הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"הארץ"[1] וב"ג'רוזלם פוסט"[2] סוקרה ההפגנה נגד הפשיעה שאורגנה בתל-אביב. בין הנואמים בלטה רבקה מיכאלי, שציינה כי רופא ערבי הציל את חייה ודרשה "מדינה לכל אזרחיה, ללא הבדל דת או גזע". בהמשך הזכירה מיכאלי את המחזה של שייקספיר "הסוחר מוונציה" ואת הרצל, שלדבריה האמין כי "הגעת היהודים תביא לשגשוג כלכלי וקדמה שישרתו את שני העמים".

ב"ג'רוזלם פוסט" זק בודנר עמד על התמיכה של יהודי ארה"ב לישראל, בייחוד לאחר אירועי השבעה באוקטובר. הכותב קרא לגשר בין יהודי ישראל ליהודי הגולה – וכך ליצור שילוב של "יהודי ישן-חדש" שבעזרת "חוצפה ישראלית" ו"שכל של הגולה" יטיב לכל העם היהודי ולמדינת ישראל. את המטפורה המחבר השאיל מחיבורו של חוזה המדינה "אלטנוילנד", שאותו הזכיר יחד עם חיבורו הנוסף ("מדינת היהודים") בתחילת מאמרו.[3]

ב"הארץ" רמז אדם קומן כי המלחמה בעזה גרמה לממשלת נתניהו ולתומכי דרכו "להתמכר ביתר שאת לפנטזיה המודחקת מכולן: נקמה יהודית". לצד רקע היסטורי-פילוסופי על אודות תפיסות "טוב ורע", "חזק וחלש", "מוסרי ולא" בעולם העתיק, ביהדות ובנצרות, כפי שזה בא לידי ביטוי בהגותו של ניטשה, הכותב הדגיש את שאיפותיה של היהדות והציונות לנאורות, הומאניות ודו-קיום עם אומות העולם. כדוגמה לכך סיפק בין היתר את הגותו של הרצל כפי שהיא השתקפה ב"אלטנוילנד".[4]

ב"שישי בגולן" הופיעה כתבת פרסומת לספרו מאת ד"ר תום נבון - "לִבּוֹ עֵר". בספר מתוארת דמותו של יריב בן-אהרן –  תלמידו של ברנר. לצד פירוט התוכן ושבחים רבים, הודגשה הלוחמה בן-אהרן נגד הירידה מהארץ, בייחוד כשהיה לה ,נופך של איום פוליטי". הוא כינה את התופעה "עת-תנאי-לנד" – פרפרזה אירונית לספרו של הרצל "אלטנוילנד".[5]

במכתבה למערכת של "הארץ" טענה ד"ר עדנה ענבר כי מלאכתם של חברי הקואליציה ושל ראש ושרי הממשלה איננה מתיישרת עם אידיאלים של התנועה הציונית. ענבר קראה לחזור ולקרוא את דבריהם של אבות הציונות המעשית ולעיין בחזון של הרצל.[6]

לציון 130 שנה לפרסומו של "מדינת היהודים" של הרצל, הדגישה ברנדה קאטן את תרומתה של האנטישמיות להפיכתו של חוזה המדינה להוגה הרעיון הציוני וזאת על אף שלא היה איש דתי, לא דיבר עברית והשתייך למעמד של וינאים אמידים ומיוחסים. כמו כן, הכותבת העלתה שאלה רטורית: "מה היה חושב הרצל לו היה חוזר לעולמנו כיום?" – לנוכח שנאת יהודים גועה ועל רקע צביעות של "העולם הנאור" אחרי התקפות של חמאס, חיזבאללה ומשטר האייתולות. הכתבה הסתיימה בפסקה המשבחת את הרצל על ראייתו והתוויית הדרך, שבעקבותיה, למרות הקשיים ותוך הקרבה, הצליחו להקים מדינה ולגרום לשגשוגה שמעבר לחזונו האמיץ. לטענתה, הרצל היה מתגאה בהישגיה של ישראל. והיה מתגאה אף יותר "אם היינו יכולים למצוא דרך להתאחד".[7]

ב"כלכליסט" הופיעה פרסומת למהדורת גיליון סופ"ש של "ידיעות אחרונות - 7 ימים". בין השאר הופנתה תשומת לב למדור "ספרות ותרבות", ובו אוסף הכתבות תחת הכותרת: "בחזרה למדינת היהודים: 130 שנה לספרו של הרצל".[8] כתבתו של תומר פרסיקו סקרה את עיקרי ספרו של חוזה המדינה ואת הרעיון הלאומי העומד על זכותו של העם היהודי לארצו ואת ההתנגדות שנתקל בה.[9] ג'רמי פוגל הסביר את הכותרת המדויקת של "מדינת היהודים", דייק עם ההבחנה של השאלה היהודית ועם הפתרון הציוני שהציע הרצל. כמו כן עמד על "הלקונה" בדבר הפתרון המעשי בסוגיית ערביי הארץ.[10] אמונה אלון התייחסה לאנטישמים שעדיין שונאים את היהודים והישראלים על אף הגשמת החזון של הרצל, דבר שבא לידי ביטוי לא רק בפוליטיקה אלא גם במישור הדתי והתרבותי. עוד הזכירה הכותבת את הגדרתו של הרב קוק שיחס הרצל - "ניצוץ של שליחות אלוהית".[11] על מימוש חזונו של הרצל וחשיבותה של מדינת היהודים לכלל יהודי תבל בעת של האנטישמיות הגועה ובכלל נכתב במאמר קצר של חן ארצי-סרור.[12]

