הרצל בתקשורת

 

מאת ד"ר אנטון ברקובסקי

 

בעיתונות

 

ב"ג'רוזלם פוסט" גול קלב שיער כי תוקפנותה של אירופה כלפי ישראל היא הכלי שמשרת את האינטרסים שלה. לטענתו, אירופה מעוניינת ב"אויב המשותף" שיאחד את מדינותיה ועמיה. בין השאר הכותב השתמש בדוגמתו של הקנצלר הפרוסי – ביסמארק, שאיחד את מדינות גרמניה לאחר המלחמות שניהל נגד דנמרק, אוסטריה וצרפת. חוזה המדינה הוזכר בהקשר לשיטה אחרת שנועדה לאחד את העם: הרצל למד את הצלחתו של ביסמארק, אם כי החליט  לא לצאת למלחמות מרצון, אלא קידם ערכים אידיאולוגים ציונים של "שלום דרך עוצמה": "יהודים חופשים בארצם יקדמו את האנושות במידה כזו שאירופה והעולם יזדקקו למדינה היהודית כדי לשגשג".[1] עיקרי מאמרו של קולב פורסמו גם באנגלית קלה בתוך "The Jerusalem Postlite".[2]

ציורו של האמן גוטריד הלנוויין (Gottfried Helnwein) "חלומות הילד" הוצע למכירה פומבית כדי לסייע לממן את שיפוץ בית הכנסת ההיסטורי הישן של ווינה. תוך כדי סקירה היסטורית על אודות בית הכנסת צוין, כי בשנת 1950 ארונותיהם של הרצל ושל הוריו הוצגו בו לפני שליחתם לישראל.[3]

ב"עליתון – השבועון לנגב" נזכרו בעיקרי "תוכנית אוגנדה", שאותה חוזה המדינה ניסה לקדם בתור תוכנית חירום להצלת יהודי רוסיה. הודגש, כי מאחר והדיון בשאלה לווה בסערת רגשות והאשמות בדבר בגידה בציונות, על מנת למנוע פילוג הוחלט לא להצביע בעד תוכנית אוגנדה או נגדה, אלא להצביע על שליחת משלחת חקר לאפריקה המזרחית כדי לחקור את תנאי החיים במקום...[4]

ב"מקור ראשון – שבת" המורה לציונות כתבה על התמודדות של מורים עם האובדן של תלמידיהם על רקע המלחמה המתמשכת. בין השאר, הכותבת מוצאת כוח במקצועה, כאשר היא מלמדת ולומדת: "... כשאני קוראת מאמר של ברל כצנלסון או הרב קוק, כשאני מגלה עוד צד במחלוקת העמוקה בין הרצל ואחד העם... הדחף הראשוני שלי הוא להעביר את זה הלאה... אני מרגישה דחיפות עליונה שהחניכים שלי יכירו את המחשבה הציונית ואת תולדותיה...".[5]

ב"ג'רוזלם פוסט" ישראל מדד התייחס לביקורת האירופית נגד ישראל, המבוססת על האידיאולוגיה הניאו-מרקסיסטית, בגין פעילות התיישבותית "קולוניאלית" לכאורה ביו"ש. הכותב תקף את צביעותה האידיאולוגית של אירופה, הדגיש את זכותו הרוחנית של העם היהודי להתיישבות בארץ ישראל וסיפק רקע היסטורי לשיבת ציון. בין הדוגמאות הרבות שפירט הופיעה התנועה הציונית שיסד הרצל וכן קבוצות ואישים בולטים נוספים שפעלו לפניו בנושא החל מימיי הביניים.[6]

בעיתון בשפה הרוסית "מיג" כתבו על המאבק ההיסטורי שבין הציונים לתנועת "בונד"; ובין היתר מצאו את השורשים של האנטישמיות והאנטי-ישראליות המערבית המודרנית בתוך האידיאולוגיה הסוציאליסטית של בונדיסטים. הציונות של הרצל הוזכרה כמנצחת במאבק האידיאולוגי: "הקמת מדינת ישראל הדגימה בבירור כי מטרות הציונות, אויבתם המושבעת של הבונדיסטים, הוגשמו. חלומו של הרצל על מדינה יהודית דוברת עברית הפך למציאות".[7]

ב"מגזין רשויות" פורסם הריאיון עם יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית – יעקב חגואל. הוא נפתח ברקע שהזכיר את חוזה המדינה: "כאשר בנימיו זאב הרצל הקים לפני 129 שנים בבאזל את ההסתדרות הציונית העולמית, עמדה לנגד עיניו מטרה ברורה:  ליצור את התשתית המדינית והארגונית שתוביל להקמת מדינת ישראל...".[8]

 

[1] Kalev, Gol. NATION BUILDING IN EUROPE: Is the assault on Judaism a European interest? The Jerusalem Post (3.6.2026), p. 10.

[2] Kalev, Gol. Europe's Search: Europe’s Israel policy, the search for a unifying narrative - opinion. The Jerusalem Postlite (10.6.2026), p. 28.

[3] Brown, Hannah. FOR RESTORATION OF VIENNAS HISTORIC SYNAGOGUE: Artist Gottfried Helnwein to auction painting. The Jerusalem Post (3.6.2026), p. 16.

[4] אלחי. תוכנית אוגנדה. עליתון – השבועון לנגב (5.6.2026), עמ' 40.

[5] צחי, שירה. כאב ללא שיעור. מקור ראשון – שבת (12.6.2026), עמ' 10-11.

[6] Medad, Yisrael. Were the Jews. We’re resettling. The Jerusalem Post (23.6.2026), p. 9.

[7] הבונדיסטים נגד הציונים: המאבק נמשך. מיג (25.6.2026), עמ' 9. (רוסית)

[8] שומרים על הבית הלאומי. מגזין רשויות (29.6.2026), עמ' 8-9.