הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"המודיע" פורסם ראיון עם ראוון עות'מן - ערביה ממוצא לבנוני-סורי שמתגוררת בברלין, נמצאת בתהליך הגיור ומתכננת לעבור לגור בישראל. באחד מזיכרונותיה אמרה: "מעולם לא שמעתי על ישראל. שמענו רק את מה שהחיזבללה רצו שנשמע... אבל אני זוכרת עד היום את שיעור ההיסטוריה שלמדתי בהיותי כבת 12, היו אלה שלושה עמודים בתוך ספר היסטוריה שסיפרו על דמות בשם תאודור הרצל, סופר שם על הקונגרס הציוני הראשון שנערך בשווייץ, ועל יהודים מאירופה שהגיעו וגנבו מאתנו את פלסטין. סיפור קצר, מופשט וטיפשי".[1]

בין הפעילויות לחג הסוכות שהומלצו ב"מקור ראשון" הזכירו את אלו שאורגנו במרכז הרצל. ביניהן: סיורים מודרכים במוזיאון הרצל, מפגש אורקולי עם דמותו של חוזה המדינה ו"אולפני הרצל" - התחפשות וצילום עמו באולפן מסך ירוק.[2]

ב"מעריב השבוע - עסקים" פורסם הראיון עם עו"ד עוז חיים – איש עסקים שעזב את עולם המשפט כדי לעמוד בראש "המועצה הציונית בישראל" העוסקת בפיתוח מנהיגות צעירה, עידוד מעורבות חברתית וחיזוק תחושת השייכות והאיזון החברתי. חוזה המדינה הוזכר בהקשר לאותה המועצה ש"...קיימת כבר עשרות שנים והיא חלק מהשרשרת – מהרצל ועד היום".[3]

באזכרה של הרב יהודה אלקלעי "שהקדים את הרצל ב-50 שנה" נאם יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל. בנאומו ציין בין היתר, כי ההסתדרות "...הוקמה על ידי הרצל ומהווה את ליבת המוסדות הלאומיים...".[4]

ב"ישראל היום" דרור אידר ניתח ושיבח את מדיניות של רה"מ נתניהו בזירת החוץ. בתחילת כתבתו הזכיר את אביו של רה"מ – בנציון נתניהו – ששרטט בספרו את דמותו של הרצל והדגיש כי "חוזה המדינה פעל בכיוון מרכזי ברור: השגת רישיון האומות, או בלשוננו – השגת תמיכה בינלאומית".[5]

כ-20 משרתי צה"ל שנפצעו במלחמת חרבות ברזל עברו בתחנות חייו של חוזה המדינה בבודפשט ובווינה.[6]

ב"הארץ" יאן קינה כתב על סמי גרונמן – משפטן מבריק שעמד בראש בית הדין הגבוה של ההסתדרות הציונית וגם היה מחזאי, סטיריקן והוגה דעות משפיע שהתריע בין היתר מפני רעיונות פשיסטיים-פנאטיים שהתפשטו בעולם לאחר נפילתו של היטלר "... בכל מקום ואף בארץ ישראל". בהקשר להרצל צוין כי חוזה המדינה רכש בו אמון ולפני שמינה אותו לשופט הציע את גרונמן לתפקיד העורך הראשי של כתב העת הסאטירי "שלומיאלי" שנוסד כדי לרכך השפעתם של האידיאליזם הלאומני באמצעות הצחוק. לטענת קינה, גרונמן סירב למינוי, "אולי משום שלא רצה לשמש ליצן חצרו של "האוטוקרט" הרצל (שלא האמין ביכולת הדמוקרטית של היהודים...)". הרצל בחר בגרונמן "בשל שנינותו וכישרונו לחלק 'האי שביעות רצון הכללית' באופן שווה בין הצירים... בכך הפגין את כישרונו הנדיר לביקורת עצמית והומור אירוני במרחב הפוליטי".[7]