ב"מעריב השבוע" פורסם ראיון עם שגיב אסולין - בכיר לשעבר ב"מוסד" ויוזם "הקונגרס הציוני הלא-יהודי הראשון" שנערך בארה"ב. לדברי אסולין: "הציונות מתעדכנת ומתרחבת. ב-1897 הרצל הקים קונגרס ציוני יהודי ראשון נגד אנטישמיות באירופה. עכשיו זה התור שלנו לפתוח את הציונות מעבר ליהודים בלבד, ולגייס שותפים נוצרים ואחרים נגד גד רדיקלי גדול בהרבה - נגד מערב כולו".[13]

סיקור עיקרי האירועים של הקונגרס, לצד דברי אסולין על חשיבותו, הופיע ב"ג'רוזלם פוסט". בכתבה צוטט ד"ר דן דיקר - הנשיא של JCFA. לטענתו, הקונגרס הוא "ההתפתחות המשמעותית ביותר מאז הקונגרס הציוני של הרצל בבאזל בשנת 1897. ההבדל הוא שהצבא צמח ממיעוטים יהודיים לא ריבוניים ברחבי אירופה לצבא יהודי-נוצרי למען האמת של 800 מיליון איש על פני שבע יבשות".[14]

ב"הדור" עקיבא נוביק התייחס לסוגיית הריקבון החינוכי, הפורענות והסרבנות של החרדים. הכותב טען כי בציונות הדתית נוטים "להלבין את הסרבנות הממוסדת". שמו של חוזה המדינה הוזכר בהקשר לאמירתו של מקים העיתון "הפלס" - הגרש"ז אירבך - שהתבטא על "קברי הצדיקים בהר הרצל".[15]

ב"מקור ראשון" פורסם ראיון עם דפי קרמר - אשת השנה של תנועת "אמונה" לשנת תשפ"ו. בין השאר התייחסה המרואיינת לשליחותה לקהילה היהודית בדרום-אפריקה: "שנה אחרי שבנימין זאב הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון, ב-1897, הקימה הקהילה את הפדרציה הציונית...". [16]

לרגל ציון 130 שנה לפרסום של "מדינת היהודים", פרופ' אריאל פלדשטיין הזכיר כי החוברת במקור נועדה לשמש בסיס לנאום בפני מועצת משפחת רוטשילד, וכלל לא ציפה להד הציבורי העצום שאותו עוררה. תוך ציטוטים מדבריו של חוזה המדינה והדגשת פועלו הציוני הנחרץ של הרצל, פלדשטיין הזכיר שהאתגר העומד בפנינו הוא לא רק האנטישמיות הגואה, אלא "הסכנה הפנימית" - הצורך לשמור על "הסולידריות לאומית, אחריות הדדית וראיית מחלוקת פוליטית כחלק ממשפחה אחת".[17] בהקשר הזה, במדור "ציטוט ביום" של "ישראל היום!" הופיע משפטו של הרצל הלקוח מתוך "מדינת היהודים": "העמים אשר אנחנו יושבים בקרבם כולם יחד, אם בסתר או בגלוי, שונאים אותנו".[18]

ב"יתד נאמן" יצחק רוט ציטט קטע נרחב ממאמרו של פרופ' פלדשטיין ותוך ציטוט מיומניו של חוזה המדינה ציין כי "הרצל המתבולל" שקל את פתרון המרת הדת של היהודים לנוצרות, וזנח את הרעיון מכיוון שהבין שבכך לא יפתור את בעיית האנטישמיות, ורק אז פנה לפתרון מדיני-לאומי. בהמשך ציטט רוט את משפטו הידוע של הרצל על מעמדם של הרבנים במדינת היהודים ("נדע לכלוא את כהני דתנו...") וקבע שהחזון ההרצליאני קרס, כאשר המדינה היהודית דווקא מלבה את האנטישמיות בכל רחבי העולם.[19]

בבריטניה נחשף, כי שמו המלא של זק פולנסקי - מנהיג "מפלגת הירוקים הצעירה", הידועה בדעות האנטי-ציונות הקיצוניות שלה - הינו "דאיויד תאודור הרצל פאולדן". הידיעה עוררה שערורייה. המפלגה הירוקה לא הגיבה, אך אחד הפרשנים היהודיים לעג כי הגילוי דווקא עשוי לעזור לפולנסקי, הרי שהוא יוכל לצטט את המשפט הידוע של הרצל - "אם תרצו..." כאשר ישאלו אותו על המדיניות הכלכלית המגוחכת של מפלגתו.[20]

