הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"מעריב" זלמן שובל התייחס להגברת האנטישמיות בארה"ב לנוכח "דרבון פוליטיקת הזהות וחיבור של השמאל הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית לנושא". הרצל הוזכר בתחילת הכתבה: "הציונות לא פתרה אומנם את בעיית האנטישמיות כפי שקיווה הרצל, אך היא הבטיחה את קיום העם היהודי במולדתו ההיסטורית ובעולם".[1]

ב"הארץ" ביקרו את הכנסת התוכנית "אם תרצו" למאגר המוצע לבתי ספר על ידי משרד החינוך. בין הליקויים שמצאו ב"הארץ" נמנה אחד הספרונים שבו נכתב כי "הרצל היה מחובר מאוד ליהדות והרב קוק אף ראה בו בציונות 'הגשמה של משיחיות בן יוסף'".[2] אחת הכותבות המודאגות (חברת קיבוץ מעלה גלבוע ומנהלת תיכון לשעבר) אף קראה להפעיל לחץ על מנהלי בתי הספר כדי שיסירו את התכנים; וסיימה את הביקורת שלה על "אם תרצו" ועל שר החינוך קיש במשפט הבא: "כמה עצוב ששמה של התנועה הלאומנית הזאת לקוח ממשפטו האלמותי של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה הציוני והליברל".[3]

ד"ר שאול אריאלי הזהיר ממלחמת האחים, אותה לטענתו כנראה מקדמים כוחות הימין המשיחיים והאנטי דמוקרטיים. את מאמרו התחיל מרקע היסטורי שבו הצביע על סימני המחלוקת בין היהודים עוד ביומיו של הרצל, כאשר רבני המחאה הצליחו להרחיק את הקונגרס הציוני ממינכן, אך בזכות התעקשות של הרצל והצירים הוא כן התקיים בבאזל. אז הרצל פרסם בביטאון ״די ולט״ מכתב שבו נאמר: ״נראה לנו כי האיזראליטים שאינם רואים עצמם כיהודים לאומיים אלא כשייכים לאומה אחרת, צריכים היו להניח אותנו בשקט להרגשות העם שלנו. אין אנו מדברים בשמם, אלא בשמנו בלבד; אנו מכבדים את לאומיותם, יכבדו נא הם את שלנו".[4]

לאור פרסום ספרו ("המתים שותקים") ב"מקור ראשון - שבת" הקדישו מאמר היסטורי קצר לארתור שניצלר - סופר פורץ דרך, ידידו ורופאו האישי של הרצל. במאמר צוינו חילוקי הדעות שבין השניים בנושא הציוני והעובדה ששניצלר פרסם בעיתון "נויה פרייה פרסה" כאשר הרצל עבד בו כעורך.[5]

ב"ישראל היום" דרור אידר ניסה לשחזר את הרהוריו של חוזה המדינה לקראת ארגון הקונגרס בבאזל. לשם כך ביקר במקום, ציטט מיומנו של הרצל והצביע על החשיבות הסמלית של האירוע שארגן והוביל.[6]

ב"מעריב - הבוקר" סוקרה הפרשה של תוספת פרובוקטיבית לערך "הציונות" בשפה האנגלית שבויקיפדיה. השורה שנוספה לערך גרסה, כי "הציונים רצו ליצור מדינה יהודית בפלסטינה עם כמה שיותר אדמה, כמה שיותר יהודים, וכמה שפחות ערבים". הרצל לא הופיע בכתבה, אך תמונתו איירה את הערך.[7]

ראש הממשלה אישר את בחירתו של העיתונאי יוסי אחימאיר ליו״ר המועצה הציבורית להנצחת זאב ז׳בוטינסקי ופועלו. בפגישה עם אחימאיר אמר: ״בלי רעיונות מכוננים, לא ייוושע העם. ז׳בוטינסקי, ממשיכו של הרצל, סילק את הנאיביות מן הציונות״.[8]

ב"הארץ - גלריה" פורסם הראיון עם פיטר ביינרט - עיתונאי וסופר שהיה בזמנו ציוני ליברלי ושהפך לאחד ממבקרי הציונות החריפים ביותר באמריקה בימינו. בין השאר הוזכר כי בספרו הראה ביינרט איך הרצל וז'בוטינסקי התייחסו לציונות בתור פרויקט קולוניאליסטי ואפילו התגאו בכך.[9]

ב"מעריב" פורסמו עיקרי "מסמך ליברמן" - קווי יסוד בממשלה הבאה שמפלגת "ישראל ביתנו" בונה להיות חלק ממנה. המסמך שנוסח על ידי ח"כ עודד פורר נפתח מציטוט מחוזה המדינה: "קראתי פעם לציונות אידיאל אינסופי, ואני באמת מאמין כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל...".[10]

