מיכאל הלפרין סיקרן את בני דורו, בני העלייה הראשונה והשנייה, הלהיב את חלקם והעניק להם השראה. לאחר מותו נקראה דמותו לדגל על ידי שתי התנועות המרכזיות ביישוב ובתנועה הציונית, ובהמשך גם במדינת ישראל - תנועת העבודה והתנועה הרביזיוניסטית, לשם ביסוס הלגיטימציה של כל אחת מהן.
ההתבוננות בדמותו של הלפרין ובגלגוליה לאחר מותו, במשך כמאה ועשרים שנים, מתחברת לתופעות היסטוריות כמו העליות הראשונות וצמיחת הציונות. קשת התגובות לדמותו ולפעולותיו מאירה תהליכים במאבק בין התנועות בתקופת היישוב ובתקופת המדינה, כמו גם את השלב שבו הן בחרו לאחד כוחות נגד שחיקת האתוס הציוני. ייחודיותה של אגדת מיכאל הלפרין, שעומדת במרכז מחקר זה, הוא בהישארותה לאורך שנים נושא למחלוקת שלא נפתרה.