אברהם אליצור סקר מגוון של "פייק ניוז" איראניים שהופנו כנגד ישראל והעם היהודי. בין השאר צוין כי באיראן ניתן להשיג את "הפרוטוקולים של זקני ציון" בחנויות הספרים ושרבים מתושבי המדינה עדיין מאמינים שתוכנית לשליטה כלכלית ותקשורתית בעולם הופצה בקונגרסים הציוניים הראשונים, ושהרצל הציג את תוכניתו התמנונית בבזל.[21]

הרב אלי מישל (העורך של המגזין "מזרחי") עמד על תרומתו של הרצל לעם היהודי ולקידום הרעיון הציוני. לאחר מכן סקר את האפיזודה מילדותו של חוזה המדינה שבתכניה התחלק הרצל טרם מותו עם הביוגרף הראשון שלו, ראובן בריינין, ואף פעם לא סיפר על החלום הזה בפומבי. הסיפור הופיע בספרו של ג'ורג' יצחק ווייס (Theodor Herzl: A New Reading). בהתאם לכתוב, כאשר היה בן 12, נפל לידיו של הרצל ספר גרמני, שבו הוא קרא על משיח מלך ישראל. לאחר מכן חלם הרצל-הילד חלום על היותו מורם בידיו של המשיח ומובא למשה רבנו (בדמות של הפסל הידוע של מיקלאנג'לו). המשיח פנה למשה במילים: "זה הילד שהתפללתי עליו". אחר כך משיח פנה להרצל וקרא לו לבשר לעמו על בואו.[22]

 

[1] פולדש, יאיר; חשמונאי, עדי; סולומון, עדן. אלפים רבים הפגינו בתל אביב נגד הפשיעה האלימה בחברה הערבית. הארץ (1.2.2026), עמ' 5.

[2] Cohen, Moshe. Tens of thousands rally in Tel Aviv over violence in Arab society, call for govt action .The Jerusalem Post (1.2.2026), pp. 1-2.

[3] Bodner, Zack. Alt-Neuland to Alt-New Jew.The Jerusalem Post (3.2.2026), p. 10.

[4] קומן, אדם. כשהעבד מתמסר ליצרו. הארץ- מוסף הארץ (6.2.2026), עמ' 46-47.

[5] הייטנר, אורי. ירובעל . שישי בגולן (6.2.2026), עמ' 28-29.

[6] ענבר, עדנה. לא רק סמוטריץ', כולם. הארץ (10.2.2026), עמ' 11.

[7] Katten, Brenda. Whither the enlightened world? The Jerusalem Post (13.2.2026), p. 31.

[8] מחר בגיליון סופ"ש של ידיעות אחרונות. כלכליסט (19.2.2026), עמ' 35.

[9] פרסיקו, תומר. מעם לבדד לעם בין העמים: המהפכה הלאומית של הרצל. ידיעות אחרונות - 7 לילות (20.2.2026), עמ' 20.

[10] פוגל, ג'רימי. פתרון חדיש לשאלה יהודית. ידיעות אחרונות - 7 לילות (20.2.2026), עמ' 20.

[11] אלון, אמונה. ניצוץ של שליחות אלוהית. ידיעות אחרונות - 7 לילות (20.2.2026), עמ' 20.

[12] ארצי-סרור, חן. כשהקרע רועדת כאן היא רועדת גם בלונדון. ידיעות אחרונות - 7 לילות (20.2.2026), עמ' 20.

[13] ליאור, עופרי. המאבק באנטישמיות זונחים את ההסברה, עולים להתקפה. מעריב - השבוע (19.2.2026), עמ' 16.

[14] Rosenbaum, Alan. The First Non-Jewish Zionist Congress Convenes in Nashville, Tennesse. 'To be a light unto the nations means that Israel must lead the global struggle for the survival of Western civilization'. The Jerusalem Post (20.2.2026), pp. 1, 8-11.

[15] נוביק, עקיבא. פתוח סגור פתוח. הדור (20.2.2026), עמ' 8.

[16] לקס, עפרה. "אם הם נשכבים ככה על הגדר עבורנו, אני אשכב על הגדר בשבילם". מקור ראשון (20.2.2026), עמ' 11.

[17] פלדשטיין, אריאל. "מדינת היהודים": הרעיון שהתגשם והסכנה שלא פקעה. ישראל היום! (23.2.2026), עמ' 23.

[18] ציטוט ביום. ישראל היום! (23.2.2026), עמ' 23.

[19] רוט, יצחק. ארבע הערות על המצב: 1. חזון ההוזה ושברו. יתד נאמן (24.2.2026), עמ' 100.

[20] Revealed: Green leader was born ‘David Herzl'. Jewish News (27.2.2026), p 7.

[21] אליצור, אברהם. מגילת שקרים. מקור ראשון - מוצש (27.2.2026), עמ' 3, 26-27, 29.

[22] Mischel, Elie. Herzls Secret: The Dream He Shared Before He Died. Hamizrachi (27.2.2026), p 52.