ב"שבתון" ד"ר מרדכי מרמורשטיין עמד על המשותף והשונה בתפיסותיהם של אבות הציונות הדתית: הרב קוק והרב ריינס. בין היתר צוין, כי "שותפותו של הרב ריינס עם הרצל והתנועה הציונות הייתה טבעית ומובנת מאליה".[11]

ב"מעריב" ליאו דיין התייחס ל"שגעת אוכל" שהשתלטה על החברה הישראלית ושמשפיעה עליה לרעה הן מבחינת יוקר המזון והן מהבחינה הערכית, התרבותית ואפילו הזו הדמוגרפית. את הטענה גיבה בכתבה שסיפרה על צעירים שלא יוצאים לדייטים בשל המחיר הגבוה; וזאת על אף ש "...מיטב המוחות הציונים הגדולים - הרצל, א"ד גורדון, כצנלסון - הסבירו כמה חשוב לעלות לארץ אבותינו, לייבש ביצות ולהביא לעולם ילדים...".[12]

ב"עולם קטן" נכתב על רכישת הקרקעות בארץ. הרצל הוזכר בהקשר להיותו מייסד את הקרן הקיימת לישראל בקונגרס הציוני החמישי.[13]

במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב נפתחה התערוכה "שווה לחכות". התערוכה מציגה את חוויית ההמתנה מהעת העתיקה ועד ימינו. חוזה המדינה הוזכר בהקשר לקדמה בכל הקשור לשליחת וקבלת מידע: "... כשהרצל היה בישראל במאה ה-19 הוא הביע את געגועיו לבתו בגלויה עם המשפט "נשיקות רבות לבתי האהובה קרולינה", שלקח שבועות עד שהגיעה ליעדה בווינה...". [14]

ב"ידיעות אחרונות" אליקים רובינשטיין התבטא בנושא חופש הדעות בהשכלה הגבוהה. "לצד התבטאויות בעייתיות לאין סוף של אנשי ממשלה וקואליציה, קידום חקיקה לשם פוליטיזציה של מערכת ההשכלה האקדמית, כמו של מערכת המשפט, יציב אותנו כמדינה לאומנית, צרת אופק, אנטי-ליברלית ומסו­גרת. לא בכך רצו תיאודור הרצל, הרב קוק, זאב ז׳בוטינסקי ודוד בן-גוריון".[15]

ב"מקור ראשון" בנימין בראון כתב בהרחבה על הרב חיים הירשנזון - פעיל ציוני והוגה בנושא מוסדות השלטון ודרכי פעולתם. הודגש כי הירשנזון תמך בדמוקרטיה, אך הציע להגבילה וזאת דרך מתן זכות ההצבעה לאזרחים המשכילים ולא ל"המונים". לטענת בראון, ייתכן והירשנזון הושפע מהרעיונות הדומים שמצא בכתביו של הרצל.[16]

ב"המקום" הרב יהושע פפר הצביע על הקבלות בין ימינו לבין שיבת ציון המקראית. לטענת הכותב: "קרוב למאתיים שנה... עם ישראל חוצה את הירדן שלו, כובש ומתיישב בארצו. לא באנו מוכנים. ציפינו להגיע על כנפי נשרים עם בית המקדש שיורד באש מן השמיים. במקום זאת, קיבלנו את הציונות של הרצל ובן גוריון ובית מקדש שטרם ירד מן השמיים ושבנייתו תלויה במעשה אנוש. ייחלנו אלפי שנה לחזרה לארצנו. אבל לא ככה...".[17]

ב"הארץ" גיא רולניק הגדיר את הציונות של נתניהו, סמוסריץ, בן גביר ושופרותיהם בתור "כת של פחד, שוביניזם ומשיחיות, עטופה בשריון ספרטני", בעוד שהציונות של הרצל, פינסקר, נורדאו וז'בוטינסקי הייתה תשובה אנושית למצוקה אנושית: "לא דיברו בשפת דת, שטחים, כיבוש, נישול ומצוות אלוהיות, אלא בשפת כבוד האדם, השוויון והחירות.[18] בכתבתו האחרת הזהיר רולניק מעתידה הדיסטופי של ישראל (דיקטטורה פופוליסטית, דתית ואתנוקרטית) והצביע על החלופה האוטופית הרצויה יותר - החזון החילוני והליברלי של הרצל.[19]

