הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"סגולה" כתבו על "סליק החנות" - מפעל מוסתר של תעש שהוברח מתחת לאפם של הבריטים ללב תל-אביב. חוזה המדינה הופיע במאמר בהקשר למוסד הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה, שאותו שיבחה מחברת המאמר: בשנה שעברה המוסד הפיק ספר על הנצחת המחתרות בתל אביב.[1]

ב"ידיעות רחובות" פרסמו מספר אטרקציות לחג הפסח שארגן בנק הפועלים בשיתוף עם שישים מוזיאונים ברחבי הארץ. ביניהם הוזכר המוזיאון "מורשת צאן ברזל" בקיבוץ צאלים, בו מוצגות עבודות מתכת בדמות מדליות, מטבעות וסמלים שמספרים "...את תולדות כולנו במאה העשרים: מ"בצלאל" של בוריס שץ, הקונגרסים הציוניים, הרצל, בן גוריון, המאורעות, מחתרות, העפלה, התיישבות".[2]

מרכז הרצל בירושלים הזמין את המבקרים לחגיגת הציונות עם מגוון פעילויות, ביניהן: ביקור חווייתי במוזיאון הרצל; "האפיקומן של הרצל" - הצגה מסיירת לכל המשפחה; סיור בהר הרצל וסדנת "הרצל AI" - פעילות חדשנית ליצירת דמותו של הרצל באמצעות בינה מלאכותית.[3]

בתוך "We in America" הופיע פרסום של הבחירות לקונגרס הציוני העולמי. צוין, כי הקונגרס הוקם על ידי הרצל ב-1897.[4]

ב"הארץ" גדעון לוי עשה הקבלה בין פוגרום קישינב לבין הפעילות הישראלית בעזה. לשם כך הזכיר את "עיר ההרגה" ו"על השחיטה" של ביאליק וכן את "תוכנית אוגנדה" שאותה הרצל גיבש בעקבות המאורעות.[5]

ב"ג'רוזלם פוסט" אליזה פיליחובסקי חלקה בחוויותיה מחג הפסח ועמדה על משמעותו לעם היהודי. בהקשר זה הזכירה את רעיון ביאת המשיח והיותו של סביו של הרצל מושפע מהרב אלקלעי (הציוני המשיחי), בעוד שחוזה המדינה הגה חלום ציוני משלו.[6]

ב"גלילאו צעיר" כתבו על ההיסטוריה של תעשיית הרכב הישראלית. בין השאר הוזכר המפעל שבחיפה. בהקשר הזה צוין שעוד ב"אלטנוילנד" של הרצל, חיפה תוארה כ"עיר העתיד", מרכז הכלכלי והתעשייתי של הארץ המתפתחת.[7]

ב"מעריב - השבוע" פורסם המאמר על אודות התרומה היהודית לפיתוח משחק הכדורגל המודרני, דבר שאירע באימפריה האוסטרו-הונגרית, בדגש על בירתה - וינה - העיר שבה נאספו כוחות אינטלקטואליים רבים של האימפריה ואירופה כולה, ביניהם - חוזה המדינה.[8]

ב"מקור ראשון - שבת" שאלו מספר שאלות את הסופר והמשורר גיורא פישר. לשאלה - "עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד?" - הצביע פישר על הרצל.[9]

הרב אברהם וסרמן כתב על הקשר שבין הדת ללאום בהדגמה על ההמנון הישראלי. הרצל הוזכר במאמר פעמיים: בהקשר של הפרדת הדם מלאום במדינה שחזה "...גם אם הרצל לא אמר מילים אלא ממש אלא משהו דומה..."; ובתוך ציון שהרוח ששררה בימים של הרצל בתנועה הציונות החילונית "...היתה הרבה יותר מחוברת למסורת ולנושאי דגלה הרבנים".[10]

ב"מקור ראשון - שבת" פרסמו את ספרם החדש של עמיחי דנינו וחן ארצי-סרור - "שבט אחים". בראיון המשולב סבר דנינו, כי "... במובן מסוים אנחנו חוזרים לאחד העם. בוויכוח בינו ובין הרצל, המטוטלת צריכה לחזור לאחד העם, לדיונים על תרבות".[11]

