה הנאצי-גרמני הסופי.[10]

ב"נופשים" תיארו את מסלול הטיולים בשפלת גת. חוזה במדינה הוזכר בהקשר לשמו של קיבוץ בית ניר אשר נקרא לפי שמו העברי של עוזרו של הרצל - מקס איזידור בודנהיימר.[11]

בתוספת של "המודיע" סוקרו הטיעונים בעד שינוי שמו של חלק מרחוב הרצל בבני ברק ל"רחוב הרב שך".[12]

ד"ר אסף מלאך כתב על המשיחיות היהודית בהקשר לציונות. לצורך כך ציטט רבות מהרצל, מהרב קוק מאבות הציונות האחרים ועמד על ההתנגדות הנחרצת לרעיון הציוני והמשיחי מצד כוחות דתיים ופוליטיים שונים.[13]

ב"ג'רוזלם פוסט" כתבו על הכישלון של הקהילה היהודית בווילנה שלא הצליחה לשמור על בית הקברות ההיסטורי שלה. ברקע ההיסטורי צוין שהרצל ביקר בווילנה בשנת 1903 וזכה לקבלת פנים חמה.[14]

במוסף של "מקור ראשון" נחשף סיפורה של "חוות משמר הכרמל" - הישוב שאמור היה לשנות את פני ההתיישבות היהודית בצפון, אך בשל התוקפנות הערבית והיותם של המקימים שייכים למחנה הדתי והקפיטליסטי, הקרקעות נמכרו למוסדות הישוב, החלוצים הדתיים התפנו ואת מקומם תפסו חברי גרעין בית אורן. במאמר ניתנה התייחסות למקימה של החווה - יוסף לוי. בין השאר נטען: "דגם הפעולה של לוי התבסס על ההנחה כי המפעל הציוני איננו נחלתו משימתו של מגזר אידיאולוגי או פוליטי זה או אחר, כי אם מפעל משותף לכלל השואפים לממש את חזון התנועה הציונית, בדמות ששיווה לה הרצל".[15]

 

[1] אידר, דרור. התנתקות, לא רק גירוש. ישראל היום! - השבוע (1.8.2025), עמ' 31.

[2] אלמכיאס, יורם. שׂר וגדול בישראל. סגולה (6.8.2025), עמ' 68-71.

[3] שילון, אבי. לחשב מסלול מחדש. ידיעות אחרונות (7.8.2025), עמ' 3.

[4] Kampel, Stewart. Melting Point: Family, Memory, and the Search for a Promised Land. Hadassah Magazine (13.8.2025), pp. 47-48.

[5] מלק בודה, רחלי. בין קודש לחול. מקור ראשון - דיוקן (15.8.2025), עמ' 16-18.

[6] Schwaeber-Issan, Cookie. Zionism: The best defense against antisemitism. The Jerusalem Post (17.8.2025), p. 10.

[7] שלומוביץ, נתנאל. חדשות אחרית הימים. הארץ (18.8.2025), עמ' 12.

[8] Kalev, Gol. Trumps relocation proposal. The Jerusalem Post (20.8.2025), p. 11.

[9] סמוטני, רפי; קלצקין, גרשון. ההפגנות מלחיצות את הצבא. אין בכלא מקום ליותר מ-100 בחורים. בקהילה - חדשות (21.8.2025), עמ' 6-9.

[10] סיידלר, מאיר. שובה של "בעיית היהודים". בשבע - מתחלף ירושלים (21.8.2025), עמ' 42.

[11] בוצר, ירון. שירת העשבים. נופשים (22.8.2025), עמ' 34-37.

[12] שוויון בשלט. המודיע - תוספת (22.8.2025), עמ' 55.

[13] מלאך, אסף. שובו של המשיח הלוחם. מקור ראשון - שבת (22.8.2025), עמ' 10-13.

[14] Oliner, Martin. Vilna Jews fail to save historic cemetery. The Jerusalem Post (27.8.2025), p. 11.

[15] שנבל, אריאל. המשמר והכבוד. מקור ראשון - דיוקן (29.8.2025), עמ' 24-26.