לרגל טקס אזכרה לאומי ציבורי של הרב יהודה אלקלעי, שצפוי להתקיים על קברו בהר הזיתים, ב"מצב הרוח" הדגישו את תרומתו למחשבת ישראל ולציונות. "אלמלא חזונו של הרב אלקלעי, ספק אם היה קם חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, לפעול לכינוסו של עם ישראל בארצו. אגב, לימים הסתבר, שלא מן הנמנע שהרצל שאב את תפיסתו הציונית מחידוש של הר״י אלקלעי עצמו, דרך סבו ר׳ שמעון הרצל, שהיה גבאי ראשי ובעל תוקע בבית מדרשו של הר״י אלקלעי בזמלין".[20]

ב"מקור ראשון" מאיר קראוס ביקר את עיקרי מאמרו של אסף מלאך, שלכאורה משלה את הציבור בכך שמוצא צידוק (בין היתר הזה המשיחי) להמשך הלחימה בעזה. בתשובתו של מלאך הופיע בין היתר הקטע הבא: ״הרצל העז כאשר לא העז אדם לפניו, לא בהיקף החזון, החזון המשיחי, שהוא תמצית ההיסטוריה היהודית... גאולת עם ישראל, גאולת העולם, ותיקון העולם במלכות שדי״. במילים אלו בחר דוד בן-גוריון לתאר את מפעלו של הרצל. רבים עמדו על מרכזיותו של הרעיון המשיחי בכתבי הרצל ובן-גוריון, כמו בכתבי הוגים ופעילים ציוניים רבים מספור - חילוניים, דתיים ומסורתיים. בל­עדיו אי אפשר להבין כהלכה את הצלחתה ועוצמתה של הציונות.[21]

ב"ידיעות אחרונות" ביקרו את הצגתו של ראש הממשלה את ישראל בתור "סופר-ספרטה". בין היתר נטען, כי "הציונות מעולם לא הציבה את ספרטה כמודל, היא כיוונה לרעיון אוטופי אחר: חברת מופת. חזון שנולד בכתביו של הרצל מתוך מציאות בלתי נסבלת של אנטישמיות ורדיפות... מייסדי הציונות פסעו בדרכו של הרצל ופיתחו כל אחד בסגנונו את חזון חברת המופת: להקים בארץ ישראל חברה צודקת, שוויונית, אחראית ומתוקנת, המבוססת על ערכי היהדות ועל עקרונות ההומניזם האוני­ברסלי...".[22]

הארכיון המרכזי של ההסתדרות הציונית הציג גלויות ברכה לשנה החדשה ששלחו פעילים ציוניים טרם קום המדינה. אחת מהן נשלחה בשנת 1903 להרצל ממשפחת זלאטשינקא ובה תמונות של צירי הקונגרס הציוני הראשון. הזו השנייה נשלחה ב-1907 לדוד וולפסון ומשפחתו וכללה את תמונתו של חוזה המדינה בצירוף המשפט "אם חפצים אתם - אין זו אגדה".[23]

לטענת גול קלב ב"ג'רוזלם פוסט", הצעתו הציונית של חוזה המדינה לברון הירש בשנת 1895 נבעה מתוך האידיאולוגיה "לעשות יהודים גדולים שוב" (הקבלה ל"MAGA" מאת הנשיא טראמפ).[24]

דורון פייסיק כתב ב"הארץ" על המהפכה הצפויה בהרגלי השינה. ברקע היסטורי שהציג נזכר הכותב במאבק של הפועלים על מספר שעות העבודה ביום ועל זה שהרצל עמד ב"מדינת היהודים" על שבע שעות בלבד. הכותב הבהיר כי הצעתו הייחודית של הרצל לא דיברה על שבע שעות רצופות, אלא על יום עבודה עם הפסקה ראויה של שלוש וחצי שעות למנוחה באמצע, וזאת על מנת לה­גביל את המכורים לעבודה למען בריאותם שלהם. כמו כן צוין, כי שבעת הכוכבים שהיו בדגל שהציע הרצל סימלו את עקרון שבע שעות העבודה.[25]

ב"הארץ" פורסם הראיון עם פרופ' אבי שליים - היסטוריון ישראלי מאוקספורד, מבקר הציונות ותומך בעמדות חמאס, אם כי מתרחק מעמדותיהם הקיצוניות ביותר של השמאל הרדיקלי. שליים הזכיר את הרצל בהקשר ל"חוסר רצונה של ישראל להשתייך למזרח התיכון" וראייתה של עצמה כ"מדינה מערבית-אירופית". לטענתו, "המזרחים היו יכולים להיות גשר בין ישראל לעולם הערבי", אבל המנהיגים הציונים התנגדו לכך, כאשר הרצל התייחס למדינה היהודית "בהנגדה לברבריות המזרחית".[26]

