ספר זה מכנס חליפת מכתבים שמעולם לא ראתה אור: התכתבות בין שני חברים שהיו שותפים פוליטיים במשך מרבית חייהם הבוגרים — הלל קוק ושמואל מרלין. קוק ומרלין היו חברים במשלחת האצ"ל לארה"ב בין השנים 1940 – 1948, וחברים באסיפה המכוננת של כנסת ישראל. ממכתביהם של השניים מצטיירת ידידות יוצאת־דופן המספרת, מבעד לעדשה הסובייקטיבית שלאחר מעשה, את סיפורן של כמה מן השנים הסוערות ביותר במאה ה־ 20.
