הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

בעיתון בשפה הרוסית "נובוסטי נידילי - ורמיה נובוסטיי" הופיע הראיון עם יהונתן כנען - מלחין האופרה "תיאודור", המבוססת על חיי הרצל. לטענת המלחין, יוצרי האופרה העריכו מאוד את הרצל ומורשתו, התעמקו ביומניו, ובסוף החליטו ליצור אופרה שבה יוצגו שני הרצלים: אחד - "ללא זקן" (נער וסטודנט שחולם על אושר של העם הגרמני), והשני - בעל אותם החלומות אך  מבוגר יותר.[1]

ב"הארץ" גיא חיטרון ניתח את ליברית האופרה ואת ההצגה עצמה ובין השאר ניסה ללבן את הסוגיות שקשורות להיותה "ציונית אנטישמית".[2] פרסומה של האופרה המשיך להופיע "ב"הארץ".[3]

ב"שבתון" ד"ר מרדכי מרמורשטיין כתב על אודות הרב יהודה ביבאס - "אבי אבות הציונות" ומקדימו של הרצל. בין השאר הודגש הקשר הרעיוני שבין הרב ביבאס, דרך הרב אלקלעי עד לרבנים שהשפיעו על משפחת הרצל.[4]

בעיתון בשפה הרוסית "אכו" עמדו על מאפייניהם הפוליטיים של יהודי ארה"ב, הדגישו את עמדותיהם הרווחות בדגש על סוגיית התמיכה בישראל והמאבק בעד יהודי ברית המועצות. הרצל הוזכר במאמר בהקשר ליעקב בירנבאום - מייסד הארגון Student Struggle for Soviet Jewry באוניברסיטת קולומביה ב-1964. סביו של יעקב - נתן בירנבאום - מקימה של "אגודת ישראל" - היה מקדימו הציוני של חוזה המדינה.[5]

ב"כלכליסט" הופיע פרסום לספרו החדש של אסף גברון - "האם אינך רוצה בי". סיפור ארבעת הגיבורים מתחיל בכפר קטן, שבו פעם ביקר הרצל. את ההשראה לכפר שימשה מוצא שליד ירושלים, שבה גדל גברון.[6]

הראיון עם שופט העליון בדימוס - פרופ' יצחק זמיר - פורסם ב"כלכליסט". עיקר הרעיון נסוב סביב הרפורמה המשפטית והמשבר בדמוקרטיה הישראלית. לטענת זמיר, "היה לנו חזון למדינה היהודית שהיה משותף להרצל, לבן-גוריון ולבגין ואפילו לנתניהו, בשנות שלטונו הראשו­נות - חזון של מדינה נאורה, משגשגת, שוויונית, וסולידרית. אני באופן אישי הקדשתי את חיי כדי לשרת את החזון הזה, והוא מתמוטט לנגד עינינו. איזה חזון מציעים לנו אנשי המהפכה המשפטית?...".[7]

ב"סגולה" כתבו על ספר המבקרים של הספרייה הלאומית. הכתבה נפתחה עם ציון ביקורו של הרצל בירושלים ב-1898. במסגרת טיולו בעיר ביקר חוזה המדינה במוסד שלימים יהפוך לספרייה הלאומית ואף השאיר בספר המבקרים את חתימתו.[8]

ב"עולם קטן" הופיע פרסום לספרו של הרב דורון פרץ - "למה דווקא היהודים", שבו חושף המחבר את הנסיבות לשנאת ישראל. חוזה המדינה הוזכר בכתבה בהקשר להופעת סדרת מאמרים "התוכנית היהודית לכיבוש העולם". הסדרה הופיעה מעט אחרי שהרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון ולימים התגלגלה ל"פרוטוקולים של זקני ציון".[9]

ב"ג'רוזלם פוסט" פסח ווליצקי – ראש השדולה "Israel365 Action" בקונגרס הציוני – הדגיש את חשיבות השתתפותם של הנוצרים האוונגליים במפעל הציוני. את מאמרו התחיל עם ציון של וויליאם הכלר – כומר נוצרי וחברו הקרוב של הרצל, שהשתתף בקונגרס הציוני הראשון והיה עד כדי כך תומך נלהב של הרעיון הציוני שהרצל כתב עליו ביומנו – "חוזה נאיבי".[10]

עמיחי שיקלי כתב על שנאת ישראל לדורותיה, בדגש על סיבותיה ומאפייניה של זו המערבית שהתגברה מאז אירועי השבעה באוקטובר. חוזה המדינה הוזכר בכתבה בשני הקשרים: בסקירה קצרה של ביטוי האנטישמיות כפי שהם הופיעו בתוך המאסה של נחום סוקולוב (לימים מתרגמו של הרצל) - "שנאת נצחים של עם נצחי"; בהקשר לקונגרס הציוני הראשון ולחזונו של הרצל, שכלל לא התגשם בכל הקשור בהיעלמות האנטישמיות מהעולם עם הקמת מדינת היהודים.[11]

ב"הארץ - גלריה" כתבו על האתר התיירותי של תל בית ירח, הנמצא על חופה המערבי של כנרת, בין דגניה א' למושבת כנרת. סמוך לתל ניצב "גל הרצל" - גל אבנים שגובהו שישה מטרים. את האבנים הביאו פועלים מן המושבות הסמוכות ומטבריה כדי לציין ב-1909 את יום השנה החמישי למותו של חוזה המדינה.[12]

 

[1] מאלב, וודים. הרצל בלי זקן. נובוסטי נידילי - ורמיה נובוסטיי (6.3.2025), עמ' 32. (רוסית)

[2] חיטרון, גיא. "את מוזמנת לקפוץ, הנה חלון". הארץ -גלריה (11.3.2025), עמ' 8.

[3] חיטרון, גיא. לוח הקונצרטים. הארץ (14.3.2025), עמ' 8.

[4] מרמורשטיין, מרדכי. הרב יהודה ביבאס - אבי אבות הציונות. שבתון (7.3.2025), עמ' 48-49.

[5] גולקו, בוריס. החלפת דגלי המפלגות. אכו(13.3.2025), עמ' 18-19. (רוסית)

[6] לב-ארי, שירי. להיסחף לרומן האפי החדש של אסף גברון. כלכליסט (13.3.2025), עמ' 30.

[7] גורלי, משה. בתנאים מסוימים מרי אזרחי הוא לגיטימי. כלכליסט (13.3.2025), עמ' 1, 35, 48-52.

[8] ביגמן, תהילה. זיכרון בספר. סגולה (13.3.2025), עמ' 60-63.

[9] בן חמו, אודי. זו הסיבה ששונאים אותנו. עולם קטן (14.3.2025), עמ' 23.

[10] Wolicki, Pesach. The World Zionist Congress and the Christian bogeyman. The Jerusalem Post (20.3.2025), p. 11.

[11] Chikli, Amichai. The Wests complicity: The war on Jews is back. The Jerusalem Post (25.3.2025), p. 13; Chikli, Amichai. The Wests complicity: The war on Jews is back. The Jerusalem Post Int (28.3.2025), p. 15.

[12] גלעד, משה. ניצב בצד הדרך. הארץ - מסלול (27.3.2025), עמ' 12.