הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"הארץ" דמיטרי שומסקי ביקר את שגריר ארה"ב בישראל - מייקל האקבי - על דבריו ועמדותיו הציוניים המשיחיסטיים ולכאורה גזעניים. לצד דוגמאות היסטוריות על תפיסות ציוניות חילוניות ורצויות יותר מבחינתו של שומסקי, הופיעה גם הזו של חוזה המדינה, ש"הפגין בצורה חדה ומאלפת במיוחד את היגיון הדה-תיאולוגיזציה הציונית-החילונית של זכות היהודים על ארץ ישראל". בהמשך שומסקי הזכיר את ״אלטנוילנד״ של הרצל ועמד על תיאור של בית המקדש בירושלים "אשר הזכיר בכל בית כנסת רפורמי מצוי בגרמניה", ושלא הוקם על הר הבית ולא הפריע למסגדי ההר. לטענתו, "בכך הוא שיקף ... מצד אחד היצמדות בסיסית ראשונית לעניין הזכות ההיסטורית היהודית, לצורך מתן לגיטימציה להגדרה העצמית היהודית בארץ ישראל, ומהצד האחר נסיגה חדה מתפישת העליונות והבלעדיות המקראיות של הזכות היהודית על הארץ, שבאדמתה טמונים מטעני נפץ תיאולוגיים הרסניים".[1]

ב"הארץ - תרבות וספרות" פורסמה כתבה ביוגרפית לציון 60 שנה למותו של חוקר וסופר ד"ר נחום סלושץ - "הוגה הים-תיכוניות העברית", התיאוריה שלפיה העם היהודי הינו עם ים-תיכוני, כאשר הים התיכון הוא המחבר במרחב דובר עברית. בין השאר צוין, כי ב-1896 נסע סלושץ לז'נבה ללמוד ספרות קלאסית וצרפתית, שם זכה להכיר את הרצל ובהמשך, בפריס, שימש ציר בקונגרסים הציוניים.[2]

ב"הארץ - גלריה" כתבו על התערוכה שבאשכול התערוכות בקרית טבעון. בה לצד אמנים מודרניים הופיעו עבודותיו של אפרים משה ליליין - "האמן הציוני הראשון" - שצילם את הרצל במרפסת ונמנה בין מייסדי "בצלאל".[3]

ב"שבוע ישראלי" כתבו על הקונגרס הציוני נוצרי-יהודי הראשון, האירוע שנערך בארה"ב, בנאשוויל טנסי.  חלק מהכתבה הוקדש ל"הרצל" של הקונגרס הזה - איש מוסד לשעבר - שגיב אסולין, שהתגייס למהלך ההסברה הישראלי בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.[4]

ב"הארץ" חשפו וביקרו את כוונתו של משרד ראש הממשלה לקדם מיזם משותף עם "ארגון הימין הקיצוני", "בעל סממנים פשיסטיים" - 'אם תרצו'״, בדבר ארגון סיורים בישראל ובגדה המערבית להנצחתו של הרצל. המיזם צפוי להציע 20 סיורים בשנה, באתרים שבהם ביקר הרצל בכתיבתו ובחזונו, ״וכן באתרים מודרניים המשקפים את התממשות החזון במדינת ישראל״. ממשרד ראש הממשלה נמסר כי היחידה להנצחה במשרד פועלת בהתאם לחוק בנימין זאב הרצל, ובחנה את ההתקשרות עם ״אם תרצו״ תוך השתתפותם ב-50% מעלות המיזם.[5]

ב"הארץ", תוך סקירה של עיתונות היסטורית וחומר ארכיוני, תואר סיפורו של האנס - בנו של הרצל. הדגש הושם על פרשת התנצרותו שפורסמה בעיתונות ועל השערוריות שגרמה להן. בנוסף, בקצרה צוין סיפורם הטראגי של שאר צאצאיו של חוזה המדינה.[6]

ב"ג'רוזלם פוסט-לייט" כתבו על זיקתו של אלברט איינשטיין לציונות ולישראל. בים השאר צוין, כי איינשטיין הושרה מחזונו של הרצל. עם זאת הודגש כי איינשטיין לא תמך בלאומנות באופן כללי.[7]

ב"גלובס" פורסם ראיון עם איל גבאי - יו"ר קופת חולים "מאוחדת". לצד ראייתו של עתיד מערכת הבריאות בארץ, נזכר גבאי בסיפור בני משפחתו שגם "ראו קדימה". ב-1915 סבים שלו "... סיפרו שעזבו כי הגיעו אליהם מהסוכנות היהודית הציונית והודיעו להם - הרצל אמר לכל היהודים לעלות לארץ! אבל הרצל כבר היה אז מת עשור, וזמן קצר לפני כן היה פוגרום גדול ביהודים האיראנים. היום אנחנו מעריכים שהפוגרום הוא הסיבה שהם יצאו".[8]

ב"ג'רוזלם פוסט" סברינה סופר ביקרה את דעותיו האנטי-ישראליות של טאקר קרלסון ואת המחנה שהוא מייצג. הכותבת ציינה את תרומתו של הרצל להקמת התנועה הציונית. בהמשך הציגה את הדפוס של דמוניזציה של מדינת ישראל: "לישראל יש זכות קיום, אבל... וב"אבל" הזה משגשגים דמוניזציה ועיוותים, ומשאירים את קיומה של ישראל פתוח לסימן שאלה". אחר כך ציינה כי "הטענה בעד קבלת הציונות משום שהיא רק תומכת ב"זכות הקיום" של ישראל לא עבדה, ולא תעבוד. גם הרצל הבין זאת". לסיום, קראה סופר ללכת בעקבות הפילוסופיה של הרצל: "קיומה של ישראל אינו נתון לוויכוח, וגם לא הזהות שהיא מייצגת. הציונות, עם קשר מקראי, היסטורי ומתמשך לארץ ישראל, עומדת איתנה וממשיכה לתת מתנות לעולם".[9]

 

[1] שומסקי, דמיטרי. יש גם ציונות לא גזענית. הארץ (4.3.2026), עמ' 11.

[2] אוחנה, דוד. השפה העברית, הארץ העברית והים העברי. הארץ- תרבות וספרות (13.3.2026), עמ' 1.

[3] פיטשון, אבי. צייר לי מדינה. הארץ (13.3.2026), עמ' 20.

[4] כהנא, אריאל. קם הקונגרס הציוני היהודי נוצרי הראשון. שבוע ישראלי (11.3.2026), עמ' 39-40.

[5] ליס, יהונתן. משרד רה"מ מקדם סיורים בגדה עם "אם תרצו". הארץ (17.3.2026), עמ' 6.

[6] אדרת, עופר. בנו של הרצל התנצר, העיתון לגלג ואולץ להתנצל. הארץ (25.3.2026), עמ' 12;

Aderet, Ofer. Cut off from his people: When Herzls son converted to Christianity. Haaretz (30.3.2026), p.8.

[7] Teller, Neville. In His Own Words. What did Albert Einstein think of Zionism, Jewish nationalism? - review.The Jerusalem Postlite (25.3.2026), p. 22.

[8] וינרב, גלי; גרסטנפלד, איתן. מניעת אשפוזים, הלאמת הסיעוד והפתרון למחסור ברופאים: המרשם של איל גבאי למערכת הבריאות. גלובס (27.3.2026), עמ' 8-10.

[9] Soffer, Sabrina. ZIONISM: Beyond the right to exist. The Jerusalem Post (31.3.2026), p. 11.