ב"מקור ראשון – דיוקן" ישי פלג כתב על ההיסטוריה של פרס נובל לשלום והזוכים בו. בין היתר התמקד על אחת מהזוכות – ברטה פון-זוטנר – סופרת ופעילת שלום צ'כית-אוסטרית. צוין, כי היא כתבה בעיתון "נויה פרייה פרסה" שגם הרצל כתב בו. "היא חיבבה את הרצל, סייעה במאמציו הציוניים וכינתה אותו 'מושל ציון'".[8]

ב"מקור ראשון – שבת" הופיעה כתבת פרסומת לספרו של מרדכי סער – "ראשונים לציון". הספר דן בהתמודדויות שליוו את הציונות הדתית לאורך שנות המדינה וששורשים נטועים במשנתם של הוגיה הראשוניים. "הצעת אוגנדה" של הרצל הוזכרה בתור אחד האירועים שאיתו התמודדו ציונים דתיים. כמו כן הוזכרה הצעתו של הרב ריינס בקונגרס השישי של שנת 1902 – להשאיר את נושא התרבות מחוץ לסדר היום הציוני במטרה למנוע עימותים אידיאולוגיים. למרות תמיכתו של הרצל, ההצעה נדחתה, דבר אשר הוביל לפרישה של כמה גורמים מהתנועה ולהקמת אגודת ישראל.[9]

ב"מעריב" ניר קיפניס כתב על תפקידם של חלומות בתור מעצבי מדיניות, בדגש על תרומתם הפוטנציאלית לכלכלה הישראלית. את מאמרו חתם בציטוט מקטע הסיום של "אלטנוילנד" מאת הרצל: "כל מעשינו מקודם בחלום".[10]

במוסף של "מעריב" פורסמה כתבה ביוגרפית על אודות מרדכי מנואל נח - החולם שניסה לכונן "מדינת אררט" - בית ליהודים בארה"ב בשנת 1825. חוזה המדינה הוזכר בשני הקשרים: אם הרצל ושאר ראשי הציונות פנו לבני עמם, נח הז­כיר את הנביאים והשמיע קריאה אוניברסאלית לבני כל העמים;  המתנגדים גזרו גיהינום על מרדכי מנואל נח ועל תוכניתו, כפי שיע­שו להרצל כ-70 שנה אחרי כן.[11]

בעיתון בשפה הרוסית "גולוס" כתבו על הרחוב הרצל שבנתניה. הכותבים תיארו את האטרקציות של הרחוב והזכירו מספר עובדות מהביוגרפיה של חוזה המדינה לצד אלו של עודד בן-עמי - ראש העיר הראשון של נתניה שביוזמתו נסלל הרחוב הרצל.[12]

ב"זמן קיבוץ" יענקל'ה הלפרט כתב על משיחיות, משיחים ורעיונותיהם. לצד ניתוח אטימולוגי של המושג, הכותב הביא כמה דוגמאות מהמקרא והיסטוריה. בין השאר כתב: "ולמי שחושב שאין בין הציונות למשיחיות קשר, הוא מוזמן לעיין בכתבי חוזה המדינה... ולהפנים שרק חשיבה משיחית נכונה וחיובית הייתה המסד להיותנו כאן בארץ הקודש...".[13]

במגזין של "ג'רוזלם פוסט" פורסמו האירועים המכוננים בהיסטוריה שאירעו בחודש חשוון. ביניהם - הופעתו של חוזה המדינה ביפו ב-26 באוקטובר 1896. בנוסף הופיעה בכתבה התמונה מ-2 בנובמבר, שבה תועד הרצל בירושלים לצד שליחים אחרים.[14]

ב"ג'רוזלם פוסט" סקרו את פתיחת הקונגרס הציוני העולמי. הנוכחות של הצירים בו שברה שיאים, אפילו של הזה שתועד בקונגרס אוגנדה של הרצל.[15] נשיאת ההסתדרות הציונית העולמית, טובה דורפמן, הציעה בנאומה שהשאלה שצריכה להנחות את הנציגים תהיה "מה היה עושה הרצל?" בהמשך הוסיפה: "כמו הרצל - שחזונו הוביל להקמת מדינת ישראל - ציונים מודרניים חייבים לחשוב קדימה, אנחנו צריכים לבנות מחדש את ישראל. אנחנו צריכים להעביר את התנועה הציונית למקום חדש".[16]

ב"מקור ראשון" אריאל שנבל כתב פיליטון שנון על הפגישה שבין חוזה המדינה לבין ישראלי מודרני מחפש ג'ובים. כך באופן סטירי העביר הכותב ביקרות על השחיתות ומצב רעיוני ופוליטי בארץ. הפיליטון נגמר בסצינת הפרידה בין השניים ובמשפט: "באותו לילה הגה הרצל לראשונה תוכנית אוגנדה".[17]

ב"גלובס" ביקרו את המינוי הכשל של יאיר נתניהו להנהלת ההסתדרות הציונית. במקביל סוקרה ההיסטוריה של יסוד המוסדות הלאומיים עלי ידי הרצל, מטרותיהם הנעלות דאז ומצבם הבעייתי לכאורה כיום.[18]

ביקורת דומה הופיעה ב"ישראל היום!"[19] וב"ידיעות אחרונות.[20] חוזה המדינה הוזכר בהקשר למוסדות עם "ג'ובים" נחשבים, כגון מרכז הרצל.

 

[1] ביירות פינת ירושלים. המודיע - קראט (3.10.2025), עמ' 92-102.

[2] עוד פעילויות לחג הסוכות. מקור ראשון - טיולים (3.10.2025), עמ' 42-43.

[3] לוין, טליה. ציוני בנשמה. מעריב השבוע - עסקים  (3.10.2025), עמ' 1, 6-7.

[4] אזכרה לחוזה המדינה הראשון. מצב הרוח (3.10.2025), עמ' 86.

[5] אידר, דרור. היגיון השח המדיני. ישראל היום! - השבוע (3.10.2025), עמ' 18.

[6] "מסע מנהיגות רואה עתיד. זמן מבשרת (3.10.2025), עמ' 30.

[7] קינה, יאן. אין דבר שפוגע במוסר יותר מהאידיאליזם. הארץ- תרבות וספרות (6.10.2025), עמ' 8.

[8] פלג, שי. ואין שלום. מקור ראשון - דיוקן (10.10.2025), עמ' 2, 20-22.

[9] סנדלר, שמואל. חמישה אבות. מקור ראשון - שבת (10.10.2025), עמ' 20-21.

[10] קיפניס, ניר. פנטזיה כתוכנית עבודה. מעריב השבוע - עסקים (10.10.2025), עמ' 12.

[11] חיימוביץ', מרדכי. 200 שנה למדינת היהודים. מעריב - המוסף (10.10.2025), עמ' 1, 18-22.

[12] דוחובניה, ליודמילה; קניקסטול, ולנטין. כיצד בנתניה "נפגשו" שני חוזים. גולוס (16.10.2025), עמ' 30. (רוסית)

[13] הלפרט, יענקל'ה. משיחיסט גאה.  זמן קיבוץ (23.10.2025), עמ' 20.

[14] Drucker, Steven, War and Peace. The Jerusalem Post - Magazine (24.10.2025), pp. 16-17.

[15] Cashman, Greer Fay. Grapevine. The Jerusalem Post in Jerusalem (31.10.2025), p. 15.

[16] Starr, Michael; Heller, Matilda. World Zionist Congress opens with infighting. The Jerusalem Post - Int (31.10.2025), p. 4.

[17] שנבל, אריאל. אין זו אגדה. מקור ראשון (31.10.2025), עמ' 16.

[18] בין הרצל ליאיר נתניהו: מה התפקיד של המוסדות הלאומיים? גלובס (31.10.2025), עמ' 24-25.

[19] אשכנזי, ביני. ג'ובים למקורבים: הקרבות על ההסתדרות הציונית. ישראל היום! (31.10.2025), עמ' 10.

[20] אייכנר, איתמר. כך הפכו "המוסדות הלאומיים" למפעל ג'ובים. ידיעות אחרונות (31.10.2025), עמ' 5.