ספר זה עוסק בהיסטוריה התכנונית והאדריכלית של בתי הקברות הצבאיים לחללי מלחמת העצמאות בשנים הראשונות למדינת ישראל. בתקופה זו התקבלה שורה של החלטות עקרוניות, שהביאו לגיבוש המאפיינים הרעיוניים, האדריכליים והתרבותיים היוצרים את המענה לשאיפת המופקדים על המשימה ליצור "דמות מיוחדת לבית קברות צבאי יהודי".
הספר דן בתחרות הפומבית לתכנון בתי קברות צבאיים שנערכה ב-1949 ובתוכניתו הזוכה של האדריכל אשר חירם, מציע פרשנות למאפיינים הייחודיים של מבנה הקבר והמצבה הצבאית, ומרחיב את הדיון בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, שנועד מלכתחילה להיות "בית הקברות המרכזי הלאומי של צבא הגנה לישראל", האנדרטאות שנבנו בו וחלקת גדולי האומה.
הפרק המסכם של החיבור מוקדש לאדריכל ד"ר אשר חירם, מתכנן בתי הקברות הצבאיים ואנדרטאות בולטות בנוף ההנצחה, שתרם תרומה מכרעת לעיצוב "תרבות צבאית של בית קברות יהודי".
