ספר זה מציג בפני הקורא שני חבורים של גוסטב גבריאל כהן (1906-1830), מי שהיה ידידו של הרצל. החיבורים הללו נכתבו בשנות ה-80 של המאה ה- 19, והם עדות משכנעת על חיוניותה של הציונות המוקדמת. החיבורים מציגים את חזונו של כהן על עם יהודי בעל הגדרה עצמית, ועוסקים במצוקת יהודי מזרח אירופה ובמאמצי ההתבוללות של יהודי מערב אירופה.
