ספר זה הוא אסופה של מחקרים העוסקים במיצוב הזיכרון בישראל כהליך המשלב תרבות, היסטוריה ופוליטיקה. הפרק הראשון הוא מעין הקדמה כללית שמתחקה אחר משמעות המלה זִכָּרוֹן בעברית המקראית. שאר הפרקים הם היסטוריים. הפרק השני מוקדש לפועלו של דוד בדר, איש העלייה השנייה, שבשנות הארבעים למאה הקודמת פעל להקמת מצבות על קברים נשכחים של חלוצים שנשכחו. הפרק השלישי עוסק במיצוב הזיכרון בלוח השנה. במרכז הדיון קורות קביעתו של ד' באייר בלוח השנה הלאומי כיום הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות. הפרק הרביעי עוסק בכינונו של בית הקברות על הר הרצל כבית הקברות הלאומי של מדינת ישראל. הפרק החמישי, שהוא גם הארוך מבין כל פרקי הספר, דן בשאלת הנצחת החייל האלמוני בתולדות מפעל ההנצחה הציוני. הפרק החותם את האסופה מוקדש למצבות הזיכרון שנבנו בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים.