ספרים
הפיסות התל אביביות להן מוקדש ספר זה הם כמו קטעים ביצירה מוזיקלית העומדים כל אחד בזכות עצמם. אלה שקטעים אלה אינם פרי דמיון יצירתי, אלא פרגמנטים של דיון שמבקש לזרות אור על העיר תל אביב (מאז 1950: תל אביב-יפו) כישות היסטורית שקיימת כמכלול מרוכב ודינמי של אירועים, התנסויות, חוויות, מקומות, דימויים ודימויים עצמיים, תדמיות, קלישאות, סטריאוטיפים, סיפורים, מיתוסים, זיכרונות, אנקדוטות, תפיסות רעיוניות, אינטרסים, הצלחות וכישלונות.
ספר זה מתחקה אחר הליכי הנצחה במרחב שהיו מעורבים ביצירת הנופים הזוכרים של מלחמת העצמאות. נופים זוכרים מספרים את ההיסטוריה במרחב הציבורי באמצעות ההבניה התרבותית של העבר בהיבט נוכח של הנוף. הם משלבים את ההיסטוריה בגיאוגרפיה ושוזרים את המיתוס בנוף.
העיר הזוכרת, שלה מוקדש הספר, היא מארג של הנצחות ציבוריות הפזורות בשטחה הפתוח של תל אביב-יפו ומהוות היבט יום-יומי של החוויה העירונית. הדיון בספר מתמקד בתיעוד היסטורי וניתוח פרשני של מצבות ואנדרטאות שעיריית תל אביב (מאז 1950: תל אביב-יפו) הייתה מעורבת בהקמתן כחלק מתהליך עיצוב נוף זיכרון עירוני כהיבט רשמי של העיר הזוכרת.
ספר זה הוא אסופה של מחקרים העוסקים במיצוב הזיכרון בישראל כהליך המשלב תרבות, היסטוריה ופוליטיקה. הפרק הראשון הוא מעין הקדמה כללית שמתחקה אחר משמעות המלה זִכָּרוֹן בעברית המקראית. שאר הפרקים הם היסטוריים. הפרק השני מוקדש לפועלו של דוד בדר, איש העלייה השנייה, שבשנות הארבעים למאה הקודמת פעל להקמת מצבות על קברים נשכחים של מתים שנשכחו. הפרק השלישי עוסק במיצוב הזיכרון בלוח השנה.
החיבור עוסק בגלגוליו של מפעל הנצחת החייל האלמוני בישראל. חלקו הראשון של החיבור מוקדש למופעיו של החייל האלמוני בשיח היישוב היהודי. בהמשך עוסק הדיון בחלוץ האלמוני ובמעפיל האלמוני, מי שאלמוניותם הדגישה את היותם סמלים לנתינה המוחלטת בשירות האומה. חלקו השני של החיבור דן במיזם ההנצחה הממלכתית של החייל האלמוני בירושלים שעלה על סדר היום של משרד הביטחון בדצמבר 1949. בהמשך נדונות החלופות השונות שעלו מאוחר יותר על סדר היום הממלכתי, ביניהן הקמת הגלעד ברחבה שלפני משכן כנסת ישראל ובניית נר תמיד ברחבת הכותל.
לאחר מסע הלווייה רב-רושם ברחובות תל אביב נטמן ב- 1926 ארונו של המנהיג הציוני מקס נורדאו בבית הקברות של העיר העברית הראשונה. חלקו הראשון של המחקר עוסק במסע ארונו של נורדאו מפריז לתל אביב כפרק בהיסטוריה הפוליטית והתרבותית של הציונות. חלקו השני דן בתכנון מצבת הקבר של המנהיג הציוני כהיבט של יצירת פנתאון לאומי בבית הקברות הישן של תל אביב.
יצירת הפנתיאון הלאומי בבית העלמין הישן בתל אביב בתקופת היישוב הייתה תוצאה וביטוי למקום המרכזי שהיה שמור לעיר העברית הראשונה בחיי היישוב היהודי בארץ-ישראל. מעורבותם של מנהיגי העיר ביצירת הפנתיאון ביטאה מודעות למשמעות תפקודו של בית הקברות העירוני כמקדש-מעט של הזיכרון הלאומי.חיבור זה מתעד ומנתח את יצירת הפנתיאון הלאומי בבית הקברות הישן בתל אביב בתקופת היישוב כתהליך היסטורי של יצירת נוף זיכרון מקומי.
ספר זה עוסק בהיסטוריה התכנונית והאדריכלית של בתי הקברות הצבאיים לחללי מלחמת העצמאות בשנים הראשונות למדינת ישראל. בתקופה זו התקבלה שורה של החלטות עקרוניות, שהביאו לגיבוש המאפיינים הרעיוניים, האדריכליים והתרבותיים היוצרים את המענה לשאיפת המופקדים על המשימה ליצור "דמות מיוחדת לבית קברות צבאי יהודי".
הספר עוסק בפנים שונות של תל אביב המיתית: העיר העברית הראשונה, שיצקה הוויה עירונית חדשה בתבנית ציונית של גאולה לאומית והיתה ביטוי של מחויבות לחזון תחיית התרבות והשפה העברית; העיר ללא הפסקה היא העיר הגדולה, הדינמית והמתוחכמת, המקדמת את הדימוי העצמי שלה כעיר נאורה וסובלנית.
הקמת מדינת ישראל הייתה כרוכה בהקמת מוסדות פוליטיים וסוכנויות ממשל, שהם תמצית קיומה של המדינה כגוף שלטוני. במקביל לגיבוש דפוסי הממשל עוצבה התרבות האזרחית הישראלית, על סמליה המיוחדים, המיתוסים והפולחנים האופייניים לה. סמלים, מיתוסים ופולחנים אלה יצרו מערכת תרבותית מורכבת, שסיפקה את המסד הסמלי להגדרת הזהות הלאומית של מדינת ישראל.
Von Wilhelmplatz zu Thälmannplatz: Politische Symbole im öffentlichen Leben der DDR
מאמרים