אביבה וינטר כתבה על האמן דוכי כהן, שמרבה לבחון ביצירותיו את הסמלים הלאומיים והזהות דתית-לאומית. בין השאר צוין, כי במסגרת פרויקט הגמר שלו בבית הספר הגבוה לאמנות ״פרדס״ "יצר כהן מיצב המדמה את קברו של הרצל, ורקם עבור הקבר פרוכת שנוצרה למידותיה של המצבה... המציבה אפשרות אחרת לזיכרונו של הרצל, שקברו הפך בציונות לאתר עליה לרגל. כהן רקם פסוקים על גבי הפרוכת, יצר גומחה והניח בה ספרוני תהלים, ובכך הפך את המקום למעין ציון של צדיק, מקום להתייחד בו, להתפלל ולומר תהלים". בהמשך סופר, כי ההתעניינות של כהן באופני ההנצחה הממסדיים של הרצל הובילה ל"מחקר ראשון מסוגו על אודות חלקת גדולי האומה בהר הרצל". עבודת התזה שכתב "מעוררת שאלות הנוגעות למערכת קבלת ההחלטות של הממסד הציוני, וההבניה התרבותית שהיא יצרה". עבודה נוספת של כהן גם קשורה להר הרצל, והיא עוסקת באסתטיקה של המוות ונקראת ״סט מצעים למתגייס״. כהן הציב מיטה עם מצעים המדמה מצבה צבאית. "הסדין מדמה אדמה ואבנים, והכרית נוצרה בדפוס דומה לאבן המונחת על מצבות צבאית השמיכה הירוקה המונחת על המיטה מדמה את צמח הרוזמרין, כמו במצבות בהר הרצל.[12]

חגי סגל כתב ב"מקור ראשון" על הדילמות שניצבות מול ישראל  לגבי המשך פעילותה בעזה. סגל הציע לנסות משהו שונה מכיבוש הרצועה - בנוסך הפעילות הישראלית בסוריה, דבר שבא לידי ביטוי בסביבת עיר הסורית קוניטרה. לגביה ציין סגל, כי הרצל הזכיר אותה ב"אלטנוילנד" בתור "תל תלפיות", וייעד לה תפקיד חשוב בתוכנית המתאר התחבורתית של מדינת היהודים.[13]

במהדורה מיוחדת של "ג'רוזלם פוסט" ליום העצמאות כתבו על לוחמת אצ"ל - אסתר רזיאל-נאור. בקשר לנושא צוינו הספר "בממלכת הנשים בבית לחם: מכתבי אסירות ועצירות המחתרת" - הכרך שיצא לאור בשילוב בין מוסד הרצל לחקר הציונות ומרכז ללימודי הנשים ביהדות.[14]

דיוויד ברייקסטון ערך "שיחה עם גדולי הציונות" (הרצל, ז'בוטינסקי, יצחק נבון, מנחם בגין, גולדה מאיר ואחרים). הכותב שאל אותם מספר שאלות לגבי טבעה של מדינת ישראל, מאפייניה וזהותה; ולתשובות השתמש בכתביהם ודבריהם הידועים. הרצל התבטא בנושאים של שוויון זכויות, צדק חברתי ונחיצותה של הציונות גם לאחר קום המדינה, בעודה מקדמת אידיאלים מוסריים שונים.[15]

במוסף של "הכלכליסט" פורסמו דעותיהם של מספר חוקרים וכותבים מובילים בארץ בנושא היחס שבין הדתיים לחילוניים. ההיסטוריון פרופ' אביעד קליינברג סבר כי "... קווי ההפרדה בין החילוניות לדתיות בארץ מטושטשים... רוב האבות הציוניים (מהרצל ועד בן גוריון וז'בוטינקי) היו אוכלי טרפות ונבלות ומחללי שבת בפרהסיה...".[16]