שני הח"כים לשעבר ממפלגת מרצ ביקרו קלות את יאיר גולן - ראש תנועת הדמוקרטים. הם הביעו דאגה בקשר להתבטאויותיו: "הכרה במדינה הפלסטינית היא הרסנית וגורמת נזק חמור למדינת ישראל". הכותבים ביקשו להזכיר לגולן, כי "ציוני אמיתי צריך לחזור ולעיין בכתביו של הרצל על "משפט העמים" כתנאי לקיומה של מדינה יהודית".[27]

 

[1] שובל, זלמן. אנטישמיות מדינית. מעריב - המגזין (2.9.2025), עמ' 2.

[2] לימונה, נועה. משרד החינוך הכניס לראשונה תוכנית של "אם תרצו" למאגר המוצע לבתי ספר. הארץ (4.9.2025), עמ' 1, 6.

[3] שיח, פסית. "אם תרצו"? לא בבית ספרנו. הארץ (5.9.2025), עמ' 17.

[4] אריאלי, שאול. כפסע ממלחמת אזרחים? הארץ (5.9.2025), עמ' 16.

[5] פרבר, חבצלת. אוסטריה אחרת. מקור ראשון - שבת (5.9.2025), עמ' 22.

[6] אידר, דרור. גאולה מעבר לפינה. ישראל היום! - השבוע (5.9.2025), עמ' 21.

[7] ארונסון, ג'וש. תוספת חדשה לערך הציונות בוויקיפדיה מעוררת סערה עולמית. מעריב - הבוקר (7.9.2025), עמ' 13.

[8] המועצה הציבורית להנצחת ז'בוטינסקי. מעריב - השבוע (8.9.2025), עמ' 18.

[9] קציר, איתמר. "מה שישראל עושה עם הכסף שלי כאמריקאי מחלל את היהדות". הארץ- גלריה (9.9.2025), עמ' 1-3.

[10] ברסקי, אנה. מסמך ליברמן: אלה יהיו קווי היסוד של הממשלה הבאה. מעריב - הבוקר (11.9.2025), עמ' 1, 10.

[11] מרמורשטיין, מרדכי. בין הרב ריינס לבין הרב קוק. שבתון (12.9.2025), עמ' 44.

[12] דיין, לאו. אוכלים מוגזם. מעריב - המוסף (12.9.2025), עמ' 55.

[13] כך רכשו היהודים את ארץ ישראל. עולם קטן (12.9.2025), עמ' 12-13.

[14] נחום שחל, מאיה. מדינה בהמתנה. כלכליסט (15.9.2025), עמ' 23.

[15] רובינשטיין, אליקים. נקרעים מבפנים. ידיעות אחרונות (15.9.2025), עמ' 14.

[16] בראון, בנימינן. "אין העם מבין". מקור ראשון - שבת (15.9.2025), עמ' 4, 6, 14-15.

[17] פפר יהושע. היום הזה נהיית לעם: על "היום" שלנו. המקום מגזין לחרדים (16.9.2025), עמ' 8-9.

[18] רולניק, גיא.ספרטה או חיסול הפרויקט הציוני? the Marker Week - הארץ (19.9.2025), עמ' 2.

[19] רולניק, גיא. בין דיסטופיה לאוטופיה. שני תסריטים לישראל 2040. the Marker - הארץ (22.9.2025), עמ' 8-9.

[20] רהט, מנחם. בין כסה לעשור: עם ישראל מחזיר חוב ענק לחוזה המדינה הראשון. מצב הרוח (19.9.2025), עמ' 16.

[21] קראוס, מאיר. הלנצח תאכל חרב. מקור ראשון - שבת (19.9.2025), עמ' 22-23.

[22] סרור, חן ארצי. מעם הספר לעם החרב. ידיעות אחרונות (19.9.2025), עמ' 8.

[23] לציון הגעגוע. ישראל היום! (21.9.2025), עמ' 16.

[24] Kalev, Gol, Zionism as a forerunner to MAGA? The Jerusalem Post (21.8.2025), p. 11.

[25] פייסיק, דורון. מהפכה של שינה. הארץ - מוסף הארץ (26.9.2025), עמ' 44-48.

[26] עדרת, עופר.למה התייצבתי לצד חמאס. הארץ - מוסף הארץ (26.9.2025), עמ' 18-28.

[27] צוקר, דני; אורון, חיים (ג'ומס). גולן, זה כן או לא. הארץ (26.9.2025), עמ' 15.