ב"גלובס" יואב קרני כתב על מצב היפותטי שאותו תיאר בזמנו ההיסטוריון וולטר לקוויר - מה היה קורה לו הציונות היתה מתחילה חמישים שנה קודם, כאשר מנהיגה היה דיזראלי ולא הרצל. חוזה המדינה הוזכר בכתבה גם בהקשר לאליעזר בן יהודה, שהפך לציוני 20 שנה לפני הרצל, בהשראת הצלחתה של התנועה הבולגרית הלאומית.[17]

ב"הארץ" כתבו על המאבק שמנהלת הממשלה בעד ההנצחות של אנשי המחנה שלה ונגד אלה שמזוהים עם מתנגדיה. חוזה המדינה הוזכר במאמר בתור הדמות שזכתה להנצחה מיוחדת (לצד ז'בוטינסקי) ובתור דוגמה ל"צביעה של העבר הציוני כיהודי" - כאשר בהוצאת ספרים הוא מוצג כקרוב לדת ולמסורת ובהתעלם מההקשר החילוני.[18]

 

[1] הירדני, תמר. חנות קטנה ומטריפה. סגולה (2.4.2025), עמ' 58-63.

[2] רחמים, נחמה. יוצאים לקטיף, מבקרים במוזיאון.  ידיעות רחובות (4.4.2025), עמ' 36.

[3] חוגגים פסח ציוני במרכז הרצל בירושלים! מקור ראשון - טיולים (4.4.2025), עמ' 46.

[4] העתיד שלנו תלוי בנו: הצביעו ל-IAC בבחירות לקונגרס הציוני העולמי. We in America (11.4.2025), עמ' 28.

[5] לוי, גדעון. בעיר ההרגה. הארץ (20.4.2025), עמ' 2.

[6] Pilichowski, Aliza. Next Year in Jerusalem. The Jerusalem Post (20.4.2025), p. 9.

[7] אשכנזי, יפעת. המכונית הישראלית הראשונה. גלילאו צעיר - ירחון לילדים סקרנים (14.4.2025), עמ' 24-27.

[8] דסקל, אוריאל. אסכולת הדנובה. מעריב - השבוע (24.4.2025), עמ' 22.

[9] פלדשטיין קשדן, תמר. סל תרבות. מקור ראשון - מוצש (25.4.2025), עמ' 62.

[10] וסרמן, אברהם. גלגולי התקווה. מקור ראשון - שבת (25.4.2025), עמ' 16, 21.

[11] ממן, ריקי. אם הציונות הדתית רוצה לקבוע את כללי המשחק היא לא יכולה להמשיך להתנהג כמו מגזר. מקור ראשון - שבת (25.4.2025), עמ' 10-13.

[12] וינטר, אביבה. יורד לשורשים. מקור ראשון - שבת (25.4.2025), עמ' 1, 14-15.

[13] סגל, חגי. תוכנית מצור. מקור ראשון - יומן (25.4.2025), עמ' 2-3

[14] Allen, Fern. Daring and determined: The women of the Irgun. The Jerusalem Post - Independence Day (30.4.2025), pp. 18-19.

[15] Breakstone, David. Ben-Gurion isnt only an airport, Golda more than an ice cream parlor. The Jerusalem Post - Independence Day (30.4.2025), pp. 6-7.

[16] אמסטרדמסקי, שאול; זיו, אמיר; קליינברג, אביעד; כהן רם; לרנר, מוטי; פרומן, רם; גאון, אביב; דון טופילד, עפרי; בגון, נועה; כהן, ערן; ליבסקר, ארי. המדריך לחילוני החרד. כלכליסט - מוסף כלכליסט (30.4.2025), עמ' 27, 32-42.

[17] קרני, יואב. ציונות חלופית: "אם תרצו, אין זה סיפור פיות". G גלובס - מוסף (30.4.2025), עמ' 5.

[18] שפיגל, נעה. הרב דרוקמן כן, ברל כצנלסון וגולדה מאיר לא: ממשלת ישראל תוקפת גם בחזית עיצוב הזיכרון. הארץ (30.4.2025), עמ' 10.